על רקע קריסתו הדרמטית של משטר אסד בדמשק, הכריזה איחוד האמירויות השבוע כי היא "מאוד מודאגת מהכאוס, מהקיצוניות ומהפגיעה בשלמותה הטריטוריאלית של סוריה".
לא זו בלבד שנפילת משטר הבעת' החילוני, לאחר יותר מ־60 שנות שלטון דיכוי עריץ ואכזרי, יצרה שם כאוס מדיני וביטחוני מסוכן - הוואקום הפוליטי־שלטוני שנוצר בעקבות התמוטטותם המהירה של מוסדות הצבא והביטחון של המשטר הסורי מהווה כבר עתה מוקד משיכה אטרקטיבי עבור אין־ספור ארגוני טרור, פלגים סוניים קיצוניים ומיליציות מיליטנטיות שונות. מיליציות אלו זורמות בין השאר מעיראק, מאפגניסטן ומפקיסטן וכן ממדינות מרכז אסיה, בהן אוזבקיסטן וטג'יקיסטן הסמוכה לסין.
יתרה מכך, התבוננות גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה מראה כי נפילת המשטר והתפוררות סוריה, בעיקר על רקע היחלשות איראן וקריסת הציר השיעי, משפיעות באופן דרסטי על מפת היחסים והסיכונים במזרח התיכון. עליית האסלאם הרדיקלי בסוריה, ובמיוחד תמיכתה של טורקיה במורדים הסורים ובארגוני הג'יהאד הקיצוני שם, הם תהליכים והתפתחויות מסוכנים ביותר. כל אלה משקפים מצב חדש ונפיץ ביותר, שמעצים את ממדי האיום הביטחוני, מטלטל את מאזן הכוחות בעולם המוסלמי ומאפיל על עתידה של סוריה וגורל האזור כולו.
פרט לכך שלראשונה אחרי חמישה עשורים שבהם שלטו העלווים בסוריה – מיעוט שיעי קטן המונה כ־3 מיליון בני אדם או כ־11% מהאוכלוסייה המקומית – חל שינוי עצום במפת המדינה. מסתבר כי מדינות שאינן ערביות - ובהן ישראל, איראן וטורקיה - הן אלו שמתחרות זו בזו בימים אלה על עיצוב פניה של סוריה והסדרת שלטונה החדש.
בתוך כך, באיחוד האמירויות ובקרב רבות ממדינות ערב בהובלת סעודיה, מצרים וירדן יש חשש גובר מפני תמיכתן של טורקיה וקטאר במיליציות אסלאמיסטיות וג'יהאדיסטיות קיצוניות בהובלת תחריר א־שאם (HTS). חלק מהמיליציות אף מזוהות עם תנועת האחים המוסלמים, הנחשבת מבחינתן איום רציני כלפיהן. לצד הסבירות ששלוחות של ה"האחים" יתחזקו ברחבי המזרח התיכון והמפרץ, השתלטותן המהירה של המיליציות המיליטנטיות הללו על שטחים נרחבים במרכז סוריה, תוך תקיפתן את הכוחות הכורדיים בסיוע הצבא הטורקי, מעמיקה את עוצמת המשבר.
בנוסף, הרחבת מאבקי הכוח בין המיליציות וכנופיות הטרור, לצד שלל הכוחות המורדים ובהם לוחמי דאע"ש ואל־קאעידה שמתחרים זה בזה על השגת משאבים ואזורי שליטה אוטונומיים, מחמירה את ממדי הכאוס הסורי. כל אלה מגבירים את אי־הוודאות וחוסר היציבות הביטחונית, שמקרינה על כלל מדינות האזור ומאיימת בין השאר על יציבותה של הנסיכות האמירתית.
אכזבה מאסד, גינוי לישראל
לא בכדי על רקע זה קראו השבוע בכירי הנהגת אבו דאבי לממשל ביידן בוושינגטון להימנע משיתוף פעולה עם הפלגים הסוניים והמיליציות האסלאמיסטיות שהפילו את המשטר בדמשק ומקימים כעת את הממשלה החדשה בסוריה. אנואר גראש, יועצו הדיפלומטי של נשיא איחוד האמירויות, אף האשים את הנשיא הסורי בהתמוטטות שלטונו ובכישלונו הפוליטי נוכח סירובו להיעזר ב"חבל ההצלה" שהושיטו לו בזמנו מדינות ערב ובהן אבו דאבי.
עם זאת וחרף ההתבטאויות הפומביות הללו, שותפתה הבכירה של ישראל בהסכמי אברהם הצטרפה להודעת גינוי חריפה שפרסמו משרדי החוץ של סעודיה, קטאר ועיראק על החלטתה של ישראל "להרחיב את ההתנחלויות ברמת הגולן הכבושה". בראייתה, לא רק ש"החלטה פסולה זו מפירה את המדיניות הבינלאומית"; מהלכים אלו מצד ישראל מהווים "איום על הביטחון, היציבות והריבונות של הרפובליקה הערבית הסורית", ואף עלולים להוביל בהמשך "להסלמה נוספת במתיחות הביטחונית האזורית", כפי שהזהיר שר החוץ האמירותי את עמיתו הישראלי.
