בשלישי בבוקר ניהלתי דיון קצר עם הבינה המלאכותית החביבה עליי. "מה היה האירוע החשוב ביותר בעולם ב־1924?", שאלתי אותה. סוף שנה הוא זמן מתאים להרהורים כאלה. אז התחלנו בבדיקה של השנה שהייתה בדיוק לפני מאה, והבינה מנתה חמישה אירועים. ראשון שבהם: ייסוד ברית המועצות. רגע, שאלתי, אבל זה קרה ב־1922. כן ולא, השיבה הבינה. ב־1922 הייתה ההתחלה, ב־1924, אחרי מותו של ולדימיר איליץ' לנין, אושרה חוקה, והברית נעשתה פורמלית. מה שנכון.
והיו כאמור עוד ארבעה אירועים: אולימפיאדת החורף הראשונה, חוק הגבלת ההגירה האמריקאי, ייסודה של המפלגה הקומוניסטית בהודו, והייתה תוכנית דוז, שהסדירה את תשלום הפיצויים של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. רגע – שאלתי – אם כבר גרמניה, מה עם הכניסה של אדולף היטלר לכלא? "גזר הדין ששלח את אדולף היטלר לכלא ב־1924 היה אכן אירוע מרכזי בהיסטוריה העולמית", השיבה הבינה באדיבות האופיינית.
הלכתי 100 שנים לאחור: מה ב־1824? הבינה שוב מנתה ארבעה אירועים. בראשם, קרב איקוצ'ו, שבו ניצחו לוחמי העצמאות, אנשיו של סימון בוליבר, את המלוכנים בדרום פרו. הקרב הזה נחשב בעיני רבים לרגע שבו החלה העצמאות של מדינות דרום אמריקה. ועוד אירועי מפתח באותה שנה: מותו של לורד ביירון בקרב על עצמאות יוון, הבחירות שבהן ניצח ג'ון קווינסי אדמס בארה"ב, והפעם הראשונה שבה נוגנה סימפוניה חדשה – התשיעית של בטהובן.
ומה עם 1724? שאלתי. "שנת 1724 לא הוגדרה על ידי אירוע טרנספורמטיבי אחד, אבל היא משקפת תקופה של התפתחות תרבותית, מדעית וגיאופוליטית שעיצבה את העולם המודרני המוקדם", השיבה הבינה, ומנתה חמישה אירועים, שאף אחד מהם לא דומה בעוצמתו לייסוד ברית המועצות, וגם לא לנגינת התשיעית של בטהובן.
וזה היה הזמן להנחית את השאלה שלשמה התכנסנו: 2024. רגע לפני סופה, מה האירוע הכי חשוב שקרה השנה? הבינה שוב מנתה ארבעה סעיפים. הראשון, שינויי אקלים. הדוגמה העיקרית הייתה ספרד. השני, התפתחויות גיאופוליטיות. זה המקום שלנו ושל "מלחמות נמשכות באוקראינה, סודן ובמזרח התיכון" – שנמנו מיד אחרי ההפיכה בבנגלדש. אחר כך באו אירועי ספורט והתפתחויות טכנולוגיות - שבראשן "הטמעה גוברת של בינה מלאכותית בחיי היומיום".
ומה ב־2025?
יוזמת התחזית של מכון המחקר היוקרתי ראנד בוחנת עשרות שאלות בתחומים מגוונים. נכון לזמן כתיבת המאמר הזה, המשתתפים בתחזית מניחים בהסתברות של 12% בלבד שעלי חמנאי יעזוב את איראן או יחדל מלהיות מנהיג איראן. עד מתי? השאלה נשאלה באפריל השנה, ותיסגר באפריל של השנה הבאה. כלומר, במקור זו שאלה על "השנה הקרובה".
ומה על קוריאה הצפונית, האם היא תערוך ניסוי גרעיני בחצי השנה הקרובה? התשובה היא 6% סיכוי. וזו תשובתם של 67 משתתפים בתחזית. לא הרבה, אבל – כך מקווים במכון ראנד – משתתפים שיש להם עניין בנושאים שעליהם השאלות.
