כאשר שר המשפטים יריב לוין אומר למערכת המשפט "לא הותרתם לי בררה, חיכיתי מספיק, אם אין פשרה - תהיה רפורמה משפטית", הוא אומר אמת לאמיתה. מבחינתו אין זה תרגיל פוליטי במטרה ללחוץ על השופט יצחק עמית, ואין זו אמירה חזקה שהבייס ימחא לה כפיים.
בעולמו של יריב לוין, הרפורמה שיש לבצע במערכת המשפט היא היעד המרכזי שלו כפוליטיקאי. אל עבד היעד הזה הוא הלך בכל שנותיו בחיים הציבוריים, וכעת הוא ממש לא מתכוון לוותר. בעולמו, הרפורמה המשפטית לא "נגנזה" תוך כדי ההידברות בבית הנשיא, והיא גם לא "נקברה" בשבעה באוקטובר. מבחינתו, הרפורמה רק הוכנסה זמנית למגירה - עד יעבור זעם. כעת, זה הזמן להמשיך.
בתפיסה הזו שר המשפטים לא צועד לבדו. מה שבהחלט מחזק אותו הוא הלך הרוח בקרב מתפקדי הליכוד, אצל הבייס. הקבוצות הפנימיות של הפעילים מפוצצות בקריאות "לבוא בחשבון עם מערכת המשפט" ו-"לעשות סדר וצדק". לו הפריימריז בליכוד היו מתקיימים היום ועל סוגיית הרפורמה המשפטית, סביר להניח שלוין יכול היה להיות רגוע ובטוח בעתידו הפוליטי.
לא מדובר רק בפעילים מהשורה. גורמים ותיקים ובכירים בליכוד אומרים כי "אם לא תהיה רפורמה, לא תהיה הצדקה לממשלה הזאת". כן, ממש במילים הללו.
הבעיה של יריב לוין מתחילה ברגע שהוא יוצא מאזור הנוחות של מתפקדי הליכוד. לא האופוזיציה ולא מנהיגי המחאה שמבטיחים לו גהינום בכנסת וברחובות אם יעז להחזיר את הרפורמה הם שמאיימים על החזרתה לסדר היום של הממשלה והכנסת. לא. הבעיה האמיתית של שר המשפטים היא דווקא הקואליציה שבה הוא חבר.
בקואליציה, ולא במחנה הנגדי, לא מוכנים לפרק חדש בסדרה האיומה הזאת. אבל הם לבטח לא יגידו זאת באופן ישיר או בפומבי - כי הבייס לא יסלח להם, והם יודעים זאת. למרות זאת, במציאות ולא בהצהרות לתקשורת - לוין כמעט לבד בעניין הרפורמה. "כמעט", כיוון שיש לו לפחות שותף אחד שגם תומך בצעדים שישנו את הסדר הנוכחי במערכת המשפט וביחסים בין הרשויות - וגם אומר זאת בקולוץ
קוראים לו איתמר בן גביר, והוא השר לביטחון לאומי. יו"ר מפלגת עוצמה יהודית. יש לו חשבון משלו להגיש לרשות השופטת, וכאן האינטרס שלו נפגש עם תוכניתו של לוין. אבל כל יתר השותפים מעדיפים שהרפורמה המשפטית תיוותר כערך בוויקיפדיה המתאר את תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית, וזאת ללא התוספות והשדרוגים העכשווים.
אם נפרט, מבחינת החרדים, הם שבעים מאירועי הרפורמה עוד מהסבב הקודם. בראייתם מדובר בשורש כל צרותיהם. "תמכנו בעניינים של אחרים, ספגנו וסבלנו בגללם - ולא קיבלנו דבר ממה שחשוב לנו". המסר הנחרץ שלהם כרגע הוא - קודם נקבל את חוק הגיוס בשלוש קריאות, אחר כך - נחזור לתמוך בנושאים של אחרים.
בסדר העדיפויות של בצלאל סמוטריץ', הרפורמה לא ממש נמצאת בראש הרשימה. יש לו עוד הרבה עבודה לעשות לטובת יהודה ושומרון, יש לו עוד תוכניות רבות - שהרעש והמלחמות סביב הרפורמה המשפטית רק יזיקו להן.
כמובן, מי שבעיקר לא רוצה לראות את סערת הרפורמה חוזרת הוא - ראש הממשלה, בנימין נתניהו. לא רשמית, כמובן. כידוע, נתניהו מנוע מלעסוק בתחום המשפטי, כולל סוגיות הרפורמה של יריב לוין. הוא מקפיד לא רק שלא להתבטא בנושא, אלא גם לצאת מהחדר כשמתחיל דיון בנושא. אבל מה שקובע באמת הוא רוח המפקד, ורוח המפקד חד משמעית לא בעד חזרת הרפורמה המשפטית.
בעוד חודש וקצת יתחיל רשמית עידן טראמפ - ולבנימין נתניהו תקוות רבות ותוכניות רבות וגדולות לקראת העידן החדש. מה הסיכוי שראש הממשלה מוכן במו ידיו לתת רוח גבית לסבב חדש של מלחמות היהודים סביב הרפורמה? מה הסיכוי שהוא יעדיף להשקיע בניסיון נוסף לשנות הרכב בוועדה לבחירת שופטים - במקום להתמקד בהסדר הנורמליזציה עם ערב הסעודית או בגרעין האיראני? השאלה, כמוכן, היא רטורית.