האירועים בסוריה כל כך מהירים עד שהם מקדימים את הכתיבה והניתוח. המורדים הסונים מתקדמים במהירות וכמעט שאינם זוכים להתנגדות-היום נכבשה העיר חמה (מסומנת בעיגול במפה) על מבני השלטון ובסיס חה"א הסורי שנמצא ממערב לה, ובכך למעשה נפתחו למורדים שני הכיוונים:

1. מערבה לרצועת החוף למקומות הריכוז של המיעוט העלווי (אליו משתייכת משפחת אסד), לערי הנמל המרכזיות של סוריה ונקודות הממשק שלה לעולם (טרטוס ולדאקיה) ולבסיסיו של צבא רוסיה בסוריה - הימי בנמל טרטוס והאווירי בשדה התעופה חמימים דרומית לעיר לאדקיה.

2. דרומה לכיוון דמשק ומוסדות השלטון העיקריים בה.

לפי שעה, המורדים עושים את דרכם לעבר העיר חומס, ומשם סביר שימשיכו במהירות מערבה, כשלא מן הנמנע שיטבחו בדרכם בעלווים המאכלסים את האזור.

המילים היבשות, לא משקפות את גודל האירוע ואת חשיבותו האסטרטגית. סוריה ויתר מדינות המזרח התיכון כבר ידעו הפיכות צבאיות במהלך המאה ה-20, אולם אלו תמיד שימרו את "הממלכה" – את מוסדות המדינה, כשלמעשה הוחלפה המשפחה או העדה השלטת. 

מה שעומד הפעם מול עינינו הוא משהו אחר - למורדים הסונים תפיסה דתית פונדמנטליסטית מבית היוצר של אלקאעידה והם נתמכים ע"י טורקיה – פוטנציאל לא מבוטל לשינוי פניה של "הממלכה" – לראשונה מאז הסכמי סייקס פיקו בשנת 1916 בה קבעו בריטניה וצרפת את גבולות ואופי המדינות שמסביבנו. 

יתירה מכך - לראשונה מאז 2011 עומדת סוריה (שוב) בפני התפרקות עם איום מאוד משמעותי על משטר אסד ועל סוריה כפי שאנו מכירים אותה. זאת ועוד, יש סיכוי סביר שהמורדים הסונים ימשיכו גם לתוך לבנון, כחלק מרצונם להתעמת עם השיעים ועם חזבאללה המוחלש והפגוע, שהסב להם נסקים לא מועטים בסבב הקודם (2011) ולמעשה היה בין מציליו העיקריים של משטר אסד. לפי דיווחים אחרונים חזבאללה החל להתפרס לאורך גבול סוריה-לבנון כדי להיערך לאפשרות כזו.

אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>

עד כאן תיאור תמונת המצב (נכון לשעת כתיבת הטור הזה).

לפי שעה, נראה שישראל וארה"ב עומדות וצופות בהשתאות "מן המרפסת" בנעשה במדינה השכנה, והקורא הסביר בוודאי שואל את עצמו היכן ישראל בתוך זה ומה, אם בכלל עליה לעשות לנוכח ההתפתחויות. השיח לרוב מתמצה בחשיבה בינארית של שחור או לבן - במי ישראל תומכת – באסד או במורדים. 

נראה שכדאי להתחיל בניתוח האינטרסים הישראליים העיקריים:

1. מציאות אחרת וסדר חדש במזרח התיכון - כמטרת על.

2. הוצאת האיראנים מסוריה ומלבנון לצמיתות וכריתת זרועותיו של התמנון האיראני, באופן שלא יאפשר את שיקומו של חזבאללה – כמטרת משנה מועדפת. 

3. מניעת הקמת מדינת הלכה אסלאמית קיצונית בגבולותינו הצפוניים.

4. אי הימצאו של נשק להשמדה המונית (כימי) בידי גורמי טרור.

5. מניעת יכולת חדירה של המורדים לתוך שטח ישראל. 

מול האינטרסים האלו, אפשר לסמן שלוש חלופות פעולה אסטרטגיות מרכזיות:

לא לעשות דבר. לשבת על הגדר ולצפות בקרב הענקים בין הסונה לבין השיעה. מי שינצח בסוריה, הוא הגורם שעימו נאלץ לדבר "ביום שאחרי".

לקדם מהלך טקטי הגנתי של רצועת חיץ במרחב הגבול הישראלי-סורי ברמת הגולן ובחרמון – מול צפי להגעת המורדים הסונים גם למרחב זה (בלבנון כבר יש לנו).

לצאת למהלך אסטרטגי - לעזרת משטר אסד - בבחינת עדיף הישן והמוכר על פני החדש והמפחיד כדי למנוע הקמת מדינה אסלאמית קיצונית בגבולנו הצפוני.

אבל, יש גם חלופה אסטרטגית רביעית שעד כה לא נוהל שיח לגביה והיא חלופת ה"גם וגם" – חלופה המבקשת לצאת מתחום החשיבה הבינארית של שחור או לבן , ולנקוט בגישה שונה. לפי הגישה הזו מטרותיה של ישראל (חיסול ציר ההתנגדות השיעי בסוריה ובלבנון, ומניעת הגעת המורדים לגבולותינו והקמת מדינה אסלאמית קיצונית סמוך ליישובים שלנו), עשויות להעיד כי ישראל יכולה לחתור לפיצולה של סוריה כישות מדינית אחת וקיצוץ משמעותי מאוד בגודלו של מגרש המשחקים האיראני.

הכוונה היא לחתירה למדינה סורית צפונית גדולה בשליטת המורדים, ולמדינה סורית דרומית קטנה בשליטתו של אסד (מרחב דמשק ורמת הגולן) התלוייה בישראל לקיומה, ומהווה, הלכה למעשה, עומק אסטרטגי ישראלי משמעותי כלפי מזרח ומול המורדים. כך למעשה יינתן מענה לשני האינטרסים המרכזיים של ישראל בהקשר הנוכחי.

נראה, שעל ישראל לשבור את החשיבה השבלונית, להתחיל לראות במצב החדש הזדמנות, ולהשתמש בו כמנוף לסדר החדש של מדינות הסכמי אברהם הסוניות, שלפחות לי אין ספק שבשל כיסיהן העמוקים גם המורדים ישאפו לנהל עימם מערכת יחסים כלשהי לתמיכה וסיוע. 

חיוני לנהל שיח עמוק עם ארה"ב בנושא - שהרי לארה"ב יש בסיסים במזרח סוריה – ולנקוט במדיניות יוזמת ואקטיבית לשימור האינטרסים של שתי המדינות במרחב ויפה שעה אחת קודם. 

חשוב לזכור כי אין ואקום. כל ואקום סופו להתמלא, ועדיף שהוא יתמלא על ידי ישראל, בהתאם לאינטרסים שלה – המשמעות – גישת "הצפייה מהמרפסת" שבה ישראל נוקטת בשלב הזה היא מסוכנת, ולמול ההזדמנות האסטרטגית לעצב מזרח תיכון חדש בהתאם לאינטרסיה של ישראל, גישה אקטיבית ויוזמת חיונית מאוד. 

סא"ל במיל' עמית יגור, לשעבר סגן ראש זירה באגף התכנון של צה"ל ובכיר במודיעין זרוע הים