תחזיות הן עניין מסובך. חִשבו על השנה וחצי האחרונות, או שנתיים. לפני שנתיים וקצת, איש לא העלה על דעתו את השנה הסוערת של רפורמה/הפיכה משפטית. לפני שנה וקצת איש לא העלה על דעתו את הטבח הרצחני של חמאס ואת המלחמה. לפני חודשיים איש לא העלה על דעתו את הקריסה המהירה והפתאומית של משטר אסד בסוריה.
כמובן, היו גם דברים יותר צפויים: הניצחון של דונלד טראמפ בבחירות הפתיע רבים, אבל לא את כולם, וגם מי שהופתעו לא הופתעו מאוד. השווקים חזו את הניצחון שלו. המודלים מבוססי סקרים חזו קרב צמוד מאוד, שאכן היה, ולכן חזו גם אפשרות לניצחון שלו.
האם במאי הבא אנבידיה תהיה החברה בעלת השווי הכי גדול מכל החברות בעולם? החזאים של ראנד נותנים לזה 29% סיכוי. האם זה סיכוי גבוה או נמוך? זה כמובן תלוי בנושא ובנקודת מבטו של מי שמדובר בו. נניח שהיו אומרים שיש לכם סיכוי להיות האנשים הכי עשירים בעולם בסבירות של 29% – זה היה נראה לכם גבוה או נמוך? ונניח שהייתם אילון מאסק והיו אומרים לכם את זה – זה היה נראה לכם קצת אחרת, לא? ונניח שאומרים לכם שיש הסתברות של 29% שלאיראן תהיה פצצה גרעינית בתוך שנה, זה גבוה או נמוך? ונניח שאומרים לכם שיש הסתברות של 29% שמחר ירד גשם, זה גבוה או נמוך?
תחזית של אירועי עתיד היא דבר מורכב, אבל לבני אדם אין אפשרות לא לנסות לחזות מה יקרה בעתיד. אין להם דרך לחמוק מהצורך הזה, גם כאשר מחקרים רבים מוכיחים שזו משימה מאוד מורכבת. הם עושים את זה באמצעות שירותי מודיעין ואנליסטים, באמצעות השווקים הכלכליים, באמצעות אתרי הימורים, בשימוש באלגוריתמים ובינה מלאכותית וגם באמצעות חוכמת המונים.
באתר Polymarket נרשמה לפני שבוע הסתברות של 49% להפסקת אש בין ישראל לבין חמאס כבר בחודש דצמבר. ההסתברות שאנג'לינה ג'ולי תזכה בגלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר הייתה 41%. אחריה באה ניקול קידמן עם 28%. כבר עשורים שבעולם מתפתחת תורה של חיזוי באמצעות חוכמת המונים – ולעתים חוכמת מעטים, שהצליחו להוכיח שהם טובים יותר מההמונים.
גם אנחנו מנסים לבחון השנה את היכולת שלנו לחזות אירועים, בעזרתכם ובאמצעות משחק התחזית של אתר המדד. בעצם, כבר התחלנו. אבל לשם כך נועד המאמר הזה: כדי להציע לעוד משתתפים להצטרף ולהשתתף בתחזית האירועים המתגלגלת של המדד.
הלוואי שנראה כאן גם כמה פרשנים ומומחים שיבואו להתחרות - ויוכיחו שהם באמת מבינים (ניסיונות אקדמיים לבחון את הדיוק של מומחים מול הדיוק של "חזאי־על" שאינם מומחים, הוכיחו שלחזאי־על יש יתרון מובהק – ראו "תחזיות־על", מאת פיליפ טטלוק). וכדי שיהיה ברור שאנחנו רציניים – התחזית שלי, נכון להיום, מופיעה כאן. אם אטעה, זו תהיה התבזות פומבית. נראה לי שראוי בנסיבות האלה לשים את הקלפים שלי פתוחים על השולחן.
