1. הוציאו לו את הערמונים
ראש הממשלה ייעדר מפעילות שוטפת (למעט גיוס החירום לכנסת) במשך כשבועיים, בגלל ניתוח להוצאת הערמונית. נאחל לו החלמה מלאה, אבל אין לו ממה לחשוש. הרופאים הוציאו לו את הערמונית, ואנחנו, הפראיירים, מוציאים לו את הערמונים מאש.
אני מדבר על ענייני המחירים. אין ויכוח על כך שיוקר המחיה מכה בכל משפחה, ועל זה מדברים באין־סוף תוכניות טלוויזיה, בעיתונות וברשתות. כולם מכירים בעל פה את רשימת הגזירות. גם החישובים שלפיהם הגזירות מגלחות כ־10,000 שקל למשפחה לשנה בשלוש השנים הקרובות כבר ידועים.
אז מדוע ההמונים לא יוצאים לרחובות ומבעירים צמיגים? ולמה הם מתייחסים לגזירות כאלה כאל מכה משמיים בלתי נמנעת? בימים לא רחוקים זה לא היה כך. לפני אסון 7 באוקטובר ועידן המהפכה המשפטית, ארגוני העצמאים, בראשות עו"ד רועי כהן, יצאו להפגנות רחוב סוערות על הרבה פחות. למשל, מחו על הפגיעה גם אם מדובר היה בעניין "פעוט" של הכרה לצורך מס בהוצאות רכב מסחרי.
לפני יותר מעשור, זמן קצר אחרי כניסת בנימין נתניהו לקדנציה השנייה, נרשמה סדרת מחאות רחבות היקף: מחאת האוהלים - על מחירי הדיור, מחאת הבנזין - על ייקור הנוזל היקר, ומחאת הקוטג' - כאשר חצה את מחיר ה־6 שקלים בחסות תנובה ושטראוס.
בהשוואה לגזירות 2025, אלה נראים כמשחק ילדים. והייתה לנו גם ההסתדרות, שאיימה להשבית את המשק - והגיעה להישגים לא רעים. אני נזכר בשביתות הרכבת, בסגירת נמל התעופה בן־גוריון ועוד. יו"ר ההסתדרות מסתפק כיום באיומי שביתה, וגם זה לא בענייני מיסים ויוקר המחיה.
אז איפה כולם כשצריך אותם? התשובה היא שהכניסו אותנו בערמומיות רבה למלכוד. ראש הממשלה סידר לנו את ההפיכה המשטרית, ואחריה מלחמה שאורכה כאורך זקנו של יצחק גולדקנופף. וחוץ מזה, יש את עניין החטופים, שלנתניהו אין את האומץ להחזירם. להתחייבותו להחזרת החטופים יש להתייחס כמו להבטחותיו להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולאי־העלאת מיסים.
אם החטופים יוחזרו והמלחמה תסתיים, מחאות יוקר המחיה יתחדשו, ובמקרה הגרוע מבחינת נתניהו - הממשלה תיפול. איתמר בן גביר הוכיח השבוע שהוא לא לוקח שבויים.
לכן נתניהו ובצלאל סמוטריץ' מנצלים את המצב בשיא הציניות הפוליטית. "בזכות" המלחמה וההפיכה המשטרית, ההפגנות ותשומת הלב מופנות, ובצדק, לגורל החטופים, ההרוגים והפצועים ולגורל הדמוקרטיה. יש מספיק הפגנות לכולם - אבל ליוקר המחיה לא נשאר.
פעם צעקו "לחם, עבודה", והיום מילים אלה לא נאמרות אפילו בלחישה. הגיע הזמן שהנשיא יצחק הרצוג ירד מהאולימפוס וישמיע את דברו על יוקר המחיה. הלוואי שבאופוזיציה היו מפגינים (תרתי משמע) תשומת לב למחירים בסופרמרקטים, למחירי הבנזין ועוד.
לנשות האופוזיציה אין לי טענות. ח"כ נעמה לזימי (המחנה הדמוקרטי), אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי), מירב בן ארי (יש עתיד) ומירב כהן (יש עתיד) הן צדיקות בסדום. אבל צריך עוד מאלה - כמו אביגדור ליברמן, לדוגמה.
יאיר (איפה הכסף) לפיד חייב להתמקד הרבה יותר ביוקר המחיה. יש לו כישרון רטורי, שראוי לנצלו לנוכח חומרת המצב. יו"ר המחנה הדמוקרטי יאיר גולן, שיודע להטריף את מכונת הרעל בנושאים ביטחוניים, חייב קורס מזורז במבוא לכלכלה. ובני גנץ? הוא ימשיך לפנק, לפנק ולפנק את נתניהו.
