העניין הכאילו אנתרופולוגי ב"ביביסטים" הוא פטרנליסטי, מקטין ומעליב. מדי פעם צצות כתבות בתקשורת שמנסות להתחקות אחר הלך המחשבה של אוהדיו של בנימין נתניהו, כדי להבין מה גורם לחלק מהציבור להאמין שדווקא הוא האדם המתאים להנהיג את המדינה, “למרות כל מה שבתקשורת אומרים עליו". כלומר, איך הם עדיין לא מבינים, ומתעקשים לתמוך ולבחור בו.
העיסוק הזה הוא גלגולו של דיון עתיק שבו היה מכונה אותו ציבור “בבונים" או “צ'חצ'חים" בשנות ה־80. לפני שנה אורי לוי מערוץ כאן 11 הסתובב ב"מעוזי הליכוד", עוד מונח שממסגר נקודות גיאוגרפיות כבעלות נטייה אידיאולוגית מובנית - והביא משם את אותה כתבה מוכרת, שבה רואים את הליכודניק כיצור הזוי, לא מובן ובעיקר מגוחך, שפולט אמירות תלושות מהמציאות, בדרך כלל במבטא מזרחי עם בסטות של עגבניות מאחוריו.
סוג הכתבות הזה מוכר. כוונתן הנסתרת היא “יצאנו לפגוש את ההמון הנבער, שאינו מודע לבערותו". המסגור קבוע. מוזיקה עולצת שמבשרת על בוא הפאנץ' הביביסטי, שאלת תם של המראיין כמו “ומה, רק לביבי אין אחריות על הטבח?" וכל זה תוך צילום ממצלמת כתף מתנדנדת, כאילו מגיע איש הציוויליזציה לחי בר ומנסה לאתר שפנפני סלע מציצים מחורים.
כתבות דומות שודרו בעבר בערוץ 12, בעיקר לפני בחירות, לרוב על ידי יגאל מוסקו, שכשאינו מתחקה אחר צבי ים אבודים או שחפים נודדים, הוא מגיע למרכז הליכוד ומביא משם את "הקולות והמראות". בכתבות כאלה מובאים ציטוטים של תומכים, שמספרים שהם מונעים כביכול רק מרגש וכתוצאה מזה הם לכאורה מקבלים החלטות שמביאות את כולנו לאובדן מוסרי ופיזי.
בשבוע שעבר התפרסמה ב"הארץ" כתבה על הביביסטים השרופים ומה הם חושבים. הסאבטקסט הוא של “איך הם לא מבינים שהם מולכים שולל על ידי האיש ומשפחתו", או “מדוע אין בהם התבונה הבסיסית להגיע למסקנה המתבקשת - שהם טועים".
טענה נוספת נגד תומכי נתניהו ברשתות היא שכולם נשמעים לדף מסרים שנשלח אליהם, והם רק מדקלמים אותו. או אפילו, שמישהו מממן אותם. כלומר, לא יכול להיות שאנשים חושבים כך באופן עצמאי. בטוח מישהו מתפעל אותם, מדריך אותם ומשלם להם. זו טענה שמעולם לא הוכחה, אבל היא יוצאת מנקודת הנחה שאדם תבוני לא יכול להיות ביביסט, וודאי יש מניע נסתר וזר להצבעה שלו עבור ה"רודן שמחריב את הדמוקרטיה", כמו שהוא מוגדר.
התקשורת גם משתמשת בטרמינולוגיה שונה כדי לבסס את טענתה. היא ממירה את האידיאולוגיה ב"אמונה", את התמיכה בו ל"סגידה" ואותו לסוג של “משיח". עולם המונחים הזה שולל תמיכה רציונלית תמימה במנהיג פוליטי לגיטימי.
התוצאה המיידית של הגישה התקשורתית הזאת הפוכה מכוונתה. כלומר, במקום התנגדות - נתניהו מקבל תמיכה גדולה יותר, אולי אפילו בלתי פרופורציונלית. ההתייחסות של ההגמוניה אל חלק מהעם כאל אנשים שוטים, סהרוריים ובעיקר טועים, גורמת להם לעשות את מה שעושה כל יצור אנושי כשהוא מותקף: דווקא.
בגלל האנטי שמשתולל בפאנלים נגדו ונגד מפלגתו, רבים מתאגדים דווקא לתמוך בו. וכך אנחנו במעגל קסמים של כמעט שני עשורים שבהם ערוצים מתנגחים, מנסים להסביר לכולנו כמה הוא גרוע, אסוני, נרקיסיסט שחושב רק על שלטונו ומתפעל מכונת רעל שנשלטת בידי רעייתו ובנו, ומנגד ציבור שמרגיש שההתנגחות היא בו עצמו.
התחקיר ששודר ב"עובדה" של אילנה דיין אכן מטלטל וחזק, אבל משום שהוא משודר בערוץ מוטה מרכז־שמאל על ידי כתב אופוזיציונר ומגישה שנתפסת כרל"ביסטית - הוא משכנע רק את המשוכנעים, ולכן הוא מיד חשוד כחלק אינטגרלי מניסיון פוליטי ידוע מראש.
בימים אלה ערוץ 14 ו"הפטריוטים" מציינים שלוש שנים. לטוב או לרע, הם מובילים מהפכה בתחום התקשורת. מהדורת החדשות של הערוץ היא המהדורה השנייה הנצפית בישראל, ו"הפטריוטים" היא אחת מתוכניות האקטואליה המשפיעות ביותר על השיח.
זו תוכנית קונטרה של ביביסטים גאים. פאנליסטים חדורי אידיאולוגיה ימנית יוקדת, שאינם סובלים מרגשי נחיתות, להפך, נותנים בראש מדי ערב. הם אוהבי נתניהו על מלא ולא רואים בעיניים. לעיתים אפשר להידבק למסך ולצפות בהם, רק כדי לראות אנשים מלאי תשוקה לעניין. כמו שפים שנהנים מבישול, או נהג מרוצים שמדבר בחדווה על ההקפה האחרונה שביצע, הם משולהבים מתמיכה בממשלה ובראשה. וכן, זה יותר סקסי מאליטיסטים שמתנשאים על ביביסטים.
