במסיבת העיתונאים ביום שני בנימין נתניהו נשא נאום בחירות. מדינאי ומנהיג בגודל של ווינסטון צ׳רצ׳יל (הִכה את חיזבאללה, השמיד את חמאס, פירק את סוריה) נאלץ להילחם בחזית השמינית, הפנימית, נגד האויב מבפנים. לצבא האויב מבפנים סיירת מיומנת ומוכרת: התקשורת. המסר הוא מסר תוצרת שנת 1999, הניסוח שונה.

בכנס בחירות ב־1999 ראש ממשלה צעיר דקלם בלהט: "הם מ־פ־ח־דים". במסיבת העיתונאים השבוע שליט מזדקן ומותש התלוצץ: "הכל הולך חביבי בשביל להוריד את ביבי". זה הרגיש מביך. כאילו פרצו למחשב שהפיק את האירוע והתקינו לנתניהו מערכת הפעלה של יעקב ברדוגו. למחרת חזר נתניהו על הנאום באולם בית המשפט. לגזור ולשמור: חומר מוכן וערוך לתשדירי בחירות.

שלושה מוקשים לקואליציה – עסקת החטופים, חוק הגיוס והתקציב. על פניו, ראש ממשלה שסרים למרותו 68 ח"כים, נגיד, 67 אם לא סופרים את יואב גלנט, יכול לפרק בקלות יחסית כל אחד מהם.

בנוגע לעסקת חטופים, מאזן הכוחות השתנה בעקבות הבחירות בארה"ב. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר השלו את עצמם כי המועמד הרפובליקני ישמש כקבלן משנה שלהם וטעו בענק. לדונלד טראמפ כוונה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים: לנקות את השולחן עד להשבעתו בינואר. לסיים את המלחמות כדי שיוכל להתמקד בכלכלה האמריקאית ובשינויים הפוליטיים שבכוונתו להנהיג. הוא כבר מצליח ככל הנראה לאו דווקא לסיים, אך לפחות להקפיא את המלחמה באוקראינה.

טראמפ הציב אולטימטום לחמאס ואף סיפק סוכרייה לנתניהו כשהטיל על ארגון הטרור אשמה על אי־השלמת העסקה, אך מנגד הוא מכתיב תנאים גם לישראל. נתניהו הסכים להפסקת האש בלבנון לא בגלל הלחץ של ביידן, בעיקר בתור מחווה לטראמפ. מכאן גם נכונותו להתקדם במגעים לעסקת החטופים. הוא יכול להגיד "לא" לביידן, הוא לא יכול להרשות לעצמו להצטייר כראש ממשלה לעומתי לטראמפ.

סמוטריץ', רשמו לפניכם, לא ידבר הפעם על ניצחון מוחלט, על ציר פילדלפי, על הדאגה שלו לביטחון כל אזרחי ישראל. לשר האוצר לא נותר מרחב תמרון. עד ליום כתיבת שורות אלה, מפלגתו אינה עוברת את אחוז החסימה באף סקר שבו משתתפת מפלגה בראשות נפתלי בנט. אין לו מה לחפש בחוץ. ובן גביר? ספק אם יחליט לוותר על עמדת הכוח האדירה. מן הסתם ישמיע את התנגדותו ולא יפרוש, ע"ע הפסקת האש בלבנון. וגם אם היה פורש, עדיין נשאר לנתניהו רוב של 61־62.

החרדים לא יפרשו גם אם נתניהו ימשיך ויתמהמה עם העברת חוק ההשתמטות. הסיעות החרדיות איבדו את מעמד לשון המאזניים בין שני מחנות פוליטיים וכוח המיקוח שלהן ירד פלאים. יצחק גולדקנופף ומשה גפני סומכים על הקומבינות של סמוטריץ' שדואג לעקוף את החוק, להסוות את מימון המוסדות שמתנגדים לגיוס ולהציג מספרים פיקטיביים.

גפני כבר אמר כי אין בכוונתו להעניק מתנה ליאיר לפיד ולהקדים את הבחירות. יהדות התורה תמשיך ללחוץ. הדיונים בחוק הגיוס יתנהלו בעצלתיים. והתקציב? אם נתניהו יצלח בשלום את סיום המלחמה בעזה וימסמס את סוגיית הגיוס, גם התקציב יעבור. ממשלות בישראל לא נופלות בגלל גזירות בתקציב המדינה.