בנקודה זו חשוב להבהיר: איחוד האמירויות היא אחת ממדינות ערב הבודדות שהכירה בסוריה עוד ב־2018, אירחה לראשונה את הנשיא אסד באבו דאבי ואף הובילה את תהליך חזרתה של סוריה לחיק הליגה הערבית ב־2023. בעודה ממלאת תפקיד קריטי בשיקום מעמדה ותדמיתה של סוריה בעולם המוסלמי, הנהגת האמירויות עמדה מאחורי חידוש יחסיהן הדיפלומטיים של סעודיה, מצרים, בחריין ומדינות נוספות איתה, לאחר נתק שנוצר בעקבות מלחמת האזרחים שפרצה שם ב־2011.
לצד ובנוסף לתמיכתן הכלכלית בשיקום המדינה והכלכלה הסורית הקורסת (היינו, אינפלציה שהגיעה ליותר מ־100%, פיחות חמור במטבע לצד דלות ומחסור חמור במשאבים כש־70% מאוכלוסיית המדינה נמצאים מתחת לקו העוני) - מבחינתן של נסיכויות המפרץ מדובר במהלך מדיני וכלכלי חשוב ביותר. זאת חרף הפערים האידיאולוגיים והמחלוקות העמוקות ביניהן ובעיקר מול קטאר, שתומכת באיראן וברשת הפרוקסים שלה, לרבות חמאס והאחים המוסלמים. זהו מהלך אסטרטגי שנועד לתקוע טריז ביחסיה עם איראן ולבלום את ביסוס אחיזתה והשפעתה בסוריה ובמרחב המזרח התיכון.
אינטרסים מערכתיים
זאת ועוד, בראייתה האסטרטגית של הנהגת איחוד האמירויות השתלבותו מחדש של אסד באזור ושיקום המשטר בדמשק נועדו למנף את מרחב האינטרסים האמירותיים אל מחוץ למזרח התיכון. פרט לביסוס עמדת ההובלה שלה מול סעודיה וחיזוק מעמדה בקרב מדינות המפרץ, ונוסף להידוק קשריה עם רוסיה, שבלמה יחד עם איראן את קריסת המשטר בדמשק ב־2015, ממשלת אבו דאבי חתרה למנוע פיצול בעולם הערבי, שיוביל להעמקת השסעים הפנימיים בין המדינות. זאת בעיקר על רקע החמרת העימות בין סין לארה"ב.
בתוך כך, לא זו בלבד שתהליך הנורמליזציה עם סוריה הואץ, בעיקר מאז 7 באוקטובר, אלא שאיחוד האמירויות ניצלה זאת ודחקה בדמשק להימנע מהתערבות במלחמה של ישראל נגד חמאס ברצועת עזה. כל זאת בעוד סוריה – חרף השתייכותה לציר הרדיקלי – לא מתחה עד היום כל ביקורת על יחסיה של איחוד האמירויות עם ישראל. זהו הישג דיפלומטי חשוב כשלעצמו, שמחדד אף יותר את החשיבות האסטרטגית של הסכמי אברהם.
לאור כל זאת, נפילת משטר אסד מעמידה למבחן את מדיניות החוץ של הנסיכות האמירותית. השפעתה בסוריה דורשת ממנה ויתורים מהותיים על הישגיה הדיפלומטיים, אימוץ גישה חדשה והמשך דיאלוג עם כל ממשלה סורית חדשה שתקום בדמשק – אסלאמיסטית או ג'יאהדיסטית, קיצונית ככל שתהיה. ערעור היציבות בסוריה, שכבר עתה מקרין כאמור על המרחב הביטחוני האזורי, צפוי להוביל להמשך הטלת הסנקציות הבינלאומיות עליה.
עם זאת, לחצן של אבו דאבי וריאד על ממשל ביידן בוושינגטון, דווקא בימים אלו, בדרישה להימנע מחידושן של הסנקציות על סוריה נוכח פקיעתן ב־20 בדצמבר, עשוי לאפשר להן להשקיע משאבים עצומים בפיתוח ושיקום המדינה והכלכלה הסורית. משטר אסד אומנם הותיר אחריו "אדמה חרוכה", אך למרבה האירוניה דווקא סיטואציה זו מהווה "מכרה זהב" עבורן. שכן פרט לפתרון סוגיית הפליטים הסורים, ההשקעה בפיתוח ובהקמה של תשתיות אנרגיה, תחבורה וסחר בסוריה - הצפויים להימשך כעשור ולהגיע לכ־400 מיליארד דולר כפי שעולה מהערכות של האו"ם – צפויים לשאת דיווידנדים אסטרטגיים עצומים. היינו לחזק, להרחיב ולהאיץ את צמיחתן של כלכלות המפרץ הפרסי שיקרינו על כלכלת סוריה ומדינות האזור.
ייתכן שבטווח הזמן המיידי הם יהוו ציר כלכלי חשוב לצד החזית הביטחונית האזורית, שיסייע במניעת אסקלציה ביטחונית אזורית. אין ספק אפוא שהחרפת הכאוס בסוריה – ציר גיאו־אסטרטגי קריטי במזרח התיכון – צפויה להשפיע משמעותית על מעמדה והשפעתה של אבו דאבי בנוף הגיאופוליטי והגיאו־כלכלי של המזרח התיכון.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, למשברים בינלאומיים ולטרור עולמי
[email protected]