לא אחד ולא שניים, אלא שלושה ערוצים של מו"מ מתנהלים בימים אלה בעזה. ערוץ צבאי, שנועד להביא לסיום המלחמה; נתיב מדיני, שמטרתו להבשיל לעסקת חילופין שבה ישוחררו חטופים מצד אחד ואסירים פלסטינים מצד שני; וערוץ שיחות הומניטרי, שנוגע לשיקום הרצועה והשבת החיים בה למסלולם התקין.
שלושת הערוצים משולבים זה בזה ונתונים בידי המצרים. ממשל ביידן מעודכן היטב ומפקח על השיחות. אלה מגעים כבדי ראש ורציניים מקודמיהם. עיקרי ההצעה קובעים כי צה"ל יפסיק את המלחמה בשלבים וייסוג בהדרגה מהרצועה. מעבר רפיח ייפתח לכניסת מאות משאיות סיוע מדי יום. ישראל תשחרר מאות אסירים ביטחוניים, ותקבל לידיה את החטופים. ועדה בינלאומית, כמו בלבנון, תפקח על יישום ההסכם המדורג. גורמים הבקיאים בשיחות סיפרו כי ישראל מגלה רצון טוב יותר מבעבר.
אם יבשילו השיחות לכדי הסכם אמיתי, את הפרחים צריך לשלוח לדונלד טראמפ. ניצחונו של טראמפ היה נקודת המפנה שאפשרה לחדש את השיחות, הפעם במרץ. הוא לא חיכה ליום שבו ייכנס לבית הלבן, אלא פעל ימים מעטים אחרי ההכרזה ודרש מעמיתו, בנימין נתניהו, להגיש לו שולחן נקי עד כניסתו לבית הלבן ב־20 בינואר. בכך נוצרה זהות אינטרסים מוזרה. גם חמאס וגם טראמפ רוצים אותו דבר.
מי אמר "ממשלה"?
בשבועות האחרונים פעלו המצרים הרחק מאור הזרקורים כדי לקרב את חמאס והרשות הפלסטינית. הם הגו תוכנית להקים יישות שלטונית חדשה ברצועת עזה מיד עם ההכרזה על הפסקת האש. ההצעה מדברת על גוף שינהל את ענייניה האזרחיים של הרצועה ויהיה כתובת לתושבים. יֵשבו בו 10 עד 15 אנשי מקצוע שאינם משויכים לארגון זה או אחר. שם רשמי כבר יש - "הוועדה החברתית לתמיכה באוכלוסיית עזה". לא במקרה נתנו לו המצרים את הכינוי הזה, ולא "ממשלת אחדות", אף שיפעל בהוראה וסמכות של הרשות הפלסטינית ברמאללה. עם הכינוי הידידותי הזה, סיכוייו גבוהים יותר להתקבל על הקואליציה הנוכחית בירושלים.
ישראל עודכנה בסוד המגעים בין חמאס לרשות. בתחילת נובמבר אמור היה נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי להכריז על הקמת הוועדה לצד אורחו הנכבד אבו מאזן, ולעיני המצלמות. ברגע האחרון עשה הזקן שריר שלא מצא חן בעיני חמאס, וההכרזה נדחתה. ארבעה שבועות לחצו המצרים על שני הצדדים להגיע להסכמות. בתחילת השבוע הבשילה הצעתם לכלל הסכמה.
מסמך ההסכמות שחילצו המצרים מחמאס והרשות הפלסטינית הוא הישג בפני עצמו. קשה מנשוא להביא את שני אלה להסכים על דבר אחד. ממשלת ישראל תצטרך להחליט בקרוב אם הפקדת רצועת עזה בידי הוועדה הזאת מקובלת עליה. בקואליציה, כידוע, יש המבקשים לחזור לימים של ערב ההתנתקות ב־2005 ולהשיב את עזה לשלטון ישראלי. עוד לפני כן מתבקשת ממשלת נתניהו להפסיק את המלחמה, כפי שדורשת חמאס כבר שנה. למרות האופטימיות הזהירה, ישראל איננה ממהרת בסעיף הזה לומר "רוצה אני".
