תרחישי הקיצון שיגיעו מסוריה יעמידו במבחן את ההנהגה הישראלית | ד"ר ענת הוכברג-מרום

מתקפת הפתע של מתנגדי משטר אסד, שפרצה בשבוע שעבר בצפון־מערב סוריה, עוררה גלי הדף רבים בעולם לרבות זעזוע, תחושת אי־ודאות ודאגה עמוקה מפני אסקלציה ביטחונית. לצד הסתערות על שורה ארוכה של יישובים וכפרים באזור אידליב וכיבוש מהיר וסמלי של חלב – אחת הערים העתיקות בעולם והשנייה בגודלה בסוריה, שנודעת במיקומה האסטרטגי וחשיבותה כמרכז כלכלי־תעשייתי – השתלטו המורדים על סמלי שלטון מרכזיים.

מדובר בין היתר בארמון הנשיאות, נמל התעופה הבינלאומי וצירי תנועה אסטרטגיים, כגון 5M, שמחבר בין חלב שבצפון המדינה לדמשק בדרומה, ועובר בין גבול סוריה־טורקיה ועד לגבול סוריה־ירדן, וכן כביש 4M שעובר בלטקיה וחומס ומגיע לעיראק. בנוסף, הם השתלטו על אתרים ביטחוניים, ובהם מרכז סרס האיראני, שמשמש בין השאר לפיתוח וייצור אמל"ח, לרבות מערכות טילים מתקדמות, ועל מתקני צבא סוריים ורוסיים שונים.

בראייה כללית, כבר עתה מסתמן כי המורדים, שפועלים בהובלת הארגון הג'יהאדיסטי "תחריר א־שאם" (HTS), היינו, שלוחת אל־קאעידה לשעבר בסוריה, וככל הנראה גם בתמיכת טורקיה, ממנפים את שורת המשברים והמצוקות הסוציו־אקונומיות החמורות בסוריה (כ־90% מהתושבים חיים מתחת לקו העוני), לצד הכאוס הגיאופוליטי־ביטחוני שמתחולל באזור, כדי לעצב מחדש את מפת השליטה במדינה. כל זאת, תוך ניצול הוואקום השלטוני, התסיסה הציבורית ומאבקי הכוח הממושכים שמתחוללים לאורך שנים בין משטר אסד, ששולט בכ־60% משטחי סוריה, לבין גורמים שונים הפועלים בה.

מדובר בכוחות טורקיים הפועלים בצפון־מערב המדינה, בארגונים כורדיים־ערביים, הנתמכים על ידי ארה"ב ונמצאים בחלקה הצפון־מזרחי, ובגורמים דרוזיים, לרבות ארגוני טרור ג'יהאדיסטים, אסלאמיסטיים ואחרים, שפועלים בעיקר בדרומה ונאבקים בכוחות צבא סוריה שנמצאים בגבולה המזרחי. הם עושים זאת תוך ניצול בידודה הבינלאומי של סוריה ותלותה הרבה בסיוע חוץ.

על פי הערכות שונות, היקף הסיוע הצבאי והפיננסי הכולל של טהרן, בעיקר מאז פרוץ מלחמת האזרחים שם ב־2011, מגיע ליותר מ־850 מיליארד דולר, נוסף על תמיכה שנתית של כ־700 מיליון דולר בחיזבאללה הפועל בלבנון. זהו סיוע פוליטי־כלכלי, צבאי־ביטחוני מסיבי, שהלך והצטמצם, בעיקר מאז החלה רוסיה לדלדל את משאביה הצבאיים שם לטובת המלחמה באוקראינה, וכן על רקע הסגת כוחות חיזבאללה ומיליציות איראניות ללבנון, במסגרת מאבקה של איראן בישראל.

