ים של מילים נאמרו ונכתבו בגנות הקונספציה שהובילה לטבח ה־7 באוקטובר. המסקנה הזחוחה ההיא שחמאס מורתע, ושיחיא סנוואר לא מעוניין בהסלמה. כל כך הרבה ניתוחים שמענו מאז של מומחים ופרשנים ביטחוניים על כך שחייבים להימנע מחשיבה הומוגנית שופעת ביטחון עצמי מופרז של גופי המודיעין הישראליים. ואיך חייבים תמיד, כשיטת עבודה, לערער על מסקנה העולה מתמונה מודיעינית, גם אם אומצה במלואה ופה אחד על ידי אמ"ן, שב"כ והמוסד גם יחד.
שוב ושוב הוסבר לציבור שהלקח נלמד. במחיר דמים, אבל נלמד. הוסבר לנו שעכשיו זה אחרת: איסוף הנתונים, ההאזנות, הסייבר, הפעלת סוכני שטח, תצלומי הלוויין, כלי התקשורת. הכל שופר על מנת לספק מודיעין והתראה. באמת, אם יש דבר שחשבנו שבמודיעין נפטרו ממנו בשנה האחרונה, הרי שזו היהירות, המחשבה המופרכת שאנחנו יודעים הכל על האויב.
ואז באה ההצלחה המסחררת של המורדים בסוריה בהקרסת שלטון בשאר אל־אסד, שהוכיחה שוב שלמודיעין שלנו לא היה מושג. הם לא ידעו לומר שאחרי הפגיעה הקשה שלנו בחיזבאללה, יגיע ניסיון המורדים בסוריה להפיל את שלטונו של בשאר אסד. לא רק שלא העריכו שזה יקרה, אלא לא ידעו לומר שזה יהיה כמו טיול בפארק, בתוך ימים ספורים. הם לא ידעו להעריך שאסד לא יקבל הפעם סיוע מאיראן, מרוסיה ומחיזבאללה, ושאלה לא ייחלצו לעזרתו כפי שעשו במלחמת האזרחים, והם לא ידעו לומר שהצבא הסורי כה חלש, ושחייליו לא ילחמו עבור המשטר. שום דבר מזה לא נחזה ולא נצפה. כלום.
איך אסד פרטנר?
זה לא שלא היו לאמ"ן הצלחות במלחמה. היו אפילו הצלחות אדירות בכל הנוגע למודיעין שסיפקו על מטרות: חיסול נסראללה, חיסול רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר, פיצוץ הביפרים, מקומות מסתור של רקטות וטילי חיזבאללה – והמודיעין שאפשר את תקיפת איראן. אפילו המטרות המשובחות שהותקפו עכשיו בסוריה הן הצלחה של עבודת המודיעין רבת־השנים, ועל כך מגיעות להם תשבחות, אבל בכל הנוגע ליכולתם לספק הערכה מודיעינית על כוונות האויב (כן, המורדים הם אויב), הם שוב נכשלו כישלון חרוץ.
פספוס האפשרות שהמורדים יכבשו את סוריה אינו עוד פספוס, אלא החמצת הבנת אירוע אסטרטגי. יהיה ודאי מי שיאמר, "מה רוצים מאמ"ן, אם האיראנים, הרוסים וחיזבאללה לא ראו את זה מגיע? ספק אם המורדים או פטרונם הנשיא הטורקי ארדואן חשבו שינחלו הצלחה כזו מסחררת". זה נכון, אבל מאמ"ן אחרי 7 באוקטובר פשוט קיווינו וציפינו ליותר.
האירוע חמור במיוחד כי לא רק שלא הבינו את המתרחש, אלא פורסם שבאמ"ן ניסו לשכנע שניתן לנצל את המלחמה ואת ריסוק חיזבאללה להעביר את אסד צד – לגרום לו להתנתק מציר איראן־סוריה־חיזבאללה, ויותר מכך: לגרום לו לסייע לנו במניעת הברחות נשק ללבנון, ובתמורה נכיר בשלטונו. הזוי ככל שזה נשמע, זו הייתה הערכתם.