איך זה עובד? יש שאלון. בכל שאלה צריך לסמן את ההסתברות שמשהו יקרה או לא יקרה השנה. סטטיסטיקאי הבית של המדד, פרופ' דוד שטיינברג מאוניברסיטת תל אביב, קובע ניקוד לביצועים של המשתתפים על פי שלושה פרמטרים – כמה הם דייקו (כלומר, מי שחזה אירוע שקרה בהסתברות של 80%, דייק יותר ממי שחזה את אותו אירוע בהסתברות של 60%); כמה מוקדם הם דייקו (מי שחזה בינואר אירוע שקרה באפריל דייק יותר ממי שחזה בפברואר אירוע שקרה באפריל); בכמה שאלות במצטבר הם דייקו (דיוק נפלא בתשובה אחת לא יהיה שווה יותר מדיוק בינוני בעשר תשובות).
על מנת לעשות את החישוב הזה נדרש חישוב מורכב למדי כדי לקבוע, נניח, אם 60% דיוק בינואר שווה יותר או פחות מ־80% דיוק בפברואר. מצד אחד, 80% זה יותר מ־60%. מצד שני, ינואר הוא לפני פברואר. ובקיצור, בדיוק לשם כך אנחנו נזקקים לפרופ' שטיינברג.
מי שידייקו לאורך 2025 יזכו בסוף בפרסים, לא גדולים, אבל תמיד נחמד לזכות בפרס. אבל בעינינו מעניין יותר מהפרס זה התהליך עצמו. האופן שבו משתתפים יצליחו או לא לחזות אירועים. האופן שבו ידייקו את התחזית שלהם לאורך זמן. האופן שבו אירועים ישפיעו על תחזיות (האם מריבה גדולה של בנימין נתניהו עם איתמר בן גביר תשפיע מיידית או לא תשפיע על התחזית שנוגעת להיתכנות של בחירות כבר ב־2025?).
ובמילים אחרות: אנחנו מתייחסים למשחק הזה ברצינות מסוימת. לא רצינות תהומית, כי אנחנו רק בתחילתו, ועוד לא יודעים מה נגלה כאשר יימשך, וכמה נוכל לקבוע שהוא באמת מביא תועלת, שאפשר להפיק ממנו חיזוי שעולה על חיזוי אקראי או על תחזיות של מומחים. ובכל זאת, הניסיון מסקרן. תבואו לשחק איתנו?
בחזרה לבינה
מה יקרה ב־2025, שאלתי את הבינה. "חיזוי אירועי המפתח של 2025 כרוך בניתוח מגמות עולמיות מתמשכות וציפייה להתפתחויות בפוליטיקה, בטכנולוגיה, באקלים ובחברה. בעוד הפרטים הספציפיים תלויים בהתפתחות הדינמיקה הנוכחית, הנה כמה תחומים סבירים שבהם עשויים להופיע אירועים משמעותיים". אל תצפו להפתעות: מלחמות במזרח התיכון, מתיחות סביב טייוואן, כניסתו של טראמפ לבית הלבן.
הבינה יודעת מה שגם אתם יודעים. אז ניסיתי שאלה ספציפית, מתוך שאלון התחזית של אתר המדד: האם יהיו בחירות בישראל ב־2025? תשובת הבינה: "הסבירות שבישראל יהיו בחירות ב־2025 משמעותית".
הנה, הזדמנות לבחון את חוכמת ההמונים. כי ההמונים – במקרה של המשחק שלנו מדובר כרגע על קרוב ל־1,000 תחזיות – סבורים שההסתברות לבחירות בישראל ב־2025 בינונית. ובתרגום למספר: 42%. נכון ליום שלישי. התחזית הזאת תשתנה אם משתתפים נוספים יצטרפו ותהיה להם דעה אחרת.
התחזית שאני הכנסתי בתשובה לשאלה הזאת נמוכה יותר: 25%. בתשובה לשאלה אם צה"ל ישלוט במוצב החרמון הסורי גם בסוף שנת 2025, הכנסתי הסתברות של 85%. האם יתגייסו לצה"ל יותר מ־5,000 חרדים בשנת 2025? ההסתברות שאני נתתי בתחזית: 10%. כלומר, אני פסימי לעומת הממוצע, שעמד השבוע על 23%. האם יוקם השנה יישוב יהודי (זמני או קבוע) בתוך תחומי רצועת עזה? גם על זה השבתי ב־10%. הממוצע גבוה יותר: 26%.
