יש לקוות כי מקבלי ההחלטות בישראל זוכים בימים אלה לדיווחים מהימנים מפי אנשי המקצוע על אבו מוחמד אל־ג'ולאני. נכון, בשאר אל־אסד גמור, אבל הסיפור של סוריה רק בראשיתו, והוא איננו רק עניינם של הסורים. יציבותה של דמשק תקרין ישירות על יחסינו עימה, ולכן כל המתרחש שם צריך לעורר עניין גם בירושלים.
המעקב אחר המתרחש שם איננו מסובך במיוחד. ג'ולאני, ששמו האמיתי אחמד אלשרע, נוהג להופיע רבות ולספק מידע ותובנות למכביר על מחשבתו ותוכניותיו. חודש בלבד מאז כבש את דמשק – ג'ולאני מאתגר את כולם. את שנואי נפשו האיראנים, את מדינות המערב, ואפילו את הסורים עצמם.
לנו, הישראלים, הוא מציב אתגר מעניין במיוחד. הוא רהוט, אינו מדבר בסיסמאות, ושפתו נעדרת כל סממן של אלימות. מי שיידע לקרוא בין השורות, ימצא אצלו אף הושטת יד לעברנו. לישראל קשה עם מורכבויות מדיניות, ועל כן היא חשדנית ונבוכה. לנו קל יותר להתמודד עם שכן שמאיים או יורה.
השבוע התראיין אלשרע לערוץ החדשות הסעודי אל־ערביה, ואפשר כי הייתה זו הופעתו החשובה מכולן עד כה. בריאיון שיתף אלשרע את הציבור בתוכניותיו ומחשבותיו לגבי עתידה של סוריה, וכיצד בדעתו לייצב את השלטון. השלטון המהפכני זמני, הצהיר אלשרע, ומשימתו היא להוביל את סוריה לבחירות ולממשל קבע, שייבחר על ידי העם. זו משימה כבדת משקל, על גבול הבלתי אפשרית. תשתיותיה של סוריה הרוסות, הוא אמר. החקלאות, התשתיות הלאומיות וגם החינוך דורשים שיקום. הכלכלה, הוא הוסיף, מולאמת, וברובה חקלאית ולא תעשייתית, והיא צריכה להיבנות מחדש.
אלשרע חזר על תוכניתו לכנס בקרוב ועידה בהשתתפות כלל מרכיבי החברה הסורית כדי להניע את מפעלות הבנייה מחדש. בקונגרס יוחלט על צוותי עבודה, שכל אחד מהם יכשיר את הקרקע למשימה אחרת. בראש הרשימה, הכשרת הקרקע לקיום בחירות לפרלמנט, וניסוח חוקה חדשה. בשתי המטלות הללו, הוא אמר, תסתייע סוריה במומחי משפט בינלאומיים.
באחד מרגעי השיא של הריאיון הודה אלשרע כי עלולות לחלוף אף כמה שנים עד שסוריה תצליח להעמיד מערכת בחירות כשרה. 15 מיליון אזרחים ברחו החוצה או נעקרו מבתיהם למחוזות אחרים. איש אינו יודע כמה מונה אוכלוסיית סוריה כיום, היכן מתגורר כל אחד מאזרחיה, ומה שמו המלא. לשם כך דרוש תחילה מפקד אוכלוסין, שכמותו לא נערך עשרות שנים. מפקד כזה הוא משימה סבוכה בפני עצמה, הדורשת את שיקום הקשר עם הפזורה ומומחיות שיש לרכוש.
גם ניסוח החוקה, הוא אמר, עשוי לקחת שנתיים או שלוש. גיבוש חוקה אינו יכול להיעשות בחופזה, והוא דורש יסודות, שאם לא כן – הניסיון עלול להתמוטט. "אם ייעשו בחירות ללא מפקד אוכלוסין, ובלי לדעת את מספר הבוחרים, כיצד נדע שהעם בחר באופן רציני?".
הלקח המר של לבנון
אלשרע הוסיף והבטיח, כי בחזונו סוריה לא תנוהל כתזמורת של איש אחד. כל שלב מתחומי השיקום דורש מנהלת או הנהגה מקצועית בפני עצמה. הוא התייחס גם לשאלת העדתיות, והכריז כי אין בכוונתו לחלק את השלטון לפי מפתח עדתי, כפי שנהוג בלבנון. כולם יהיו שותפים בניהול המדינה, כאשר הקריטריון המרכזי יהיה יכולת ולא שיוך עדתי. "אין לתת מתנה לעדה זו או אחרת, כי אז המדינה תתפלג ומוסדותיה יהיו משותקים. הממשלה שתוקם לטווח ארוך תהיה מבוססת על שותפות".
בנושא הביטחון הפנימי אמר אלשרע כי ארגוני המורדים יפוזרו ויאוחדו לתוך הצבא הסורי, ובהם גם הארגון שלו. לשאלת המראיין מתי יקרה הדבר, גילה אלשרע כי זה יקרה במהלך הוועידה. מי שידיו מגואלות בדם סורים, יובא למשפט. הוא הודה כי מספרם של אלה רב מאוד, וייתכן שלא כולם ייענשו על מעשיהם, מחשש שמסע ענישה נרחב יטביע את המדינה בגל של נקמות וחיסולי חשבונות. לכל השאר, פקידי ממשלה מימי אסד למשל, ואף חיילי הצבא, לא יאונה כל רע. "אימצנו את מידת הרחמים, ולכן לא התרחשו מעשי נקם", הוא אמר.
