אייל גולן זכה להנחת הסלב הכי גדולה שנעשתה אי פעם במדינה. סיפורי הבנות ממשיכים לרדוף, תחקירים נעשו, עדויות הוקלטו, חקירות התבצעו על בעילה אסורה בהסכמה - אבל גולן נחלץ מכולן כמעט ללא פגע. להפך - רק השנה מילא את בלומפילד ארבע פעמים.

בעיני רבים הוא הזמר הלאומי. הוא גם האהוב והמושמע ביותר בשנת 2024. בתחילת המלחמה הוציא את "עם ישראל חי". כשהוא שר אותו בהופעות, הוא מתעטף בדגל ישראל. תחנות הרדיו משמיעות את שיריו. גברים אחרים, שנטענו כלפיהם טענות דומות, חמורות יותר או פחות, נעלמו מבושה או עזבו את המדינה, הופרשו וננטשו. קריירות מפוארות הופסקו תוך יממה, גם אם לא נפתחה חקירת משטרה. באופן מדהים העם, עדיין, ולמרות הכל, עם גולן.

מעריציו לא מרפים. הם נוהרים להופעותיו, אוהבים אותו. בשבוע שעבר הוציא פרודיה על בסיס “תותים" - “חות'ים, די לירות יא חות'ים, הרסתם לכולם את השינה, ח'ותים יחרים אבוק יא חות'ים, אתם מביישים את העדה". הקטע זכה לסיקור נרחב, לאלפי השמעות. אייל משתעשע, צוחק, שר וחוגג.

אחת הטענות של תומכיו היא שעצם סגירת החקירה במשטרה מוכיחה את חפותו. זה סימן מובהק לריקבון מוסרי וערכי של החברה. היעדר מצער של מצפן פנימי, אישי ואנושי. גם שם החקירה בזמנו, “משחקי חברה", הוא כמו לעג בפרצופן של המתלוננות. החקירה נסגרה מחוסר ראיות - ולא מחוסר אשמה.

כלפי הנערות נשמעו ועדיין נשמעות טענות ושאלות: הן הלכו לביתו, הסכימו לקיים איתו יחסי מין, זרמו עם בקשותיו, אפילו שיקרו לגבי גילן. יכול להיות שכל הטענות נכונות, אבל הן לא רלוונטיות. למה תמיד שואלים את הבנות שאלות? למה הגעת, למה נכנסת, למה הסכמת, למה שיקרת, למה הערצת, למה אהבת, למה לא אמרת "לא"? במקום לשאול אותו - את אייל גולן - את השאלה המתבקשת היחידה: למה בנות חלשות הפכו קורבן ליצרים האפלים, הדוחים והבהמיים שלך ושל אביך?

הערכים של גולן פרימיטיביים. בזמנו סיפר שיאסור על בתו להיות עם בן בחדר כשהדלת סגורה, מה שאינו אוסר על בנו. לפני חצי שנה, בהופעה שבה מישהו מהקהל, במעשה מכוער ומשפיל, זרק בקבוק לבמה כדי לפגוע בו, גולן שוב נחשף כאדם מיזוגן ואלים כשהטיח כלפיו “אתה יודע שאתה קוקסינל". כלומר, לפי תפיסת עולמו יש גבר שהוא גבר, קרי הוא עצמו, ויש תת־גבר, שזה גבר שמשפיל גבר אחר. אחר כך הציע האיש המכונה “הזמר הלאומי" לקחת את החוק לידיים, כשאמר: “אם לא היית ילדה קטנה עם קוקיות, היית בא עכשיו, אחורה, בוא אם אתה לא ילדה קטנה עם קוקיות".

יש רגעים שהתת־מודע מתפרץ החוצה, ולא צריך להוסיף דבר. תחתית החברה בעיניו, מתחת לגבר־גבר, ומתחת לגבר שאינו גבר, זו ילדה קטנה, עם קוקיות. חלשה, מסכנה, מוכנעת. אותה אפשר לתפוס ולעשות בה כרצונו, לסגור איתה חשבון מאחורי הקלעים, במקום שלא רואים, באזור שבו אין חוק, משטרה או קהל. אחרי שהסרטון הופץ, גולן התנצל.

השבוע ב"יהיה טוב" בכאן 11 נחשפה בשמה ובפנים גלויות אחת הנערות מהפרשה, וסיפרה כיצד נוצלה, בעיקר על ידי אביו, אך גם על ידי גולן עצמו. “זה החבר שאני רוצה שתפנקי אותו", אמר לה כשהזמין אותה לסוויטה במלון באילת. זה הרגע, במרחב האישי שלו, שבו אין אנושיות או חמלה או הכרה או מצפון או מוסר, אין חוק ואין סדר - יש רק צורך אנוכי בסיפוק, וחבר שצריך “פינוק". כך הוא הפך גם את המילה התמימה הזאת לתמצית הסליזיות הגברית הרעילה.

גולן הוא אדם שחברה בריאה הייתה צריכה להקיא אותו מתוכה. להדיר אותו עד שלפחות יביע חרטה. עם תחילת המלחמה, כדי לרכוב על גל הפטריוטיות, שדרי רדיו ועורכים הכריזו שכבר לא ישמיעו אומנים שהתבטאו נגד ישראל. זה יפה אך פופוליסטי. אם היו גם אמיצים, היו מפסיקים להשמיע את גולן.

אנשים שעוסקים במוזיקה אמורים להבין ברזי הנפש, לראות את הזולת, לכבד את האחר, לפרוט על הרגשות הכי עדינים של נפש האדם, מתוך הבנה שכולנו אחד. אייל גולן לא ראוי להתעסק באומנות הזאת, אלא בתיקון פנימי, בהלקאה עצמית ובחשבון נפש, עד יומו האחרון.