אם ג'ימי קרטר היה מקבל בשנות כהונתו כנשיא (1977־1981) את צונמי מאמרי ההספד מלאי השבחים, המחמאות וההערכות לאישיותו ולתכונותיו, שפורסמו מאז מותו באמצעי התקשורת בארה"ב – קרוב לוודאי שהוא היה נבחר לתקופת כהונה שנייה. זה לא קרה.
קרטר הובס בידי יריב רפובליקני, רונלד רייגן. זו לא הייתה סתם תבוסה. רייגן, לא בדיוק דמות שהתאימה לכהונת הנשיא, גבר על קרטר בפער עצום.
קרטר לא רק הפסיד ולא רק שבר את המסורת שנשיא מכהן מצליח להיבחר לתקופת כהונה שנייה. הרוב הגדול שהביס את קרטר התפרש בזמנו כסימן לתגמול מצד האמריקאים לכהונתו שנתפסה אז ככושלת. סילוקו מהבית הלבן הוגדר בזמנו כ"אנחת רווחה" מצד רוב האמריקאים. מאז, שמו של קרטר צרוב בהיסטוריה של ארה"ב כנשיא חלש ולא מוצלח.
סיכום עגום זה של תקופת כהונת קרטר כנשיא לא מוזכר, גם לא ברמז עקיף, בדיווחים על מותו, שבימים האחרונים פתחו את תוכניות החדשות בערוצי הטלוויזיה. מותו בגיל 100 קיבל רגעים ארוכים של פרשנויות על תקופת כהונתו כנשיא. כולן, בלי יוצא מהכלל, מחמיאות, מציינות לשבח את תכונותיו, מאדירות את דמותו. הוא מתואר כאישיות ייחודית שבאה לידי ביטוי מעשי גם כאזרח, בשנים שלאחר נישולו מכהונתו בבית הלבן.
ה"ניו יורק טיימס" פרסם כמה מאמרי הספד, שכוללים ציונים לשבח על אישיותו, מעלותיו ומעשיו למען הזולת בשנים שבהן כוחו עוד היה במותניו. פרשן בערוץ מקומי העיר בנימה רצינית ש"השבחים על קרטר הם בנוסח ובסגנון שמתאימים לתיאור אישיותו של אברהם לינקולן, הנחשב לאחד הנשיאים המוצלחים והמשפיעים בהיסטוריה של ארה"ב".
השבחים המורעפים על קרטר מתמקדים במיוחד בציון היותו "איש הגון", "פשוט", "איש משפחה למופת", "איש ערכים", "חסר יוהרה", "דואג לזולת". הנשיא היוצא ג'ו ביידן, השוהה בחופשה באיי הבתולה, סיכם את אישיותו של קרטר בשתי מילים: "הגינות פשוטה".
ביידן היה בזמנו הפוליטיקאי הראשון שהצהיר על תמיכתו בקרטר כמועמד לנשיאות, והשניים היו מיודדים. הנשיאים לשעבר ג'ורג' בוש, ביל קלינטון וברק אובמה, שפרסמו הצהרות אבל על מותו, ציינו גם הם במיוחד ובהדגשה את פשטותו, הגינותו ודאגתו לאזרחים.
פעמוני שלום
הנשיא הנבחר דונלד טראמפ פרסם גם הוא הצהרת אבל על מותו של קרטר, שמתחילה במילים, "אף על פי שהייתי מתנגד שלו...". כל כך צפוי, כל כך טראמפיסטי, כל כך קנטרני. כאשר הצהיר טראמפ על שאיפתו לרכוש את תעלת פנמה, לא שכח ללעוג לקרטר, ש"היה טיפש", כאשר ויתר על התעלה.
