"משטר אסד קרס", זעקו השבוע כל רשתות המדיה והתקשורת, כותרות העיתונים ומהדורות החדשות ברחבי העולם. אף שארגוני הביון בישראל ובמערב שגו בהערכתם ולא צפו שהתמוטטות משטר בשאר אסד תתחולל באופן כה מפתיע, מהיר ופתאומי - בתום 12 ימי מאבק נחוש של מתנגדי המשטר ולאחר 13 שנות מלחמת אזרחים רצחנית, קרסה הדיקטטורה האכזרית ששלטה בסוריה בהובלת משפחת אסד יותר מיובל שנים. פרט להיותה נקודת מפנה דרמטית ביחסים הבינלאומיים ורעידת אדמה מהמטלטלות ביותר שידע המזרח התיכון, כבר עתה ברור כי בדומה לנפילת חומת ברלין ב־1989 – נפילת המשטר בדמשק היא אירוע מכונן בקנה מידה גלובלי שפותח עידן חדש עבור סוריה והאזור כולו.
טורקיה – מעצמה אזורית חזקה ושכנתה מצפון, החולקת איתה גבול ארוך המשתרע על פני 899 ק"מ – היא אחת משחקניות המפתח החשובות ביותר המעורבות בתהליך התפוררות השלטון. לא זו בלבד שאנקרה, שתומכת לאורך שנים בכוחות המורדים, היא ה"זוכה" העיקרית מנפילת משטר אסד, לפחות לעת עתה, קריסתו משקפת את ניצחונה על איראן ורוסיה במסגרת מאבקי הכוח ביניהן על השגת אזורי שליטה והשפעה בסוריה. זהו ניצחון אסטרטגי חשוב ועתיר השלכות, המחזק את מעמדו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן וכן את השפעתה ומעמדה של טורקיה בגיאו֫פוליטיקה הסורית, המזרח־֫תיכונית והעולמית.
התבוננות מקרוב אף מראה כי מאז שתמכה במרד "האביב הערבי" נגד משטר אסד שפרץ בסוריה ב־2011, ממשלת ארדואן דאגה להעמיק את השפעתה שם באופן עקבי. פרט להשתלטות על כיסים טריטוריאליים הצמודים לשטחים של יריביה הכורדים בצפון־מזרח המדינה ולשטחים של המורדים הסורים בצפון־מערבה, אנקרה חיזקה לאורך שנים את תמיכתה במתנגדי המשטר: כוחות מורדים שעימם נמנים כיום בעיקר מיליציות אסלאמיסטיות קטנות ופלגים סונים שונים, בהובלת הארגון הג'יהאדיסטי "תחריר א־שאם" (HTS) - היינו, שלוחת אל־קאעידה־לשעבר - וכן "הצבא הלאומי הסורי" (SNA), שהתפצל בשעתו מצבא אסד.
לכוחות הללו, ששולטים כעת במרכז סוריה, מהגבול הצפוני עם טורקיה ועד גבולה הדרומי עם ירדן, יש היסטוריה ארוכה של סכסוכים פנימיים ביניהם. אף שהם חולקים זהות דתית־סונית משותפת, המחלוקות האידיאולוגיות והפוליטיות שמושרשות בנאמנויות אתניות ועדתיות שונות עלולות לפגום ביכולתם להגיע להבנות משותפות ולכונן ממשלה מלוכדת ויציבה.
חמור מכך, בהיעדר מנגנונים סדורים להחלפת המשטר, החשש הוא מפני הקמת ממשלה אסלאמיסטית קיצונית הדוגלת במדיניות הלכה נוקשה ברוחו של אבו מוחמד אל־ג'ולאני, מנהיג המורדים, שעלולה להגביר את התסיסה בסוריה. זו תהיה תסיסה בקרב המורדים, המיעוטים הדתיים־אתניים השונים והציבור הרחב שעשויה להידרדר למאבקי כוח קשים על השגת משאבים ואזורי שליטה אוטונומיים.
בנוסף, ונוכח החשש של מדינות ערב בהובלת סעודיה, איחוד האמירויות מצרים וירדן מתמיכתה של טורקיה בכוחות אלו – שחלקם מזוהים עם "האחים המוסלמים", שנחשבים מבחינתן איום – המאבקים הללו עלולים להתרחב ולהעמיק את המתיחות בעולם המוסלמי. כל זאת, על רקע הכאוס שהולך ומתרחב שם ומהווה מוקד משיכה אטרקטיבי עבור אין־֫ספור כנופיות מקומיות, מיליציות מיליטנטיות וארגוני טרור שונים הזורמים לסוריה. אלו מגבירים את הפיצול והיריבות הפנימית, שמחמירים אף יותר את חוסר היציבות הביטחונית ונפיצות הכאוס הסורי. זהו מצב טעון ושברירי המקרין על המזרח התיכון כולו ומסכן את ביטחון המדינות השכנות, לרבות ישראל.
החלשת הכורדים
בנקודה זו חשוב להבהיר כי ההתפתחויות המהירות שמתחוללות בסוריה, בדגש על היחלשות איראן והשפעתה שם ובלבנון, נוסף לנסיגת רוסיה והוצאת כוחותיה הצבאיים מהמדינה – מדרבנות את הנשיא ארדואן לקדם אינטרסים פוליטיים, טריטוריאליים, ביטחוניים וכלכליים טורקיים. הוא חותר לנצל את המומנטום העצום שנוצר, לצד הדינמיקה האזורית המשתנה, כדי להתנתק מאיראן וציר ההתנגדות, להשתלט על נתחים נוספים בשטח הסורי ולהתערב בעיצוב השלטון החדש בסוריה. כל זאת תוך ביסוס השפעתה, ובעיקר עוצמתה האזורית של אנקרה.