תמוה איך הגיעו שם למסקנה שאסד הוא פרטנר חזק, שחקן יציב שאפשר לעשות איתו עסקים, שאפשר לרקוח איתו ועם הרוסים דיל שירחיקם מחיזבאללה, תמורת לגיטימציה ויציבות למשטרו. מה היה בסיס הנתונים שגרם להם להעריך כך? והאם נשמעה עמדה שלכל הפחות אתגרה את המחשבה שאסד שולט?
להתרגש מסינוואר
במאמר ב"הארץ" לפני למעלה משנה כתב הפסיכולוג עפר גרוזברד (שהתראיין כאן לפני שבוע) איך הוזמן באוגוסט 2021 עד ינואר 2022 לעבוד באמ"ן, בשל התחושה שהוא מציג זווית ראייה השונה מזו המוכרת להם. הוא סיפר שהוא היה הפסיכולוג היחיד במערכת, ושלמיטב ידיעתו פסיכולוגים אחרים לא שרדו במערכת הזאת לאורך זמן. הוא תיאר איך מצא בחטיבת המחקר של אמ"ן מערכת שבנויה על חבר׳ה צעירים יחסית, שעובדים יחד לאורך שנים בקבוצה סגורה והומוגנית, ולכן גם אם טועים – אינם מסוגלים לראות איפכא מסתברא.
גרוזברד הדגים באמצעות יחיא סנוואר עוד בעיה בחטיבת המחקר של אמ"ן. הוא סיפר שבמהלך עבודתו הוא נפגש עם מרבית בכירי החטיבה, חלקם אנשים שעוקבים אחר התנהלותו של סינוואר לפרטיה. ושבחדרי אחדים מהם אף נמצאו תמונות גדולות שלו. ברור, הסביר גרוזברד, שבקשר קרוב שכזה מתפתחים רגשות כלפי מושא המחקר.
"עודדתי אותם לבטא את הרגשות ביחס אליו (סנוואר)", סיפר גרוזברד, "הם אמרו שהם מעריכים אותו. היה מי שריחם עליו ותיאר אותו כאדם שנמצא במנוסה מתמדת. אחד שאמר שבעיניו הוא דמות של אב חם, ואחד שיש לו ממש שנאה אליו". גרוזברד הסביר שאדם שנותן המלצה על סנוואר צריך להיות מודע למה שהוא מרגיש כלפיו, אחרת זו המלצה כאילו רציונלית, אבל למעשה זו המלצה שבאה ממקום של עמדה רגשית. רציונליזציה.
עכשיו דמיינו לכם שבמשך שנים ארוכות יושבים בכירי חטיבת המחקר ועוקבים אחר התנהלותו של נשיא סוריה בשאר אסד. אחד מעריך אותו, שני מכבד אותו, שלישי מפתח כלפיו יחס חם ורביעי שונא אותו. כולם מפתחים כלפיו רגשות. האם זה משוקלל כשהם נדרשים לספק עמדה מפוכחת ועניינית על מצבו, כשירותו ומידת שליטתו בסוריה? יותר מכך, האם אנחנו באמת מבינים את צורת החשיבה "שלהם", של האויב? או שממשיכים לנתחו באמצעות קודים תרבותיים שלנו בתוספת רגשות?
מטריד אם גופי המודיעין שלנו עדיין חושבים במונחים של Better the devil you know than the devil you don't. ובעיקר – חייבים להכיר במגבלות המודיעין.
זה לא יעזור להחליף שוב את ראש אמ"ן. אין כדור בדולח צופה פני עתיד להישען עליו, ויש להכיר בעובדה שגם אם מפענחים חלק מתמונת המודיעין בהצלחה, עדיין יש שטחים רבים שלא רואים, המשפיעים על השטח המסוים שנותח. מוטב להתייחס בספקנות למה שמוצג בפסקנות כהערכת המודיעין שיש לאמצה. היטיב לנסח ראש הממשלה המנוח אריאל שרון: "אין לי אכזבות, כי אין לי ציפיות".