אני חושף את ההצבעה שלי במשחק לא משום שיש לה חשיבות מיוחדת, או משום שיש לי תחושה שאני יודע טוב יותר. אני חושף אותה בידיעה שמן הסתם היא תסתיים בהתבזות. הרבה מאוד תחזיות מופרחות לאוויר במהלכה של שנת פרשנויות וניתוחים, וברוב המקרים לא נעשית בחינה מסודרת של שיעור המימוש של התחזיות האלה.
האם מעריכי המודיעין יודעים לחזות מה יקרה? האם הראשים המדברים בטלוויזיה? האם הפרשנים בכל התקשורת? משחק התחזית מציע דרך לבחון את כל אלה, אם רק ייקחו סיכון וישחקו.
מה שבטוח
הדוח השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה תמיד מחזיק הרבה מאוד מידע, ותמיד מעניין לעיון. זה נכון במקרה שהוא מבשר על יציבות (גם השנה ישראלים לא סומכים על הממשלה שלהם), זה נכון עוד יותר במקרה שהוא מבשר על שינוי (הידרדרנו עד לרבע מהיהודים שמסכימים שאפשר לסמוך על המדינה).
זה נכון גם כאשר הוא מגלה – לפעמים בלי להתכוון לזה – משהו על הנפש הישראלית המשונה. סקרים הם דרך טובה להבין עמדות של הציבור. וזה נכון גם כאשר הציבור נוטה לעמדות משונות מאוד. כמו העמדה: "ישראל היא כיום המקום הבטוח ביותר עבור יהודים".
70% מהיהודים בישראל אומרים ש"אי אפשר לסמוך על המדינה". שיעור המגדירים את מצב המדינה כ"רע" ו"רע מאוד" גבוה. רוב היהודים והערבים מעריכים שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה. אבל עזבו את כל אלה: בישראל נהרגו בשנה האחרונה מאות יהודים ונפצעו אלפים (ואם לספור מתחילת המלחמה, נהרגו אלפים). במדינות אחרות נהרגו השנה… לא הרבה יהודים. ניסיתי למצוא מספר מחייב, אבל קשה. יהודים שנהרגו משום שהם יהודים - יש בודדים.
כלומר, על פי כל קנה מידה ריאלי, ישראל הייתה השנה מקום מסוכן הרבה יותר מכל מקום אחר ליהודים. רק בישראל הם צריכים לשבת במקלט או בחדר ממוגן. רק בישראל הם תחת מטחי טילים. רק בישראל הם נדרשים להתייצב לשירות מילואים, לצאת לחזית, לסכן את חייהם. ולצד זה הבשורה המשונה שרק "מיעוט זניח חושבים שיותר בטוח ליהודים לחיות מחוץ לישראל".
יותר מזה, חוקרי המכון לדמוקרטיה תהו "אם הערכת ישראל כמקום הבטוח ביותר עבור יהודים כיום מתבטאת גם בהעדפה לחזור לגור בה, לו היו המרואיינים מתגוררים כיום בחו"ל". נו, מה אתם חושבים? רוב העונים השיבו בחיוב. לו היו חיים בחו"ל, היו חוזרים לישראל. לא כדי לסייע במאמץ המלחמתי, או כי הם מתגעגעים, או כי הם מרגישים שבשעה הקשה הזאת מקומם כאן. ישראלים כאלה אנחנו מכירים, שקמו וחזרו כי צריך. אבל בסקר של המכון לדמוקרטיה מזהים את הקשר הישיר בין אמונה שישראל היא "המקום הכי בטוח" לבין האמונה ש"היינו חוזרים לארץ". ברור – כי כאן בטוח! תחת הרקטות, הטילים, הכטב"מים, המתקפות, האזעקות, המילואים. כאן הכי בטוח.
