את הנוף הבזלתי של הגולן מאפיינת שרשרת התילים הגעשיים המסמנת את שני צידי הגבול המזרחי. הפעילות הגעשית המאוחרת ביותר בגולן התרחשה ככל הנראה לפני 60 אלף שנה, ולכן מעריכים רוב הגיאולוגים כי הרי הגעש בגולן כבויים. אין סכנת התפרצות. הקרקע יציבה.
העיתונאי חזקי ברוך דיווח השבוע כי לפני כעשרה ימים באו נציגי אמ"ן לוועדת החוץ והביטחון, והעריכו כי משטר אסד יציב וצבא סוריה משתקם אחרי מלחמת האזרחים. עכשיו בודקים מי אחראי לפדיחה. לפני כעשרה ימים הכריז גם ראש אמ"ן בדימוס האלוף עמוס ידלין: "סביר כי משטר אסד, איראן וחיזבאללה, בתיאום עם רוסיה, שגם היא 'מושקעת' מאוד בסוריה, יתארגנו כעת לבלימת מתקפת המורדים, ומלחמת האזרחים המתחדשת במדינה עשויה להימשך זמן רב". "הזמן הרב" נמשך שלושה ימים.
נכון ששום גורם מודיעין בעולם לא צפה את ההתמרדות (חוץ מארדואן שהניע אותה). אבל גם אם אמ"ן והמוסד עסוקים יותר באיראן ובלבנון ולא האזינו לאבו מוחמד אל־ג'ולאני, שעומד בראש כוחות המורדים, ההערכות המופרכות על משך המלחמה הושמעו לאחר שהמורדים פתחו במתקפה. כלומר, הבדימוסים והמומחים הנוכחיים שלנו טעו לחלוטין בהערכת כוחות המורדים וכוחו של המשטר בסוריה וצבאו. וזה כבר לא נסלח.
בניגוד לכישלון הכרוני של המודיעין להעריך כוונות, תהליכים והתפתחויות, אנו מצפים ממנו, בצדק, שיעריך נכונה את עוצמות הכוחות בסביבה. למשל – מה כוחו האמיתי של צבא סוריה. גם בזה הוא נכשל הפעם. ולכן מגיע צל"ש לצה"ל שלא נבהל מהמומחים שייעצו לשבת על הגדר ולהמתין, ושבחים לממשלת ישראל ולבנימין נתניהו על כך שזיהו היטב את ההזדמנות ההיסטורית החד־פעמית – ויצאו לתפוס שטחים חיוניים ממזרח לגולן ובצפונו ("לנו יהיה כתר החרמון", הבטיח ז'בוטינסקי, אסיר בכלא עכו לפני יותר מ־100 שנים).
בצבא לא הסתפקו רק בכניסה ל"רצועת החיץ", שנולדה בהסכמי הפרדת הכוחות לאחר מלחמת יום הכיפורים ב־1974, והרחיבו אחיזה לשטחים שולטים בבשן, ובמהלך שישפיע על ההיסטוריה של המזרח התיכון בעשור הקרוב לפחות – יצאו ל"חץ הבשן", מבצע להשמדת הצבא הסורי: טילים, סוללות נ"מ, מטוסי קרב ותובלה, מסוקים, ספינות טילים וצוללות, ואת התעשייה הצבאית ומעבדות הייצור של הנשק הכימי.
באמצע השבוע, ממש בעיצומה של השמדת הצבא הסורי, עסקה התקשורת שלנו - מימין ומשמאל - בעיקר בעדות נתניהו במשפטו. החמיצו את ההתפתחות ההיסטורית ועסקו בטפל. כי הימים האלו שאנו חיים בהם ייכנסו להיסטוריה לא בגלל עדות נתניהו, אלא בזכות השמדת צבא סוריה ותפיסת השטח בחרמון וממזרח לגולן.
ולמה פתחתי בגיאולוגיה של הגולן והבשן? כל מי שמתבונן בתילים הגעשיים בגולן ("קו התילים הישראלי") ובבשן ("קו התילים הסורי") ויודע כי הם כבויים כבר עשרות אלפי שנים – מניח כי כך יהיה תמיד. הם לא יתפרצו. כל המומחים הביטחוניים צפו את נפילת אסד כבר בסבב הקודם של מלחמת האזרחים בסוריה. בדיוק לפני 13 שנים הכריז שר הביטחון של ישראל אהוד ברק כי "משפחת אסד סיימה את תפקידה ההיסטורי. הם ייעלמו כנראה בתוך כמה שבועות". הם טעו אז לחלוטין. אך כיוון שהמשטר שרד - העריכו הפעם כי ימשיך לשרוד. ושוב טעו. הם טובים בעיקר בהערכת מצבים סטטיים ולא מצבים דינמיים ומהפכות.
לתחזיות כאלו אין להם שום יתרון על כל ממלא טוטו המנחש תוצאות משחקים בהסתמך על בקיאותו במצב הרצועה הצולבת בברכיהם של שחקני המפתח בקבוצות הכדורגל השונות. ממש כך מעריכים הגיאולוגים כי הרי הגעש בצפון ארץ ישראל לא יתפרצו. בבחינת מה שהיה הוא שיהיה. הרי גם איננו יכולים באמת לחזות רעידות אדמה, חוץ מהערכה סטטיסטית האומרת: בממוצע כל 50 שנה.
