ההצלחות בחזית הביטחונית והתקווה לעסקה להשבת החטופים החזירו חלק מנבחרי הציבור שלנו לסדר היום של 6 באוקטובר. במקום להפנות את כל המשאבים לשינויים הטקטוניים המתרחשים במזרח התיכון, להזדמנויות שפותח ממשל טראמפ ולצורך החיוני להשמיד את האיום האיראני, השרים יריב לוין ואיתמר בן גביר עוסקים בניסיון נוסף לרסק את המערכת המשפטית ולקרוע שוב את העם. כאילו שדבר לא נלמד מטבח 7 באוקטובר.
השר לוין, שאין לו רוב בוועדה לבחירת שופטים, החליט להפוך את היוצרות, כך שהמיעוט (הוא, השרה אורית סטרוק וח"כ יצחק קרויזר) יכפה את דעתו על רוב חברי הוועדה (שלושת שופטי בית המשפט העליון, שני נציגי לשכת עורכי הדין וח"כ קארין אלהרר). השר לוין במשך חודשים ארוכים לא כינס את הוועדה לבחירת שופטים ושיתק את פעילותה. השר מנסה להציג את השופטים כמתנגדים לכל פשרה, אבל בפועל הוא מציג פשרה בנוסח ״בואו נתפשר כמו שאני רוצה״.
במשך שנתיים הוא מתבצר עם שני מועמדים - ד"ר אביעד בקשי וד"ר רפי ביטון – ולא מוכן לאף מועמד אחר, ובמקביל ממשיך לשחק במשחקים ילדותיים. במקום לנהוג באחריות ולהביא לבחירת נשיא קבוע לבית המשפט העליון, הוא מסרבל ומעכב את התהליך, כגון בהצעה להכנסת מצלמות שישדרו את דיוני הוועדה לציבור. כיוון שהשר לוין לא השכיל להגיע להסכמות עם מ"מ הנשיא עוזי פוגלמן טרם פרישתו, הוא נקלע לסיטואציה שבה השופט יצחק עמית אינו יכול להגיע עימו להסכמות הקושרות בין מינוי עמית לנשיא בית המשפט העליון לבין זהות שלושת שופטי העליון שיש לבחור.
ה"פשרה" שמציע לוין מעמידה את השופט עמית בניגוד עניינים חמור. לפי הצעת השר לוין, עמית ימונה לנשיא בית המשפט בתמורה להסכמה למינויים של שופטים שעל זהותם יוחלט על דעת צד אחד. הצעה זו היא בלתי אפשרית מבחינת השופט עמית, שכן הוא נדרש לעשות דיל על "עצמו", בסוגיה הנהוגה מאז קום המדינה – מינוי לפי שיטת הסניוריטי.
השר מבקש לעשות עסקה הקושרת בין מינוי הנשיא לבין מינוי השופטים החסרים. בכך שונה העסקה המוצעת מכל עסקה אחרת בעבר, שכן השופטים מתבקשים לעשות עסקה על מינוי של שופט שהוא חבר ועדה, ולא על מינוי מועמדים שאינם חברי הוועדה. דומה הדבר להצעה של השר לאחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה כי הוא ימונה לשיפוט אם יתמוך במועמדים של השר. מובן שמדובר בהצעה פסולה, ולכן השופט עמית לא יכול לקבל את הצעתו של השר.
כפי שכתבתי לא אחת בטור זה, יש זמן והזדמנות למצוא פשרות, אך צריך להסיר את המכשול שמפריע לקיום הידברות בין הצדדים, והוא עניין מינוי עמית לנשיא בית המשפט לפי שיטת הסניוריטי. לאחר שיוסר מכשול זה, אני בטוח שחברי הוועדה יוכלו להגיע בקלות יחסית להסכמות ביחס לזהות השופטים החדשים. עדיין לא מאוחר, ואני מקווה שהצדדים ימצאו פתרון.
בחזית הסוערת הנוספת - המהלכים לפיטורי היועצת המשפטית לממשלה - היועמ"שית גלי בהרב מיארה צריכה לשלוח זר פרחים לשר איתמר בן גביר, שהפך את עניין פיטוריה לדרישה ואיום פוליטיים, ובכך הוא מזהם את כלל התהליך שמנסה השר לוין להגשים. במקום בחינה עניינית של הטיעונים וקיום דיון בממשלה בטענות כנגד דרך פעילותה, כאשר הוא חף משיקולים פוליטיים, כעת ניתן לטעון כי מעשיהם של ראשי סיעות הקואליציה לא נובעים משיקול ענייני אלא מאיום פוליטי, שהוא שיקול זר בהחלטה אם לפטר כל אדם, ובוודאי בהחלטה כה דרמטית כפיטורי היועמ"שית.