ראשית, ולפני הכל, אזהרה בטאבו לכולנו. הולכים ומתרבים לפנינו האירועים החמורים. החקיקה הפוגעת בדמוקרטיה, הקריאות לפיטורי שומרי הסף וראשי הביטחון, מעצרים בדרך שנויה במחלוקת, לחץ להוצאת ראש הממשלה בנימין נתניהו לנבצרות, התבטאויות חמורות ומסוכנות של שרים וח"כים, ועוד.
באוויר נמהלים באופן מסוכן מאי־פעם אבק שריפה עם חומרי בעירה. אם לא נשכיל כולנו (לא משנה מי אשם יותר - ומי פחות) לקחת ביחד צעד אחד או שניים לאחור על מנת לחשב מסלול מחדש – עלול להישפך דם ברחובות, וספק אם נצליח להיחלץ מהבור שאנו כורים לעצמנו.
כשנראה שהסיכויים לשחרור החטופים גבוהים מאי־פעם, מציב ה־BBC הבריטי השבוע את עינב צנגאוקר בין 100 הנשים המשפיעות בעולם, ובצדק. עינב, אישה ימנית בדעותיה ואלמונית מאופקים, הפכה בן לילה לגיבורה בעל כורחה, שנלחמת על השבת בנה מתן החטוף בעזה. היא חדלה להיות מנומסת, לא עוצמת עיניים לרגע, לא פוסחת על שום כיוון ושום אפשרות וגורם בארץ ובעולם.
ובעוד בעולם כואבים איתה, מזדהים איתה ומקווים איתה – כאן בינינו ישנם הקוראים לעברה "שמאלנית" ו"קפלניסטית". אבל היא לא מאבדת לרגע קשר עין עם המטרה, לא נעלבת, לא משיבה וממשיכה להיאבק.
במקביל, השמיע השבוע נשיא ארה"ב הנבחר דונלד טראמפ איום כתוב, חמור ובוטה כלפי חמאס וכלל המעורבים, שאם עד לכניסתו לתפקיד לא ישוחררו החטופים, "ייפתחו שערי הגיהינום". צריך להודות ביושר שהאמירה הנחרצת הזו, בשפה הזו – היא הנקלטת טוב יותר במזרח התיכון הכוחני – "היזהרו, השריף חזר לעיר".
שעות ספורות לפני איומו של טראמפ, הוא סעד ארוחת ערב עם שרה נתניהו בפלורידה, ויש שקשרו בין שיחתם (שתכניה לא פורטו) לבין הצהרתו בעניין החטופים. אינני יודע אם כך היה, אבל אני כן יודע שטראמפ כבר הצהיר בעבר שיש לו "נשק סודי - ושמו שרה נתניהו". אם ה"נשק" הזה הופעל לטובת לחץ ואיום על חמאס לשחרור החטופים – דיינו. שכן בעניין הזה, כל האמצעים כשרים. לו יהי.
שליט יחיד
נתניהו, שנוי במחלוקת ככל שיהיה, הוא אדם חכם ומנוסה ופוליטיקאי מספר אחת שקם לנו בעת החדשה. בימים הללו הוא שליט יחיד, משחק על כל המגרש כמעט לבד, מניף הרבה כדורים באוויר ומשלב אינטרסים אישיים, פוליטיים, קואליציוניים, לאומיים ובינלאומיים.
בעוד שרים בממשלתו, בתמיכת שר המשפטים יריב לוין, בהובלת שר התקשורת שלמה קרעי, באיומים בוטים של השר איתמר בן גביר ואפילו בחצי תמיכה של השר גדעון סער - מנסים להוביל מהלך ואוספים חתימות להדחת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, הם מתקשים להשיג רוב, כאשר מרבית שרי הליכוד לא מצטרפים לחותמים.
נתניהו מבין מצוין שהדחת היועמ"שית כעת לא משרתת אותו בשתי חזיתות קריטיות עבורו: בבית המשפט בתל אביב, ששם תחל בקרוב עדותו, ובערעורו על צווי המעצר נגדו בבית הדין בהאג. נתניהו מעדיף כעת יועמ"שית מאוימת ומאותגרת מאשר מודחת (ככל שניתן להדיחה).
