המאמר הזה הולך לשעמם את מי שעוקב אחרי כתיבתי, כי אני הולך לכתוב על נושא שכתבתי עליו לעייפה בשנה האחרונה – הכישלון האסטרטגי של הפיקוד הצבאי הבכיר ושל ההנהגה המדינית במלחמה ברצועת עזה.
זה מה שפרסמתי בינואר 2024, בבמה זו, על הכישלון של המטכ"ל וקבינט המלחמה להשיג את מטרת המלחמה העיקרית – מיטוט שלטון חמאס וחיסול יכולתו הצבאית – עד לאותה עת: "לו היו אומרים לנו בתחילת המלחמה שאחרי כשלושה חודשי לחימה, כך תיראה המציאות, איש מאיתנו לא היה מאמין שכך יהיה" ("דרוש תכנון מחדש: קבינט המלחמה והמטכ"ל חייבים להתעשת", 19 בינואר 2024). עכשיו אנחנו בינואר 2025, אחרי 15 חודשי לחימה, וטרם הושגה אף אחת ממטרות המלחמה.
מאז שכתבתי את המאמר הזה בשנה שעברה, פגעה ישראל בחיזבאללה בצורה אנושה, השמידה את אמצעי הלחימה העיקריים של הצבא הסורי, חיסלה את מערך ההגנה האווירית של איראן והחלישה באופן משמעותי את השליטה האיראנית במרחב. מדובר בהישגים אסטרטגיים אדירים. אך ברצועת עזה חמאס עדיין שולט בכל האזורים שצה"ל לא נמצא בהם, עדיין מחזיק כוח צבאי משמעותי, עדיין מחזיק ב־100 חטופים, עדיין מצליח לנהל לחימה אפקטיבית מול כוחותינו (בחודש דצמבר לבדו נפלו 13 חיילים בלחימה ברצועה ועשרות נפצעו קשה), ועדיין יכול לירות לעבר ישראל (אפילו השבוע נמשכו טפטופי הרקטות מהרצועה, כאילו אנחנו לא מנהלים שם לחימה זה 15 חודשים).
ההישגים שקצר צה"ל בזירות הלחימה האחרות רק מדגישים את עומק הכישלון ברצועה. נכון, חמאס הוכה קשות בשנה האחרונה, מנהיגיו יחיא סנוואר ומוחמד דף חוסלו, ואלפים מלוחמיו נהרגו – אבל שלטונו האזרחי עודנו מתפרס על כל הרצועה, וכוחו הצבאי ממשיך לתפקד. אין לתת להישגים הטקטיים המרשימים של צה"ל להסתיר את האמת המרה – המלחמה ברצועה היא כישלון אסטרטגי מהדהד.
לאור ההצלחות האסטרטגיות המרשימות של צה"ל בזירות האחרות, אפשר לקבוע באופן ודאי שהכישלון האסטרטגי מול חמאס – האויב החלש ביותר שלנו – לא היה מחויב המציאות. הכישלון הזה הוא תולדה של תוכנית אסטרטגית שגויה ושל חוסר היכולת של הפיקוד הצבאי וההנהגה המדינית להפיק לקחים ולאמץ תוכנית אסטרטגית חלופית.
תוכנית החלוקה קרסה
במלחמה הזאת הממשלה קבעה, בעצה אחת עם המטכ"ל, מטרה אסטרטגית מרכזית נכונה: חיסול מדינת חמאסטן (מטרה בעלת חשיבות קריטית שהייתה צריכה להתקבל כבר ב־2008, במבצע עופרת יצוקה, כפי שלחצתי אז, ולצערי נכשלתי. מאז, היה צריך לקבוע יעד זה כמטרת המלחמה בכל מבצע צבאי ברצועה, אך למרבה הצער זה לא קרה עד אסון 7 באוקטובר). אולם, מראש תוכנית המלחמה שהוכנה במטכ"ל לא הייתה מסוגלת להשיג את המטרה האסטרטגית הזו.
הכישלון האסטרטגי הצפוי מראש נבע משתי שגיאות עיקריות: אסטרטגיית "כניסה־יציאה" שנקבעה לתמרון הקרקעי, וההתנגדות להקמת ממשל צבאי זמני ברצועה ולשליטה של צה"ל בסיוע ההומניטרי ובחלוקת הלחם והמים לאוכלוסייה האזרחית. יש לציין גם את השגיאה הקריטית בכך שהמטכ"ל לא רצה להתחיל את התמרון הקרקעי בצפון ובדרום גם יחד, ורק במאי־יוני השתלט צה"ל על ציר פילדלפי והמעברים. כלומר, המטכ"ל הכין תוכנית אסטרטגית שאפשרה לחמאס לקבל אספקה שוטפת של נשק, דלק ומזון ללא הפרעה במשך שבעה חודשים.