באו חושך לגרש
חדי העין הצליחו בוודאי לעקוב אחר הפרסומים החוזרים והנשנים מהחודשים האחרונים על סילוקה לכאורה של הנהגת חמאס מדוחא. רק השבוע, ביום שני, התפרסמו שתי ידיעות כאלה. ערוץ סקיי ניוז בערבית דיווח מפי מקורות שאת זהותם לא הזכיר, כי ראשי חמאס כולם עזבו את דוחא ליעדים שונים, ואיתם בני משפחותיהם. כותרת נוספת מאותו יום, הפעם בכאן 11, סיפרה כי ראשי חמאס שוקלים לעזוב את דוחא ולמצוא בית חם במלזיה.
נראה כי מאחורי ההדלפות מסתתרים גורמים בירושלים, וכי לפנינו קמפיין תודעה ישראלי שנעשה בהתמדה ובתחכום. מטרתו להתיש את הנהגת חמאס ולהציג אותה כחלשה ומתפוררת. אז יהיה ברור לכל מדוע המשא ומתן אינו מתקדם בקצב הראוי, ומי האחראי האמיתי לכך.
אפשר להתרשם כי שתי הדוגמאות הללו הן קצֵהַ של מכונת מסרים ישראלית, הפועלת לעצב את השיח בתקשורת לפי צרכי בעליה. זה מנגנון משומן ולעתים מעורר השתאות. אנשיו גייסו בהצלחה קבוצה נאמנה של עיתונאים מכלי תקשורת ישראלים, ערבים ובינלאומיים, והם מסתייעים בשירותיהם על בסיס יומי. לא תמיד קהל היעד לידיעות הללו הם חמאס ושאר אויבי הציונות. מי שעוקב אחר הסיקור התקשורתי יכול להבחין, כי לפעמים הופנו המסרים פנימה, לציבור בישראל, גם אם נחתו עליו מידי ערוצי תקשורת זרים. לעתים אף לקו בחוסר תום לב.
לו גורשו מדוחא, היו ראשי חמאס עומדים בפני שוקת שבורה. לאן ילכו? לדמשק יתקשו לחזור, כי אסד אינו רוצה בהם. איראן, לעומתה, מצורעת ומרוחקת גיאוגרפית. לטורקים יש מנהג: הם אינם מארחים, אלא כופים בעלות. הם נוהגים בבני חסות פוליטיים כמכשיר בשירות יחסי החוץ שלהם. אבל סילוקה של הנהגת התנועה מקטאר כלל אינו על הפרק. הקטארים אומנם נופפו בכך, אבל עשו זאת כאמצעי לחץ שנועד לדחוף את חמאס להתגמש, וגם להוציא קצת קיטור.
גירוש ראשי חמאס מהחיק החם שקיבלו במדינה ערבית, במהלך לחימה וכאשר אנשיהם נכתשים בעזה, הוא צעד מרחיק לכת. ההמונים ברחוב הערבי, שהנסיכות רכשה את הערכתם לאורך שנים, לא יראו בכך צעד של ענישה כלפי חמאס בלבד, אלא יריקה בפרצופה של הסוגיה הפלסטינית כולה.
שלשום הודיעו הקטארים כי הם חוזרים למו"מ באופן פעיל אחרי שפרשו ממנו לפני חודשיים. התיווך למען הפסקת אש בעזה, פרט לכך שהוא משימה יוקרתית בפני עצמה, מאפשר התחככות קרובה עם הבית הלבן, ואין בכוונת הקטארים לשבת בצד כאשר נשיא חדש נכנס לחדר הסגלגל. במצב הנוכחי, ברור כפליים שהם לא יגרשו את ראשי חמאס מבירתם. מלזיה תצטרך לחכות.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל