לפני שבוע נערך בנצרת כנס של אנשי עסקים ופרנסי חברה ערבים ישראלים בחסות "מוסאווה", הארגון המוביל בטיפול באפליות ההיסטוריות והמצטברות של המדינה נגד אזרחיה הערבים. השתתפו כמה מאות, רובם גברים, כנהוג באירועים כאלה. הדיונים עסקו בפיתוח הכלכלי של המגזר.
בממשלת בנט לפיד ב־2022 מומשו קצת יותר מ־80% מתקציבי הפיתוח שהוקצו למגזר. ב־2023, שנת נתניהו וסמוטריץ’, חלה ירידה משמעותית. אין צורך בפירוט של תקצוב החרדים והמתנחלים כדי להבין שמדובר באפליה גסה. הפרצופים היחידים שחייכו בכנס הזה היו של סנטה קלאוס ומלאכי חג המולד שגדשו את הלובי.
“זאת הייתה שנה איומה”, אמרה יהודית סטלמך, מנהלת הפרויקטים בקרן פרידריך אברט, שתומכת במאמץ הערבי־ישראלי לשוויון. “זה שאנשים קמים בבוקר ונלחמים שיהיה פה טוב יותר, זה נס”. כדי שהנס הזה יתמודד ביעילות עם הנס של אורית סטרוק, חייבים הערבים והיהודים לשתף פעולה הן במחאת הרחובות והן בעבודת הכנסת. התשובה היחידה והמעשית לבעיית המגזר הערבי היא החלפת הממשלה. זו גם התשובה המעשית היחידה של שאר המגזרים שאינם מחוברים לעטיני הקואליציה.
אין דרך בעולם שהאגף הליברלי־דמוקרטי יצליח להציל את המדינה הליברלית־דמוקרטית ללא שותפות פוליטית עם המגזר הערבי־ישראלי, שמונה 20% מאזרחי המדינה. גם אם נניח שליברמן מחוץ לעניין, בגלל עוינות מנטלית שלו ושל חלק מתומכיו, יש מקום לשלישייה המובילה – גנץ, לפיד וגולן – להקמת חזית מאבק משותפת ברחוב ובכנסת. אבל למעשה, שני הצדדים מסרבים.
בכל סקר בחירות עולה אזכור קבוע של סיכויי האופוזיציה לנצח על טהרת המפלגות היהודיות. בפועל, הליברלים עאלק ייאלצו להיעזר בקולות הערבים כדי להקים ממשלה, ולו רק כסכר מפני הזרם העכור של הימין שמאיים להטביע את כולנו. אם בל”ד מתחילה לגרד את אחוז החסימה, וסמוטריץ’ מגיע למקום הראוי לו בפח האשפה הפוליטי, המשמעות היא הקטנת הימין על מלא. ומכאן והלאה, כולו מן אללה.
בסיבובי המינגלינג בכנס תהיתי כמה מבין הנוכחים יהיו מוכנים להצטרף למחאת הרחובות. עו”ד עמי הולנדר, שמייצג אנשי עסקים ערבים, אמר שאפילו לא אחד. שותפתו, עו”ד אמל זיאדה, משכה מולי כתף, כאילו “איפה אתה חי”. עברתי שלוש כוסות קפה, שלושה בורקסים ויותר מ־20 נשאלים. התשובות נעו מחוסר אמון במערכת הפוליטית, דרך משקעי עבר וחשש מתגובת הממשלה, ועד מה זה יעזור. עד שהגיע ג’מאל חטיב מעילוט, איש עסקים רציני ואדם שלא מסתיר את דעותיו, ואמר בלי להניד עפעף: “אין לי בעיה להצטרף למחאה ולהניף דגל וגם לדרוש את הפסקת המלחמה”.
בשבת, בצומת המחאה בכרכור, חולקו בדוכן ארגון “שותפים לשלום יהודים וערבים” שלטי “אין פתרון צבאי” בעברית ובערבית. בשלב הבא עלינו לרעה, דוכן זה יוגדר כתא טרור ומי שיניף את השלט יוגדר כטרוריסט ויושלך לכלא. היהודי ישב במעצר שבוע, הערבי חודש. האזרח שיהרוס את הדוכן ויכה את הפעילה שיושבת שם יקבל חודשיים במלון חמישה כוכבים.