ולכן גם את רעידת האדמה המשטרית בסוריה לא חזו – אבל לתצורת הנוף הגעשי של רמת הגולן, זו שבמציאות, לא כמטאפורה, יש משמעות גיאו־אסטרטגית חשובה כאן ועכשיו.
סוריה היא אויבת לישראל מקדמת דנא. דוד הכה בארם דמשק וארם צובא ושעבד אותן. לאחר פיצול הממלכה בימי רחבעם וירבעם הרימה ארם ראש והייתה לאויב מר. האנטיוכוסים מבית סלווקוס היו סורים, וחיילים סורים רבים שירתו בלגיונות הרומאיים שהחריבו את הארץ. הצבא הסורי פלש לעמק הירדן במלחמת העצמאות, בששת הימים הפגיז והרס יישובים בעמק לרגלי הגולן, ובמלחמת יום הכיפורים בלם צה"ל את הצבא הסורי הפולש שאיים לרדת לכנרת ולכבוש את הגליל. ולאחר ימים אחדים העביר את המלחמה אל שטח האויב, כבש את כתר החרמון (מה שקוראים אצלנו "החרמון הסורי"), וגם את מה שלימים נקרא "המובלעת הסורית", והתייצב 35 ק"מ משדה התעופה אל־מאזה שבפאתי דמשק.
היום משחזר צה"ל את המהלך הזה, כמעט בדיוק. ולכן ראוי לומר: כתר החרמון שבידינו עתה הוא לא "סורי" יותר ממה שרמת הגולן היא סורית, וכזכור – לפני ובימי מלחמת ששת הימים קראו לה כמעט הכל "הרמה הסורית". גם "המובלעת הסורית" אינה "סוריה", אלא חבל הבשן שבארץ ישראל ההיסטורית. עדים לכך התנ"ך, יוסף בן מתתיהו ועשרות בתי הכנסת החרבים בגולן ובבשן.
מי שקבע שזו "סוריה" היו שני קצינים, אפילו לא גנרלים, בריטי וצרפתי, סייקס ופיקו, בשלהי מלחמת העולם הראשונה. אבל הסדר העולמי שקבעו אז התמוטט. עיראק התפוררה, זה גם גורלה של סוריה, וכאשר טורקיה ממהרת להפעיל את המורדים והמיליציות הנאמנות לה כדי לחסל את החבל האוטונומי הכורדי - גם ישראל צריכה לדאוג לאינטרסים שלה, ההיסטוריים והעכשוויים.
לתפוס את הבשן, ולהקים בחורן ובג'בל דרוז מדינה או חבל אוטונומי דרוזי, שיהוו רצועת חיץ בינינו לבין כל מי שישתלט בתום התהפוכות על סוריה. לחלק את סוריה לאזורי השפעה (טורקי, אמריקאי וישראלי), ועל כל פנים - לא רק את האינוונטר של צבא סוריה צריך להשמיד (ורובו כבר הושמד, תודה לחיל האוויר ולבנק המטרות המשובח של אמ"ן), אלא גם את האפשרות לשוב ולהפוך את סוריה לבסיס טרור ענק ולאיום אסטרטגי על ישראל.
מאז מלחמת יום הכיפורים נערך צה"ל למלחמה בסוריה. הצבא הסורי מנה שש דיביזיות משוריינות וממוכנות, עם מיטב הטנקים הרוסיים. הם היו ערוכים להגנה על פי הדוקטרינה הסובייטית, עם יכולת לעבור למתקפה מהירה.
טובי המוחות של צה"ל עסקו בתכנון הבקעת המערך הסורי כדי לפרוץ לכיוון דמשק ולהכריע את המלחמה. היה צורך להתגבר לא רק על שדות מוקשים ותעלות, גדרות ואלפי קני ארטילריה וטנקים – אלא גם על מכשולים קרקעיים טבעיים, כמו שני אזורים "כמעט בלתי עבירים" - הלג'ה הגדולה" ו"הלג'ה הקטנה" - בעורף המערך הסורי.
ובדיוק לשם, אל שולי האזורים הבזלתיים המבותרים הללו, צריך היום צה"ל להגיע, לבסס עליהם את קו ההגנה של ישראל. לזכור שגם דרך "הבלתי עביר" יכול אויב להגיע. כמו הגרמנים בארדנים ב־1944, כמו חמאס דרך מכשול "שעון החול" ב־7 באוקטובר. אך זה קו הגנה טבעי מעולה כשיושבים גם מצפון לו, בכל רכס החרמון השולט על דמשק. לתפוס על מנת להישאר. כמו בגולן. ומי שחושש שבכך "נהפוך את המורדים לאויבי ישראל" - פשוט איננו יודע מי הם ומהי האידיאולוגיה שלהם - ומוותר מראש על האינטרסים שלנו.