על המצב הביטחוני עם שכנותיה של סוריה, אמר אלשרע: "ביטחונן הוא ביטחוננו. איננו רוצים לפעול נגד אף מדינה, ולא נסכים להיות נקודת יציאה להטרדה של מדינה אחרת". ברמיזה לשנואי נפשו האיראנים, אמר: "אנו בונים מדינה במנטליות של מדינה, ולא של מהפכה".
הוא הדגיש כי המטה לשחרור סוריה הגדולה, הארגון שבראשותו, שחרר את דמשק לא רק בכוח צבאי, אלא בלוויית מומחי ממשל ומנהלה, אשר צברו ניסיון אזרחי. שם, במחוז אידליב, פעל ארגונו לשקם תשתיות, יצר מקומות עבודה, הקים אזורי תעשייה וסיפק לציבור שירותים אלמנטריים.
הממשל העצמי באידליב, לשיטתם של ג'ולאני ואנשיו, היה ניסוי מקדים, חזרה גנרלית לקראת הדבר האמיתי. בדיעבד אפשר לומר כי ארגונו, המבוסס על גרעין של אל־קאעידה, היה היחידי שיכול היה להדיח את אסד ולהחליפו. הוא הגוף המאורגן ביותר בסוריה פרט למשטר.
נקודת המבט הישראלית
המראיין, טאהר ברכה הלבנוני, תהה מדוע מינה אלשרע לתפקידים בכירים דמויות מצמרת הארגון. אלשרע השיב כי השלב הזה הוא זמני בלבד, ובמצבה הרעוע של סוריה - חשוב שהיא תונהג בידי ממשלה שהיחסים בין חבריה הרמוניים ומצטיינים באמון.
ידידתי יהודית הראל מראש העין, ערביסטית בעלת ידע רב והבנה עמוקה של שכנינו, הפנתה את תשומת ליבי לכך שאלשרע לא הזכיר בריאיון את המילה "דמוקרטיה". מאחר שמדובר במנהיג רהוט ואינטליגנטי, קשה להאמין כי ההשמטה מקרית. אם מאוד רוצים, מותר לראות בכך נורה אדומה על חזונו העתידי. אבל גם בשנת 2025 יש לזכור כי לדמוקרטיה המערבית אין יחסי ציבור טובים אצל הערבים, גם אצל אלה שאינם אדוקים כמו אלשרע. יוזמות נלהבות לכפותה מבחוץ על מיליוני ערבים, ללא תקופת ביניים או תהליך מסודר - הסתיימו בכישלון ובחורבן.
ישראל הרשמית מתקשה לקרוא מצבים מורכבים מסוגם של אלה. להגדיר לעצמה מיהו בדיוק זה העומד לפנינו, מה מטרתנו בנוגע אליו ובאילו דרכים יש לקדם את השגתה. כאשר אחרים מצליחים במקום שבו בנו אחז שיתוק, גובר בשורותינו התסכול, וזה הרגע שבו קברניטינו יבעטו בדלי. בחודש שחלף מאז שנכנס לדמשק, נחפזו כמה בכירים ישראלים לפסול את אלשרע, והכריזו עליו כעל פושע. בזמן הזה שלח רג'פ טאיפ ארדואן את אנשיו לשם, חיבק במילים חמות את העם הסורי והבטיח לסייע לארצם כדי שתעמוד על רגליה. סעודיה, עוד מדינה חשובה באזור, הזמינה את שר החוץ הטרי שמינה אלשרע, אסעד אלשייבאני, לביקור בריאד.
אחמד אלשרע הוא אכן ג'יהאדיסט מבית היוצר של אל־קאעידה. בארונו מסתתרים שלדים. אבל מאז שלחם בשורותיהם וראה באסלאם חזות הכל, הוא עבר תמורות. על כתפיו מונחת אחריות כבדת משקל, ואם ינסה להתמודד איתה בכלים רדיקליים מהסוג שספג בחוגי הג'יהאד, הוא צפוי לכישלון. אין לו סיכוי להצליח, אלא בפשרה ושיתוף. הוא יודע זאת טוב מאיתנו.
נוסף על כך, יש לזכור כי האסלאם הפוליטי איננו ארגז כלים בשחור ולבן. יש הבדל רב בין שלטון טליבאן לבין זה שהנהיגה המהפכה האסלאמית באיראן, ולאסלאם הפוליטי של ארדואן. כולם מהווים תופעות על אותו הרצף, אשר נבדלות זו מזו בצבעים ועוצמות.
גם מצרים ידידתנו היא מדינת הלכה על הרצף הזה. אוכלוסייתה אדוקה מאוכלוסיית סוריה, והאסלאם עבורה הוא מקור לחקיקה. כזוהי גם סעודיה, שאחריה אנו מחזרים ללא ביקורתיות רבה. אם חזונו של אחמד אלשרע הוא אסלאמיסטי, יהיה זה נמהר לפסול אותו מלכתחילה, בלי להגדיר לעצמנו מיהו באמת, ומה אופי השלטון שהוא מתכנן לעמו.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]