תזמון קריטי

מתנגדי המשטר, הכוללים בין השאר קבוצות סוניות, מיליציות טורקיות וארגונים מיליטנטיים, כורדיים ואחרים, המאוגדים תחת "הצבא הסורי הלאומי" (SNA) (שאיננו צבאו של משטר אסד) – פרצו ממחוז אידליב, טריטוריה עצמאית שבה הם שולטים בעשור האחרון, לעבר חלב כאמור, תוך השתלטות עליה וכן על הערים אידליב וחמה, כשהם מנצלים בין השאר את היקף העריקות מצבא אסד ומתקדמים דרומה לעבר דמשק הבירה. זאת, חרף ההצהרה כי מטרתם לבלום את מתקפותיו של צבא אסד ותומכיו ולחדש את הפסקת האש שהוכרזה במרץ 2020 בין הצדדים במסגרת "פורום אסטנה" שנערך בחסות איראן, רוסיה וטורקיה.

אין ספק כי המהירות, הפתאומיות, ובעיקר התזמון של המתקפה, במיוחד בימים אלה בסמוך להכרזת הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה בלבנון, אינם מקריים. על פניו, זהו מהלך צבאי קריטי מתוכנן, מתואם ועתיר משמעות אסטרטגית, פוליטית וביטחונית, שצפוי לשאת השלכות גיאופוליטיות מורכבות ומרחיקות לכת על עתיד סוריה והאזור כולו.

בראייה אסטרטגית רחבה, סוריה - שנמנעה מהצטרפות למאבק הכולל בישראל מאז 7 באוקטובר - היא חוליה אסטרטגית עתירת חשיבות ב"ציר ההתנגדות", שמובילה איראן לביסוס השפעתה האזורית. צירוף של גורמים ונסיבות גיאופוליטיות־ביטחוניות שונות, שמקצתן תוארו לעיל, לרבות מיקומה הגיאו־אסטרטגי בלבנט ושכנותה לישראל ובעיקר לעיראק, ללבנון ולירדן המוחלשות, מגביר משמעותית את הסבירות לאסקלציה צבאית.

בתוך כך, הסלמת המשבר – שמשקפת את שבריריות משטר אסד וריבונותה של סוריה וכן את היחלשות הקואליציה הצבאית בהשתתפות רוסיה, משמרות המהפכה, חיזבאללה ומיליציות שיעיות פרו־איראניות שפועלות במדינה – עלולה להצית מחדש את מלחמת האזרחים שפרצה שם ב־2011. מלחמה רצחנית שבמהלכה נהרגו כ־600 אלף איש, וכ־13 מיליון בני אדם נוספים הפכו לפליטים ועקורים.

יתרה מכך, העברת סיוע חירום רוסי שכולל, בין השאר, אספקת מפציצים ופצצות כבדות משקל לצד הגברת ההברחות של אמצעי לחימה ולוחמים מאיראן לסוריה, עלולות להחריף את הכאוס ומעגל האלימות בסוריה, שיגלשו לזירות נוספות במדינות השכנות. וכל זאת דווקא כעת – על אף, ואולי בשל, החמרת העימות שלה נגד ישראל כאמור ופגיעתה החמורה של זו בחיזבאללה וביכולותיו הצבאיות, וכן על רקע השינוי הצפוי במדיניות כלפי טהרן מצד ממשל טראמפ הנכנס.

זו צפויה להיות אלימות רבתי שתערער את היציבות האזורית, תחמיר את מאבקי הכוח הפנימיים והקיטוב הסוני־שיעי במדינה בפרט וברחבי המזרח התיכון והעולם המוסלמי בכלל, ותהפוך מחדש את סוריה למוקד טרור וג'יהאד עולמי, שבו מעורבות מעצמות אזוריות וגלובליות לצד כוחות מיליטנטיים וצבאות זרים. כל זאת, נוסף לאין־ספור ארגוני טרור חילוניים ודתיים, מיליציות שיעיות, כורדיות וסוניות, לרבות גורמים אסלאמיסטיים ותאי טרור של הג'יהאד הסלפי הגלובלי (בהובלת אל־קאעידה או דאע"ש), שמתחרים בינם לבין עצמם על השגת משאבים ואזורי שליטה, כשאמצעי לחימה מתקדמים לרבות נשק כימי – המהווים איום רציני על ישראל – עלולים ליפול לידי מי מהם.