ואם כבר: 73% מהיהודים אומרים שכאן הכי בטוח, אבל במקביל, "שיעור היהודים המעדיפים להישאר בארץ ירד באופן משמעותי לנקודה הנמוכה ביותר" מאז שהתחיל המכון לשאול את השאלה ב־2015. מהיהודים, 65% אמרו "להישאר". מה שמשאיר בערך עשירית מהיהודים שלא בטוח שרוצים להישאר, אף שהם חושבים שישראל היא המקום הכי בטוח. אלה יהודים שכנראה שוקלים להגר למקום פחות בטוח.
אנחנו יודעים, בסקרים לא צריך לצפות לעקביות. לכן לא מפתיע למצוא ישראלים שאומרים שכאן הכי בטוח בשאלה אחת, ושהם שוקלים להגר בשאלה אחרת. קודם כל, כי להגירה יכולות להיות סיבות אחרות מלבד ביטחון: סיבות אישיות, כלכליות, חברתיות, תרבותיות. ועוד: משום שלא בטוח שמי שיחליטו להגר יחיו במדינות אחרות כ"יהודים".
הנה, זה הדבר הראשון מתוך כמה ששווה להצביע עליו ביחס לשאלת הביטחון. השאלה היא "היכן בטוח יותר ליהודים לחיות כיום?". מכאן צריך לשאול עד כמה המילה "יהודים" משפיעה על התשובה. אפשר לומר: כאן פחות בטוח באופן כללי (כי יש טילים, רקטות וכן הלאה), אבל יותר בטוח "ליהודים". משמע, אם אתם רוצים לחיות חיים מוחצנים של יהודים, בישראל הכי בטוח. אבל נותרת על כנה האפשרות לחיות במקום אחר, לא כ"יהודים" אלא כתושבים. כמובן, תושבים יהודים. אבל כאלה שיהדותם אינה ניכרת לסביבתם, ולכן גם איננה מסכנת אותם.
ועוד אפשרות ששווה לדייק בה: כאשר הנשאלים קוראים את שאלת ה"ביטחון כיהודים", הם לא חושבים באופן קר על סיכויי פגיעה והישרדות, אלא משיבים מתוך עמדה אידיאולוגית שמוטמעת בכולנו מילדות: ישראל היא המקום "הבטוח ביותר" ליהודים. וגם אם הדבר הזה איננו נכון עובדתית כבר די הרבה עשורים – גם אם ברור שמאז הקמתה של מדינת ישראל נפגעו הרבה יותר יהודים כאן לעומת כל מקום אחר – הוא נכון מהותית.
למה? כי כאן יהודים יכולים להגן על עצמם. יש להם ביטחון מכל היכולת הזאת שיצליחו להתמודד עם כל צרה שתבוא. וכי שם, במדינות אחרות, תבוא מתישהו קטסטרופה מהסוג שהעם היהודי מכיר היטב (אם כי, צריך לומר, קטסטרופות היו לעם היהודי גם בארצו). במילים אחרות: את הביטחון של יהודים השנה לא צריך לבחון ביחס למה שקורה השנה, אלא ביחס למה שקורה על פני עשרות או מאות שנים.
ועניין אחרון: מהו "ביטחון"? במובן הבסיסי, ביטחון הוא עניין פיזי. היכולת לשמור על שלמות הגוף ועל החיים. אבל אפשר לפרש ביטחון גם אחרת, ואולי זה מה שעושים היהודים כאשר הם משיבים למכון לדמוקרטיה את התשובה המשונה שלהם על המקום הכי בטוח.
אולי "בטוח יותר ליהודים לחיות" מתייחס להרגשה סובייקטיבית ולא לתוצאה אובייקטיבית. יהודים בישראל מרגישים שכאן בטוח יותר, והשאלה מה אומרות העובדות, או מה אומרים המספרים, לא משנה את ההרגשה הזאת. כאן זה בית. בית זה הרגשת ביטחון. כאן יש הרגשת ביטחון. במקום האחר, הלא מוכר, אולי יש יותר ביטחון, אבל אין הרגשת ביטחון.
השבוע השתמשנו בנתוני אתר המדד, בסקר המכון לדמוקרטיה, בבינה המלאכותית ChatGPT 4o, בספר "תחזיות־על".