2. ריבית דריבית
ב־1 בינואר 2024, בדיוק לפני שנה, הפתיע הנגיד והוריד את הריבית מ־4.75% לשנה ל־4.5% לשנה. זה קרה לאחר כארבע שנים שבהן נמנע מהורדתה.
ההחלטה הפתיעה אנליסטים, שכן האינפלציה, שהיא הקריטריון העיקרי לשינוי הריבית, לא רק שלא ירדה אלא המשיכה לעלות. ביום ראשון הקרוב תתכנס הוועדה המוניטרית לדיונים ראשונים בעניין החלטת הריבית הראשונה ל־2025. ההחלטה הסופית תפורסם יום לאחר מכן, ב־6 בינואר.
כשנגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון הוריד לפני שנה את הריבית, הוא רצה להציג לממשלה "דמי רצינות". זה היה שלושה חודשים אחרי טבח 7 באוקטובר וזמן קצר לאחר שניצל מהדחה. כהונתו הוארכה בחמש שנים נוספות ממש ברגע האחרון.
הנגיד רצה אז להוכיח שהוא מטה שכם ומסייע לעסקים הקטנים, לאנשי המילואים ולמשקי הבית במאמץ המלחמתי. הוא ציפה בתמימות של כלכלן מתחיל שהממשלה תיכנס אף היא מתחת לאלונקה, תנהל מדיניות תקציבית אחראית, תתייעל, תצמצם גירעון ותשקיע במנועי צמיחה. גם היום הוא עדיין עוזר לממשלה.
השבוע נענה לתחנוני שר האוצר ופרסם ביום ההצבעה הקריטית בכנסת חוות דעת התומכת במיסוי על רווחים כלואים. "אין ארוחות חינם", נוהג הנגיד לומר - אבל חרף תחנוניו, הממשלה מתבטלת.
חלפה שנה מהורדת הריבית האחרונה, והנגיד ניצב שוב בפני קרני הדילמה: האם להצטרף למגמה העולמית ולהוריד את הריבית? או להתמיד בעקשנותו ולהשאירה ללא שינוי? כלכלית נטו, האפשרות השנייה סבירה יותר. האינפלציה עדיין לא דעכה, ואת זה נלמד במדד ינואר שיפורסם ב־15 בפברואר. המיסים השונים יקפיצו את המדד לפחות ב־0.5%, כך שהריבית הגבוהה חיונית לבלימת האינפלציה כמו אוויר לנשימה.
מנגד, הנגיד טוען ללא הרף שהאינפלציה היא המס הנוסף המוטל על השכבות המוחלשות, אבל מה יהיה עם האינפלציה אחרי ינואר? להערכת כולם, היא תרד. ידוע שהדולר נחלש, והצריכה יורדת, ולהערכת מרבית האנליסטים - היא מתכנסת ל־2.5% לשנה שבתחום היעד.
ריבית גבוהה היא מס שכולנו משלמים במזומן, בנוסף למיסים שהוטלו עלינו, ובראשם המס הטיפש ששמו מע"מ. אפקט הריבית והמיסים מדרדרים את שכבות הביניים לחרפת עוני. כוח הקנייה נשחק, ויש להם פחות כסף פנוי לקניות.
אם כן, תרופת הריבית למחלת האינפלציה הנעלמת בהדרגה כבר אינה יעילה. את מחיר תופעות הלוואי של האנטיביוטיקה המוניטרית משלמים משקי הבית, העסקים הקטנים ובעלי המשכנתאות - ולכן צריך להחליף אנטיביוטיקה. לפי החוק, בנק ישראל אחראי גם לצמצום הפערים החברתיים בחברה. יעד זה הוזנח בשנים האחרונות, ולא ברור מדוע. כשהממשלה מכבידה את הנטל, הגיע הזמן שהנגיד ייקח אחריות.
המדיניות המוניטרית הנוכחית, לא רק שלא מצמצמת פערים - אלא מרחיבה אותם. בעלי הפיקדונות נהנים מהריבית הגבוהה (יחסית), ובעלי המשכנתאות והאוברדרפט נחנקים. מעגל העוני מתרחב. ובכל מקרה, ממשלת נתניהו הוכיחה שהיא לא סופרת את הנגיד. בניגוד להמלצותיו, אין לצפות ממנה לסגירת משרדים, צמצום בכספים הקואליציוניים או השקעות ארוכות טווח. אין לה אלוהים למעט אלוהי החרדים.
לכן, הורדת הריבית, כבר בהחלטה שתפורסם בשני הקרוב, היא חיונית מאין כמותה. בכך יסייע הנגיד לבעלי המשכנתאות לחסוך מאות שקלים בשנה ולקזז במעט את רוע הגזירות. זה מה שמצופה ממי שאמון במסגרת החוק גם על צמצום הפערים בחברה.