אנחנו בתקופה עמוסה: ההתפרעויות והמעצרים בשומרון השבוע; המתקפה על מפקד פיקוד המרכז בשבת חיי שרה בחברון, שקדמה לה החלטתו של שר הביטחון החדש ישראל כ"ץ לבטל צווים מנהליים ליהודים; חקירת קצין משטרה בכיר, אבישי מועלם, שלפי החשד שיתף את השר איתמר בן גביר בפרטי החקירות בניגוד לחוק; ההתרברבות של בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כי יקימו יישובים בעזה; והופעתו המגוחכת של יצחק גולדקנופף בציר נצרים.
מדיניות הממשלה, פליטות הפה של שריה ותמיכה גלויה של שר המשטרה במתפרעים, יוצרות רושם מוטעה כי מתיישבי יו"ש, רובם ככולם, הם אנשי "תג מחיר" או תומכים בשקט ב"תג מחיר". האוכלוסייה הישראלית ביו"ש חצתה את רף החצי מיליון. אז נכון, היא מכילה את אנשי תג מחיר, כפי שערי הפריפריה מכילות כנופיות של "לה פמיליה".
לא כל מתיישבי יו"ש הם בנצי גופשטיין. יש גם את מלכה פיוטרקובסקי, רבנית מאירת פנים שפועלת לקירוב לבבות. העיוות שנוצר עם הקמת הממשלה הנוכחית יוצר רושם מוטעה בציבור ופוגע פגיעה ארוכת־טווח במפעל ההתיישבות. קו ירוק־שחור לאחר ההתנתקות, אחרי חורבן יישובי גוש קטיף, הפנימו ביו"ש את הלקח ונענו לקריאתו של הרב יואל בן נון "להתיישב בלבבות". כי ללא עורף בגוש דן אין עתיד לאריאל, לאפרת ולחברון.
שני העשורים שחלפו מאז החורבן ההוא שינו את התודעה. הוויכוח הוכרע, והקו הירוק חדל מלשמש כקו ההפרדה בין שני המחנות הפוליטיים בישראל, הרבה לפני מתקפת חמאס הקטלנית. נכון להיום רק מפלגה אחת, מפלגת הדמוקרטים בראשות יאיר גולן, מקדמת את רעיון שתי המדינות שיישומו מותנה בפינוי יישובים ביו"ש, ואפילו מבחינתה לא מדובר בספינת הדגל.
הציבור הישראלי זז ימינה, מתמקד במחלוקת בסוגיות האזרחיות, והמועמד שמאיים היום על בנימין נתניהו לפי סקרי דעת הקהל הוא מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר נפתלי בנט. למעשה, הקו הירוק התחלף בקו השחור: מה שמפריד בין שני המחנות הפוליטיים נכון להיום הוא חזון ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מול החזון של ישראל כמדינה חרדית עם משטר ריכוזי. המפלגות החרדיות איבדו את מעמד לשון המאזניים.
על פניו, בפני המגזר הסרוג ומתיישבי יו"ש, שחלקם, גם אם לא כולם, נמנים עימו, נפתחה הזדמנות פוליטית וציבורית יקרה מפז. הציונות הדתית (האמיתית, לא המפלגה של סמוטריץ') ונציגי ההתיישבות ביו"ש היו יכולים לתפוס את הנישה שהתפנתה ולשמש לשון מאזניים כשהם מקובלים ורצויים בשני המחנות.
אך קרה מה שקרה, והנהגה פוליטית שקולה, יסודית, אחראית ומאוזנת לא צמחה. את מקומה הטבעי תפסו קיצונים ילדותיים, מתנגדים לממלכתיות ומתעלמים בגלוי מכל אינטרס לאומי. ומכיוון שגרפו בבחירות 14 מנדטים, השיח המתלהם והתמהוני, שהיה עד לאחרונה נחלתם של השוליים, השתלט על הקואליציה.
צבי סוכות, נער מופרע מגודל, שלא שירת בצה"ל, מדבר מגרונו של שר הביטחון, שמצידו לא יוציא הגה מפיו ללא אישור של נתניהו, שמבחינתו אינו מרשה לעצמו למחות, ולו בקול ענות חלושה, נגד הנרטיב של סוכות.
ולא, אני לא מתחבטת בשאלה "מה יגידו בהאג", כאשר שר הביטחון בישראל מודיע בפה מלא כי ישתמש בכלי של מעצר מנהלי על פי עקרון הגזע. אין לי ציפייה כלשהי מהאג - מה שלא נעשה, שום דבר טוב לא יצמח משם, אם כי כ"ץ יכול היה לפחות להשתמש בניסוח יותר מעודן, למשל "שר הביטחון לא יוציא צווי מעצר מנהלי ביו"ש נגד אזרחי ישראל".
השאלה היא מה יגידו בחיפה, בהרצליה, ברעננה, בהוד השרון, וכן גם בתל אביב. במקום להמשיך ולנרמל את הערים ואת היישובים ביו"ש, סמוטריץ' ובן גביר פועלים בכל הכוח להשניא את מפעל ההתיישבות על הציבור בישראל. אני בירושלים וליבי ביו"ש. בחברון, בגוש עציון, באפרת. מי יודע, אולי יום יבוא ותעלה על הפרק שאלת סיפוח של יישובים ואדמות באזור A שנמצא בשליטה ישראלית מלאה. מתיישבי יו"ש יגלו שהם זקוקים לתמיכה ציבורית רחבה בשביל להכשיר את המהלך.
אזי נצטרך להסביר כי אסור לשפוך את התינוק עם המים, מלוכלכים ככל שיהיו. כי ישראלי שיתבקש להביע את עמדתו, עשוי להיזכר באטימות ובאכזריות של השרים והח"כים מעוצמה יהודית והציונות הדתית כלפי משפחות החטופים ובהתעקשותם לבלום כל עסקה. במיליארדים הקואליציוניים ששר האוצר חילק על חשבון החיילים והמילואימניקים. בהופעתו של גולדקנופף בציר נצרים, תוך שהוא מדבר על יישובים בעזה, רק שחסידי גור לא ישמרו עליהם בפרט ועל המדינה בכלל. בפרינטר בכנסת שהשתגע ופלט השבוע חוברת הצעות חוק שלא היו מביישות את קוריאה הצפונית. בנציגי "תג מחיר" במשרד לביטחון לאומי.
מאות אלפי מתיישבי יו"ש הצליחו לאחר חורבן יישובי גוש קטיף להתנחל בלבבות. בן גביר, לימור סון הר־מלך, סמוטריץ' וסוכות עושים את מיטבם על מנת לפנות אותם משם.