ציר יבשתי קריטי

לא בכדי, על רקע זה גוברת ההערכה המודיעינית בישראל, שלפיה טהרן, שמחפה על חולשתה ועל היחלשות הציר הרדיקלי, מנצלת את הכאוס הסורי כדי לחזק את קווי האספקה שלה אליה דרך עיראק ולהזרים באמצעותם נשק וסיוע צבאי למשטר אסד, חרף ההכחשות וההצהרות לתקשורת. פרסומים עדכניים אף מדווחים על נוכחותם של כ־100 אלף לוחמי מיליציות איראניות, הפרוסים על פני רשת של 570 בסיסים ואתרים צבאיים שונים ברחבי סוריה, נוסף על הגעתם של אלפי לוחמי מיליציות שיעיות מעיראק, אפגניסטן ופקיסטן.

בנקודה זו חשוב להבהיר כי בראייה איראנית, סוריה היא מוקד לוגיסטי וטריטוריאלי חשוב, המהווה ציר קריטי במסדרון היבשתי, שמקשר את טהרן לביירות דרך בגדד ושמקנה לה נגישות למזרח הים התיכון תוך העצמת ממדי האיום האסטרטגי על ישראל. וכך, פרט להיותה ציר תנועה משמעותי להברחת אמל"ח עבור הכוחות האיראניים ורשת ה"פרוקסים" שלה בהובלת חיזבאללה, על פי פרסומים עדכניים מדובר בנתיב סחר חלופי, המסייע רבות לאיראן להתמודד עם הסנקציות הכלכליות הבינלאומיות המוטלות עליה והמאפשר לה להבריח סחורות שונות לרבות סמים (כגון קפטגון, שמציף את מדינות המזרח התיכון ואירופה ומהווה ענף היצוא המרכזי של סוריה, כשהיקף ההכנסות ממנו למשטר אסד הגיעו ל־2.4 מיליארד דולר ב־2023).

בראייה גיאו־אסטרטגית מערכתית רחבה, הסלמת הכאוס בסוריה מדגישה את שבריריות הסטטוס קוו שם ובמזרח התיכון כולו, וחושפת את מרחב האינטרסים והאג'נדות המתחרות של שלל השחקנים הלא־מדינתיים (כגון, ארגוני טרור) לצד מעצמות מפתח המעורבות באזור ובהן רוסיה, איראן, טורקיה, ארה"ב וישראל, שחותרות להרחיב את השפעתן האזורית. יתרה מכך, מתקפת המורדים שמחדדת את חשיבותה הגיאו־אסטרטגית של סוריה כמוקד להסלמת היריבויות הגיאופוליטיות בין כל אלה, מעמידה למבחן את המנהיגות הישראלית.

על רקע היחלשות איראן וחיזבאללה, על פניו מסתמן כי הרחבת הסכסוך ופגיעה באינטרסים ותשתיות איראניות בסוריה צפויות לגרום להחלשה נוספת בהשפעתה האזורית ובשליטתו של הנשיא אסד, שתוביל לקריסת משטרו וכן, להקצנת עמדתה ומהלכיה של טהרן. אלה יובילו להחרפת גל האלימות וחוסר היציבות האזורית שמחייבים את ישראל כבר עתה "לחשב מסלול מחדש". היינו, להפנים את ממדי מתאר האיום הסורי, לצד זה האיראני, ולהיערך לקראת התמודדות עם פיגועי טרור רצחניים ותרחישים ביטחוניים קיצוניים בסדר גודל שטרם חווינו.