וכך, הוואקום הפוליטי־שלטוני בסוריה והשינוי הפוטנציאלי במדיניות האמריקאית באזור מהווים מבחינת נשיא טורקיה הזדמנות קריטית למיגור הכוח הכורדי־סורי (SDF) השולט על רבע מהמדינה, ועוד בשטחים אסטרטגיים עתירי משאבי טבע. מדובר על קבוצות כורדיות שנחשבות לבעלות בריתה של ארה"ב, שתומכת בהן לאורך שנים ואף הקימה בסיסים צבאיים במובלעת הטריטוריאלית שלהן.
זוהי מובלעת החולשת על מפגש הגבולות עם טורקיה בצפון ועיראק במזרח ונודעת כעשירה במקורות אנרגיה, האחראים לתפוקה של כ־90% מתוך 85 אלף חביות ביום של הנפט הגולמי הטורקי. בראייה אסטרטגית רחבה, מתברר כי תמיכה אמריקאית זו מגבירה את המתיחות מול אנקרה הרואה בכורדים ארגוני טרור המהווים איום על ביטחונה הלאומי ושלמותה הטריטוריאלית. החשש האמיתי שלה הוא שהם יגיעו להסכמות עם כל ממשלה מרכזית חדשה שתקום בדמשק, ולו כדי להשיג לעצמם מעמד אוטונומי. זאת, בדומה לכורדים העיראקים שהקימו את הממשלה האזורית של כורדיסטן בסיוע אמריקאי בעקבות מלחמת עיראק.
זאת ועוד, נטרול הנוכחות הכורדית לאורך גבולותיה והחלשת כוחו של SDF שפועל בזיקה ל־PKK (מפלגת הפועלים של כורדיסטן) - הפועלת בטורקיה ונתפסת בעיניה כאיום – נועדו לחזק את האינטרס הבטחוני והגיאו־אסטרטגי של אנקרה. שכן מבחינתה, הן הכורדים והן הנוכחות האמריקאית באזור מהווים סלע מחלוקת מרכזי ביחסיה עם וושינגטון. בתוך כך, וחרף המתיחות עם ארה"ב, הנשיא הנבחר דונלד טראמפ עוד צפוי להפתיע ולהפסיק את תמיכתו בהם ואף לפנות את 900 החיילים האמריקאים מסוריה.
אלו מהלכים חמורים כשלעצמם העלולים לשאת השלכות מרחיקות לכת, פרט לשינוי משמעותי של מאזן הכוחות וההרתעה מול איראן והחמרת האיום על יציבותה של עיראק. הם עלולים להוביל בין השאר לשחרורם של אלפי עצירים ג'יאהדיסטים מבתי הכלא, שחלק מהם, שיצטרפו לשורות המורדים בהובלת HTS, אף עלולים להצית את המרי האזרחי מ־2011 ולהכשיר את הקרקע לצמיחה מחודשת של דאע"ש. וכך, דאע"ש בגרסת 2025 עלול להיות קיצוני, אכזרי ומסוכן יותר, להשתלט מחדש על שטחים בסוריה ובעיראק ולנצל את התפוררות סוריה והחרפת האקלים הביטחוני להתחזקות הטרור האזורי והגלובלי.
מיליוני פליטים סורים
בראייה מערכתית רחבה, אין ספק כי זוהי שעתו של ארדואן למימוש שאיפותיו ההגמוניות וגיבוש השפעתה ההיסטורית של טורקיה על אזורים בסוריה, שישנו את פני המדינה והאזור כולו. על פניו מסתמן כי פרט למהלכים אסטרטגיים צבאיים ופוליטיים שמקצתם נמנו לעיל, קריסת המשטר בדמשק אף מאפשרת לו לפתור את סוגיית הפליטים הסורים המתגוררים בטורקיה. זוהי סוגיה עתירת חשיבות מאחר שאוכלוסיית פליטים זו, המונה כ־3.5 מיליון בני אדם ונחשבת לגדולה בעולם, מהווה מאז 2011 נטל כלכלי ופוליטי כבד על ממשלת אנקרה.
בתוך כך, התבוננות מקרוב על הקונטקסט הגיאופוליטי־ביטחוני החדש שנוצר בסוריה, מראה כי מדובר על מרחב הזדמנויות לחידוש והידוק יחסיה של ממשלת ארדואן עם מדינות האזור, ובהן ישראל. מדובר במרחב עצום, ודווקא נפילתו של אסד והבסת "טבעת האש האיראנית" מאפשרים לארדואן לנקוט יוזמה ועמדה עצמאית, פרו־אקטיבית ונחושה. כזאת, שתוביל לאיחוי הקרע בין אנקרה וירושלים ותישא לא מעט דיווידנדים אסטרטגיים הכוללים בין השאר חידוש של קשרי הכלכלה והתיירות בין המדינות לאחר הפסקת אמברגו הסחר על ישראל, וכן סיוע טורקי במאמצי התיווך מול חמאס להשבת החטופים וסיום המלחמה ברצועת עזה. אלה מהלכים חשובים כשלעצמם, שעשויים לשדרג את השפעתה של טורקיה על הסוגיה הפלסטינית, לבסס את מעמדו ותדמיתו של ארדואן ולהשפיע על מפת היחסים, ההזדמנויות והסיכונים המתהווה בימים אלו בסוריה ובמזרח התיכון כולו.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי