גל הניפוץ שהחל בקריסת חיזבאללה והציר השיעי עוד לא גמר לעצב את האזור. הלוחות הטקטוניים של המזרח התיכון עדיין בתנועה, ונפילת אסד, שנתפסה כהתפתחות מבורכת, עשויה עוד להתגלות כאיום חדש. בעוד האזור מתעצב – צה"ל מוצא את עצמו נשאב לשהייה ממושכת בשלוש טריטוריות: עזה, לבנון וסוריה.

מנהיג סוריה החדש, אחמד א־שרע, המכונה "אבו מוחמד אל־ג'ולאני", החליף את מדי הטרוריסט בחליפה ומשדר קו ממלכתי ומתון יותר. הוא אומר ועושה את כל הדברים הנכונים: מונע מעשי נקם נרחבים, מנסה לאחד את כל העדות והפלגים תחת מנהיגותו ולמסד משטר לאומי ולא קיצוני־דתי.

מרגע שתפס את השלטון בדמשק הוא מקפיד להיפגש עם כל גורמי הכוח בסוריה בניסיון לכונן מחדש את הלאומיות הסורית חוצת הדתות. כבוגר המלחמה בעיראק – הוא לא מתכוון לפרק את צבא אסד, אלא לשמר אותו כמסגרת לאומית ולהטמיע בתוכה את הצבא שלו, שמונה כבר קרוב ל־100 אלף איש. כמו שנוטים לעשות אבות מייסדים של אומה, הוא נמנע מלמנות תחתיו שר חוץ ושר הגנה, ושומר בידיו את שני התפקידים האלה.

אל ג'וליאני  (צילום: צילום מסך)
אל ג'וליאני (צילום: צילום מסך)

בעוד ישראל ממשיכה להשמיד בשיטתיות את אמצעי הלחימה האסטרטגיים שנותרו בסוריה, הורה אל־ג'ולאני להציב שמירה על מחסני הנשק, כדי שלא ייפלו לידי מיליציות עצמאיות. חיל האוויר שלנו השיג תוצאות טובות בהשמדת חיל האוויר הסורי ומערכי ההגנה האווירית, קיימת שאלה עד כמה הצליח לפגוע בטילי הקרקע־קרקע של סוריה, שרובם נמצאים במנהרות תת־קרקעיות. יש גם סימן שאלה גדול בנוגע למה וכמה נותר ממאגר הנשק הכימי של אסד.

אבל בעוד הוא משדר קו ממלכתי, אנשיו כבר צולמו השבוע מסתובבים ברחובות דמשק ומנחיתים סטירות לחי על כל מי שנצפה מעשן סיגריות (האסורות על פי האסלאם של דאעש). מכל רחבי סוריה מגיעות גם תמונות של משפטי שדה והוצאות להורג שעושים אנשיו, וזה יהיה האתגר הגדול שלו: רוב תומכיו הם ג'יהאדיסטים, אנשי דאעש, והם לא אוהבים את הקו המתון שלו.

ביטאון דאעש כבר הכתיר את אל־ג'ולאני כמי שבגד בדרך הג'יהאד – האיום הגדול עליו כרגע הוא מהאנשים שלו. אם ייתפס בעיניהם כמתון מדי – הקדנציה שלו כמנהיג סוריה עשויה להתקצר.

קטאר גם כאן
מי שעומדים לצידו של אל־ג'ולאני הם הפטרונים המתמידים של תנועת האחים המוסלמים ומעכשיו גם הפטרונים החדשים של סוריה: טורקיה וקטאר. הפסגה הבינלאומית הראשונה שקיים הייתה עם שר החוץ הטורקי וראשי המודיעין של טורקיה וקטאר. אל־ג'ולאני מצטייר כמי שמקבל ברצון את המרות של טורקיה, שמעולם לא ויתרה על החזון האימפריאליסטי שלה. בעוד ההשפעה האיראנית מתכווצת, טורקיה מתכוונת להיכנס לכל מקום שהאיראנים ישאירו בו ואקום. אם ישרוד אל־ג'ולאני, ייתכן שבקרוב יהיה לנו לראשונה גבול משותף עם הטורקים, בדמות מדינת חסות שיקימו בסוריה.

תקיפה בסוריה (צילום: רשתות ערביות)
תקיפה בסוריה (צילום: רשתות ערביות)

מעבר לאיומים הפנימיים על המשטר החדש בסוריה, מקרב אנשיו שלו, נקודת החיכוך שצריכה לעניין את ישראל היא הכורדים בצפון־מזרח סוריה (SDF), נתמכי ארצות הברית, שהצליחו לשמר אוטונומיה ברוב שנות מלחמת האזרחים. אם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן יממש את איומיו וייצא גם נגדם למלחמת חורמה – זה יציב אותו במסלול התנגשות עם ארה"ב, ועשוי להצית עימותים בחלקים נוספים בסוריה.

