צה"ל עדיין מוחזק ודרוך לחלוטין לחידוש הלחימה בצפון, אבל מתרבים הסימנים שהפסקת האש הולכת ומתייצבת. אולי עוד נכונו לה מהמורות בדרך, אבל אם לשפוט על פי התנהלות חיזבאללה בעשרת הימים הראשונים שלה – הארגון נראה כמי שלא שש לחזור אלי קרב.
העובדה שבראשות חיזבאללה התייצב, שלא מרצונו, מנהיג חלש ונטול כריזמה כמו נעים קאסם – יכולה לסייע בדרך להרגעה. קאסם בסכסוך מתמשך עם נבי ברי, מנהיג תנועת אמל השיעית ויו"ר הפרלמנט הלבנוני זה 32 שנה. לראשונה אחרי יותר משלושה עשורים, השיעי החשוב והמשפיע בלבנון לא יהיה איש חיזבאללה.
המפקדים הצבאיים שנותרו לחיזבאללה, אבו עלי חיידר ואבו עלי טבאטבאי, כבר החלו בניסיונות לשקם את יכולות הארגון ולהפוך אותו שוב לרלוונטי. ישראל צריכה להניח שמפקד מנגנון פיגועי החוץ, טלאל חמיה, ינסה להוכיח את יכולות חיזבאללה ברחבי העולם. טבאטבאי ינסה לבנות גם מנגנון להחדרת פיגועים לישראל דרך הגבול, בנוסח הפיגוע בצומת מגידו (2023).
איראן תנסה אף היא לשקם את יכולות חיזבאללה, אבל אם לא די במכות שחטפה, אסד היקיר לה עומד תחת מתקפת מורדים משמעותית, והרצון לעזור לו ירתק את המאמץ של הציר השיעי בשבועות הקרובים. לישראל אין שום אינטרס לראות את צאצאי אל־קעידה משתלטים על סוריה. להפך: השאיפה הישראלית היא לראות את המשך שלטונו של אסד המוחלש ולהרחיק אותו מהציר השיעי.
השאלה היא איך ניתן לקדם את זה בסיטואציה החדשה שנוצרה בסוריה, ומה הגבולות של ישראל שאחריהם תיאלץ להתערב. עד כה לא התקיים דיון ברמה האסטרטגית שהגדיר את מטרותיה של ישראל במצב החדש בסוריה. זה מובן. יש דברים דחופים יותר: סגירת התאגיד, פיטורי היועמ"שית ו"חוק פלדשטיין".
הטור המלא יפורסם מחר ב"מעריב"