מה שטראמפ לא אמר הוא עד כמה אישיותו של קרטר הייתה ניגוד טוטאלי, סתירה ושינוי מוחלטים לעומת אישיותו שלו. "קשה להבין ולקלוט", אמר הפרשן בערוץ המקומי, "עד כמה שני אנשים כל כך שונים, כל כך מנוגדים, כל כך לא שווים, יכולים לכהן כנשיאים".
שפע מאמרי ההספד המחמיאים והמפארים את אישיותו של ג'ימי קרטר, שאמצעי התקשורת בארה"ב מפרסמים בהבלטה מאז מותו, הם להערכתי מפגן של מחאה, מאוחרת מדי, על ניצחון טראמפ בבחירות לנשיאות.
פתאום נזכרו שנשיא ארה"ב היה ויכול להיות איש הגון, ערכי, מפויס, שחיי הנישואים שלו היו סיפור אהבה לאישה אחת, ושלא חשב לרגע על עצמו ועל אינטרסים אישיים. אין אף צילום של קרטר מניף אגרוף מאיים ופוער פה. לא זכור, אף לא פעם אחת, מקרה שבו קרטר השמיע ברבים מילת גידוף, שלעג ליריב, שאיים על מישהו.
"אין לי מילים לבטא כראוי את ההבדל והשוני בין החיוב, הטוב והאופטימיות שקרטר המנוח ייצג והפגין, לבין האנוכיות, המופקרות והגסות שהנשיא הנבחר טראמפ מוכיח ויוכיח בארבע השנים הבאות", אמר הפרשן.
לג'ימי קרטר היה הישג אחד במדיניות החוץ שלו, הישג היסטורי - הסכם השלום בין ישראל למצרים. האמת היא שהישג זה התאפשר לקרטר בזכות השתתפותם ונכונותם של שני ראשי מדינות, מנהיגים אמיתיים – מנחם בגין ואנואר סאדאת – שטובת ארצותיהם ושלום אזרחיהם היו אצלם לא רק בעדיפות עליונה, אלא משאת נפשם.
אי אפשר, ולא הגון, להפחית מחשיבות ההישג של קרטר בהסכם השלום. פעילותו בהשגת ההסכם הייתה המעורבות האמריקאית הישירה היחידה במזרח התיכון שהצליחה והניבה הסכם שחי וקיים. הכישלון הצורב שלו, שקירב את תבוסתו בבחירות, היה חוסר הצלחתו להביא לשחרורם של עובדי השגרירות האמריקאית בטהרן שנחטפו והוחזקו בידי משמרות המהפכה.
מה שמייחד את קרטר לחיוב מבין הנשיאים לשעבר החיים כיום הוא הפעילות הקהילתית והמעורבות הציבורית, שאף אחד מבין הנשיאים לשעבר לא הוכיח ולא ניסה להוכיח. הפרויקט הידוע שלו לשיפוץ בנייני מגורים בניו יורק הוא רק הוכחה אחת למעורבות שגילה לטובת האזרח האמריקאי.
עד לשנים האחרונות, לפני שנתגלה כחולה סרטן, כתב קרטר ופרסם למעלה מ־30 ספרים. לא זכור נשיא אמריקאי מכהן ולשעבר שחיבר ספרים בהיקף כזה.
כשמדברים על טראמפ כנשיא הבא, מזכירים פרשנים עוד הבדל מהותי בינו לבין הנשיא המת. קרטר היה נוצרי אדוק ופעיל בכנסייה המקומית. זה לא הפריע לו ולא מנע ממנו להיות תומך פעיל ביוזמות שוויון זכויות מלא לקהילת הלהט"ב בארה"ב. קרטר טען שגם ישו הנוצרי היה מגן על זכויותיהם.
על המוניטין של קרטר כנשיא כושל יתעלה טראמפ בארבע שנות כהונתו כנשיא. עם זאת, גם כל מה שיוגדר כהצלחה של טראמפ, לא יתקרב להגינות, ליושר ולאהבת הזולת שהוכיח ג'ימי קרטר כבן אדם – לאו דווקא כנשיא.