הרוסים, על אף התמונות של פינוי נכסים צבאיים מסוריה, לא ימהרו לוותר על דריסת הרגל שלהם במים החמים של הים התיכון. הם פינו את נכסי הצי שלהם וחלק ניכר מסוללות ההגנה האווירית, אבל רוסיה לא תוותר בקלות על המאחז המזרח־תיכוני שלה, שמהווה גם קרש קפיצה לכל מפעלות הרוסים באפריקה. קשה לראות איך טורקיה ואל־ג'ולאני מסלקים אותם, והם כנראה יישארו במרחב.

הכניסה הישראלית לאזור החיץ בגולן וגם מעבר לו הייתה צעד הגנתי מתבקש וגם סיפקה כבר את הזדמנות הצילום המתבקשת לראש הממשלה. מעבר לכניסת הכוחות, ישראל מבקשת ליצור דיאלוג עם בני הכפרים הסמוכים, הסונים והדרוזים, שלא בהכרח מזדהים עם דרכה של היאת תחריר א־שאם (HTS), השליטה החדשה בדמשק.

אנשיו של אל־ג'ולאני לא ממהרים לרדת ולהתפרס בדרום, מחשש לעימות עם המקומיים ועם ישראל. במקום זה, אל־ג'ולאני הזמין להידברות את מנהיג הסונים בחוראן, אחמד עודה, ג'יהאדיסט במקור שהצטרף לצבא אסד כמח"ט ועכשיו שוב פשט את מדיו והפך למורד. מול ישראל לא ניצבים כרגע כוחות HTS בחזית הגולן.

יש לנו איתות מג'נין
בהיעדר מישהו אחר שיקבל אחריות, צה"ל מתחיל להיערך לשהייה ממושכת בשטח, וזאת עשויה להוביל אותנו לעימות לא הכרחי מול השכנים החדשים. הכוחות האימפריאליסטים שלנו מתחילים להתאהב בחלקי הארץ החדשה, ורגע לפני שהם מוצאים שם שרידי בית כנסת קדום – כדאי שנחליט אם אנחנו צריכים ורוצים להישאר על אדמה סורית ולהיכנס לחיכוך עם אויב חדש.

במקביל, צריך לראות לאן מתקדם גל הניפוץ האסלאמיסטי מסוריה. משהו מזה כבר ראינו בג'נין, בעימותים עם אנשי הרשות הפלסטינית בשבועיים האחרונים. לא הייתה שם הכרעה, אבל לפחות ראינו את אנשי המנגנונים נלחמים אל מול הכוחות המקומיים. סיני יכול להיות המקום שבו גם נראה התפרצות אסלאמיסטית בהשראת סוריה. הגורמים הג'יהאדיסטיים שם חיים ובועטים, ובמצרים מודאגים לא רק ממה שיקרה בסיני, אלא גם מהיציבות במצרים גופא.

המקום המאוים ביותר הוא ירדן, שם זכתה המפלגה המזוהה עם האחים המוסלמים בחמישית ממושבי הפרלמנט בבחירות האחרונות. בית המלוכה ההאשמי אומנם ידע לעמוד בזעזועים משמעותיים לאורך 80 השנים האחרונות, אבל הוא נערך לקראת האפשרות לזעזוע משמעותי נוסף, והמערב ערוך לסייע לו ככל שיוכל.

בלבנון, כל שונאי השיעים מרימים ראש ורואים הזדמנות לדחוק את חיזבאללה למעמד חדש ומוקטן במדינה. ועדיין, העובדה שצבא לבנון גורר רגליים ולא נפרס כמוסכם בדרום המדינה היא איתות שחיזבאללה, על אף חולשתו והמנהיג המזיע שלו, נתפס ככוח מאיים. גם שם, צה"ל, שהתכונן כבר להתפנות מהשטחים שכבש, נדרש להיערך עכשיו לשהייה ארוכה, כנראה מעבר ל־60 הימים שעליהם הוחלט בהסכם הפסקת האש.

בביקור השבוע אצל כוחות צה"ל בגזרה המערבית בלבנון ניכר היה שאין להם האמצעים הנדרשים לשהייה ממושכת. בצה"ל מתלבטים אם להתחיל לספק כאלה מתוך הבנה שגם כאן הצבת סימנים לשהיית קבע יכולה ליצור דינמיקה שתסכן את הפסקת האש. במשך כל הביקור בנאקורה, על החוף הלבנוני, צפתה עלינו ספינת טילים טורקית, עוד סימן לכוח העולה במזרח התיכון החדש.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
tguvot@maariv.co.il