אבל בינתיים, וללא קשר לנתניהו, מבקיעה הפרקליטות כמה "גולים עצמיים" לא נעימים בכל הקשור לשיקול הדעת בניסוח סעיפי חשדות ואישומים ובכל הקשור לפיקוח על מעצרים.
אינני משוכנע שהיו חייבים לעצור את נציב השב"ס (שהוא אישיות מאוימת ומלווה תדיר במאבטחים) תוך כדי נסיעתו. אפשר היה לעשות זאת בבית או במשרד בנחישות וביעילות. וגם רשמתי לפניי את הערת השופט המחוזי, שקבע כי אין כנראה ראיות מספיקות כדי להאשים את אלי פלדשטיין בכוונה מודעת לפגיעה בביטחון המדינה.
היועמ"שית והפרקליטות, בימי הטרפת והטרללת הללו, הן מוצב קדמי לשמירת הדמוקרטיה ושלטון החוק. דווקא משום כך עליהן לנהל תחקירים ולהפיק לקחים על מנת לשמר ככל שניתן את אמון הציבור במנגנוני אכיפת החוק והמשפט, הנתונים ממילא להסתה קשה.
בוגי יעלון גרם לנזק כבד למדינה
קשה לכתוב את הדברים, בטח כשמדובר בשר הביטחון וברמטכ"ל לשעבר. קל וחומר על מישהו שהייתי תחת פיקודו – אבל אין ברירה. משה (בוגי) יעלון גרם באמירתו על "טיהור אתני" שצה"ל מבצע כביכול ברצועת עזה, נזק כבד למדינת ישראל ונזק כבד מאוד למפקדי הצבא ולוחמיו בסדיר ובמילואים. הנזק כבד שבעתיים כשבית הדין בהאג מנפק צווי מעצר חסויים נגד מפקדים ולוחמים בגין פשעי מלחמה לכאורה, וכשצה"ל מנחה מפקדים ולוחמים שהשתחררו מסדיר או ממילואים לא לצאת לחו"ל.
יעלון, כמו רבים אחרים, הוא מתנגד תקיף של הממשלה ומדיניותה, הוא מרבה להתבטא ולעבור מהפגנה למחאה, וזה בסדר גמור, כמוהו יש רבים. אבל מכאן ועד כתב אישום כה חמור – המרחק גדול ומסוכן. רבים מהאלופים במילואים שעימם שוחחתי השבוע - היו מזועזעים מהדברים. חלקם מעורבים בנעשה בעזה הרבה יותר מיעלון, והם בוטחים בסרגל הערכים של צה"ל ומפקדיו ובהבנתם מהי פקודה בלתי חוקית בעליל שמתנוסס מעליה דגל שחור.
כולם מזועזעים מהתייצבותו בפועל של יעלון לצד המרים והקשים שבאויבינו, שעומדים מול ישראל ומול צה"ל ברחבי העולם. אני חושב שיעלון מבוהל, מודאג ומוטרד מהמצב וחושש מהתבססות של ישראל מחדש ברצועה. במקום להפנות את ביקורתו הנוקבת כלפי הדרג המדיני, הוא האשים את צה"ל בפשעי מלחמה, באופן שמסייע מאוד למנגנון התביעה בבתי הדין הבינלאומיים.
ועוד משהו: חברה חסינה ובוגרת צריכה לדעת לקבל דברי ביקורת מפי אנשים שנתנו את חייהם למדינה ורכשו כרטיס במחיר מלא להשמיע דעה. עשה זאת בשעתו האלוף (במיל') יאיר גולן, עשו זאת גם אחרים. יעלון, להבדיל, חטא לעניין זה בהאשמה הבוטה והשקרית נגד צה"ל.
ועוד משהו חשוב: בעזה נרשמו כנראה אירועים חריגים שאם צה"ל לא ימהר ויחקור אותם בשקיפות ובאומץ, במנגנוני חקירה פנימיים ובידי ועדת חקירה ממלכתית – יעשו זאת אחרים במקומנו, וזה יהיה מסוכן הרבה יותר.