המנדטים זולגים מבן גביר

מה שמחזיר אותנו למשפט נתניהו. מה צפוי מעכשיו והלאה, בחודשים הבאים? נראה כי רכשנו מינוי להצגה שתתקיים פעמיים בשבוע, דרמה באולם בית המשפט, ראש הממשלה בתפקיד הראשי. לפחות חלק משרי הליכוד וחברי הסיעה ימשיכו להתלוות אליו, אלא אם יחליט לוותר על נוכחותם. זאת שגרה מטורללת וייתכנו דחיות, כך שעדותו של נתניהו עשויה להתמרח במקום חודש וחצי־חודשיים כמתוכנן, לשלושה־ארבעה חודשים אם לא יותר. וגם לאחר שתושלם עדותו ויתחילו בחקירות העדים, ימשיך נתניהו להתנהל בצל ההליך המשפטי. לא גן עדן עלי אדמות.

נתניהו לא אוהב, אבל ממש לא אוהב, לנהל קואליציות במצב לחץ. שלוש פעמים הוא הקדים את הבחירות אף שהיה לליכוד רוב: בספטמבר 2012 כשלא הגיע להסכמות לגבי גיוס חרדים עם שאול מופז, בדצמבר 2014 כשחשש מקואליציה לעומתית בתוך הקואליציה שלו ויאיר לפיד וציפי לבני החלו לקדם שלא על דעתו את חוק "ישראל היום", ובנובמבר 2018 – אז התפטר אביגדור ליברמן מתפקיד שר הביטחון כי נתניהו מנע ממנו חופש פעולה מול חמאס. נתניהו נשאר עם קואליציית 61 שבה כל ח"כ מהספסלים האחוריים מלך, ופיזר את הכנסת.

על אף הרוב המוצק לקואליציה, נתניהו נכנס עם חידוש משפטו למסלול רצוף קשיים ומכשולים. עם סיום המלחמה יתחדש הקמפיין הציבורי בדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שאת הקמתה נתניהו פועל למנוע. כבר הוגשה עתירה לבג"ץ, שחייב את הממשלה להשיב תוך 60 יום למה היא אינה מקימה ועדת חקירה ממלכתית.

המשבר הכלכלי יחריף. סוגיית הגיוס תחזור למרכז השיח הציבורי. בן גביר עשוי לגלות ביום מן הימים שהקולות זולגים ממפלגתו לליכוד. כבר עכשיו ירד מ־10 מנדטים בסקרים ל־7־8, וסיום המלחמה עשוי לפגוע בו אלקטורלית אף יותר.

עידן המנהיגים הקשישים

לו תכנן נתניהו לעבור את הקדנציה בשלום, למשוך עד נובמבר 2026 ולפרוש, ייתכן שהיה נושך שפתיים ומבליג. אבל הוא לא. באופן פרדוקסלי, חזר עידן המנהיגים הקשישים. טראמפ מלא מרץ ונתניהו הרי צעיר ממנו. נניח שהוא יחתום על עסקת חטופים. אם יצליח – יהי רצון שיצליח! – להחזיר חטופים חיים, גל ההתרגשות שישטוף את המדינה ישפר את מעמדו ולו לטווח קצר.

אז הוא יכול לקבע את ההישגים, לפזר את הכנסת ולדהור לבחירות על סוס לבן. אביר ולוחם שניצח במלחמת התקומה, ידידו של נשיא מעצמת־על, מדינאי גדול שהקריס את המשטר בסוריה וחותר להסכם ההיסטורי עם סעודיה.

אבל את הלוחם, את המדינאי הדגול, רודפת מערכת המשפט. הפרקליטות תפרה לו תיקים שקורסים, והתקשורת מתנכלת לו בגלל האידיאולוגיה הימנית שהיא נר לרגליו. התיקים לא יקרסו כמובן, אבל המשפט יידחה – כי אסור לנהל משפט נגד ראש הממשלה במהלך מערכת הבחירות. הוא יחזיר חלק מבוחרי הליכוד שנטשו את המפלגה, לא את כולם. גם אם לא ינצח (יש להניח שלא), הגוש בראשותו יגרוף יותר מ־50 מנדטים, אולי אפילו 55־57. מתחריו לא יצליחו להקים ממשלה, והממשלה הנוכחית תשמש כממשלת מעבר.

אל תגידו "לא ייתכן" ו"בלתי אפשרי". נתניהו כבר לקח סיכונים בעבר. ואין מי שמסוגל כמותו להפתיע, לטרוף את הקלפים ולהרוויח זמן. הקמפיין שהוא בונה, מטפח ומעצים הוא קמפיין בחירות, גם אם בסופו של יום יחליט להמשיך בשגרה שהולכת והופכת למטורללת.