הדמוקרטים צריכים לנהור לפולין
אחד מקוראיי הנאמנים ביקש ממני להעביר מסר שקט לראשי האופוזיציה ולדמוקרטים שבחבורה, והחלטתי להעביר להם את המסר דווקא כאן. הוא מציע שבעוד שרי הליכוד והציונות הדתית נוהרים לסמינרים בהונגריה של ויקטור אורבן כדי ללמוד איך הופכים דמוקרטיה לחצי דיקטטורה, ומיישמים את זה כאן במהירות עם חוקים הזויים, טוב יעשו הדמוקרטים אם ינהרו לפולין, ללמוד שם איך מצילים את הדמוקרטיה מסכנת ההפיכה לחצי דיקטטורה.
נתניהו וכ"ץ יקבעו מי יהיה ראש הצבא הבא
לאחר שהרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי רמז באיגרת למפקדים בצה"ל על כוונתו לממש את אחריותו ולהתפטר בתום התחקירים, החלו הדיונים והספקולציות על הרמטכ"ל הבא. לשר ביטחון יש לרוב רק שתי הזדמנויות להשפיע על צה"ל במהלך כהונתו, דרך גיבוש ואישור תוכנית רב־שנתית לצה"ל ודרך מינוי רמטכ"ל.
בשל הסיטואציה הפוליטית, תינתן לנתניהו "דריסת רגל" במינוי, לאחר שלאורך כל הקדנציות שלו הוא לא הצליח להשפיע על שרי הביטחון עם המועמד שלו: הוא לא רצה את שאול מופז, לא את אביב כוכבי ולא את הרצי הלוי – אבל שרי הביטחון קבעו.
כעת, הוא וישראל כ"ץ יידרשו להבטיח כי בראש צה"ל יעמוד הקצין המתאים והמוכשר ביותר לאתגרי הענק של שיקום הצבא, הפקת הלקחים ועמידה בכל האתגרים הביטחוניים, הכלכליים, המשפטיים והחברתיים שצפויים כאן לצבא.
יש חשיבות עצומה לניהול תהליך ראוי, להיוועצות עם רמטכ"לים ושרי ביטחון לשעבר ולמינוי של המוכשר והמנוסה ביותר. זהו כנראה מנכ"ל משרד הביטחון האלוף (במיל') אייל זמיר, שיתייצב כמועמד לצד סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם ומפקד פיקוד הצפון אורי גורדין.
80 שנה לקאמרי - הבנתי שבגרתי
הקאמרי חגג השבוע 80 שנה להיווסדו באמצעות תפריט טעימות בימתי מכובד ומרגש של מיטב הרפרטואר שהעלה כאן מכל הזמנים. על הבמה עלו צעירים וותיקים, וכשאילי גורליצקי בן ה־90 שר את "וואי ללילי, וואי ליומי" מתוך "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" – התרגשתי והבנתי עד כמה בגרתי גם אני, כי זכרתי שבפעם הראשונה שבה השאירו אותי הוריי לשמור על אחיי הקטנים, הם נסעו בקו 11 מיד אליהו לקאמרי כדי לראות את ההצגה, ולא הפסיקו שנים לזמזם את גורליצקי.
להיט טיפולי
"בובת חיבוקי" היא בובה של כלב עם מבע פנים עצוב וזרועות ארוכות שיכולות לחבק את הילד שחווה טראומה, והבובה הזאת הפכה ללהיט טיפולי בקרב ילדי העוטף שחוו טראומה ועצב.
לאחר שטיפלו בילדי העוטף, נערכים חברי העמותה שמפעילים את "חיבוקי", לטפל באחים שכולים קטינים וביתומי צה"ל בגיל הרך, ולשם כך אני נמצא כעת במיאמי למתן ארבע הרצאות בהתנדבות לחברי הקהילה היהודית והפרלמנטים הישראליים ועל מנת לאסוף כספים למימון הפרויקט – שכולו נעשה כעת גם בצפון בהתנדבות או על בסיס תרומות.
אני מכיר את החברים במיאמי ומשוכנע שיפתחו את ליבם וכיסם כמו שרק הם יודעים.
שנהיה טובים וראויים. שבת שלום.