הרמטכ"ל הרצי הלוי הוא שאחראי לגיבוש אסטרטגיית "כניסה־יציאה", המבוססת על יציאת כוחות צה"ל מכל מרחב לחימה, מיד לאחר שהם מסיימים להביס את כוחות חמאס שבו. מלכתחילה לא היה שום היגיון צבאי באסטרטגיה זו, משום שהיה ברור שחמאס יחזור לכל מקום שצה"ל עוזב אותו. גנרלים אמריקאים מנוסים הסבירו זאת לראשי מערכת הביטחון שלנו, אבל אלה אטמו אוזניים מלשמוע. הרמטכ"ל האמריקאי, גנרל צ'רלס בראון, אף מתח ביקורת פומבית מרומזת על המטכ"ל, כשהסביר כי "לא רק שאתה צריך באמת להיכנס ולחסל את היריב שמולו אתה עומד, אתה צריך להחזיק את השטח – ואז אתה צריך לייצב אותו".
ואכן, באזורים שצה"ל יצא מהם לאחר שהשלים את השתלטותו עליהם, שיקם חמאס את כוחו במהירות, והצבא נאלץ לשוב ולהילחם שם שוב ושוב. כך קרה בשג'אעיה, בזייתון, בח'אן יונס, וכמובן בג'באליה שבה אנו מנהלים עתה מערכה נרחבת – בפעם השלישית! זאת אחרי שבדצמבר 2023 הסביר דובר צה"ל כי "כוחות צה"ל השלימו את ההשתלטות על מחנה הפליטים ג'באליה, והביאו לפירוק של החטיבה הצפונית של חמאס שפעלה במקום".
הרמטכ"ל הלוי הוסיף חטא על פשע כאשר התנגד לשינוי אסטרטגיית "כניסה־יציאה", גם אחרי שכישלונה היה ניכר לעין. באופן לא מפתיע, הרמטכ"ל קיבל גיבוי מלא משר הביטחון הגרוע בתולדות מדינת ישראל, יואב גלנט, שמאמין באמונה שלמה שתפקידו לייצג את המטכ"ל בממשלה, במקום להוביל את המטכ"ל לבצע את מדיניות הממשלה. אבל גם רה"מ בנימין נתניהו אחראי למחדל הזה, משום שהוא אישר את אסטרטגיית "כניסה־יציאה" בקבינט המלחמה ולא פעל לשנותה.
הסירוב העיקש להקים מנגנון שליטה צה"לי על חלוקת המזון והסיוע ההומניטרי אִפשר לחמאס להמשיך ולקיים את שלטונו האזרחי ואת כוחו הצבאי. חמאס השתלט על רוב הסיוע ההומניטרי שנכנס לרצועה, והשתמש בו כדי לתספק את כוחותיו, לממן גיוס מתנדבים חדשים לשורותיו ולשמר את שליטתו באוכלוסייה האזרחית.
בחזית ההתנגדות לשליטה צה"לית על חלוקת המזון והסיוע ההומניטרי עמד שר הביטחון גלנט. במקום זאת, הוא ניסה לקדם שלל תוכניות הזויות לשליטה אזרחית חלופית של "גורמים מקומיים" או של "כוח רב־לאומי". כל התוכניות האלו נכשלו כישלון חרוץ. הגנרל בדימוס דייוויד פטראוס מתח ביקורת קשה על האסטרטגיה שנקטה ישראל ברצועה והסביר כי "הריגת מחבלים ולוחמי גרילה ולכידתם היא בלתי מספיקה; המפתח לקיבוע ההישגים הביטחוניים ולעצירת הגיוס של לוחמי אויב חדשים הוא להחזיק בשטח, להגן על האוכלוסייה האזרחית ולספק להם ממשל ושירותים", אבל שוב הדברים נפלו על אוזניים ערלות.
בהתנגדות להקמת מנגנון שליטה צה"לי על חלוקת הלחם והמים, גלנט קיבל תמיכה מסיבית מהרמטכ"ל. אפילו כשרה"מ ניסה לבדוק היתכנות לממשל צבאי זמני, שר הביטחון, הרמטכ"ל ובכירי המטכ"ל עשו הכול כדי לסכל זאת - החל מסירוב להקצות כוחות לחלוקת המזון והסיוע וכלה בהדלפת מסמך של מערכת הביטחון, שבו טענה שקרית על כך שממשל צבאי יצריך חמש אוגדות ברצועה! אגב, מתפ"ש, הגורם המקצועי בנושא, הכין מסמך שבו נקבע שצריך רק אוגדה אחת לשם כך, אך באופן "מפליא" מסמך זה לא הודלף לתקשורת.
על אריות וחמורים
השבוע כינה סגן הרמטכ"ל האלוף אמיר ברעם את מפקד האוגדה איציק כהן - "יהודה המכבי". כהן ומפקדי האוגדות האחרים הם אכן גיבורי חיל, והחיילים הנלחמים בשטח הם כפירי אריות. לרוע המזל, כמו שהיה נהוג לומר ביחס לצבא האנגלי במלחמת קרים, האריות מונהגים על ידי חמורים. כל העוז והתושייה של הלוחמים והמפקדים אינם יכולים לחפות על היעדר התבונה של מצביאי הצבא, שנושאים באחריות ישירה לכישלון האסטרטגי.
לאחרונה, שוב ניסה "גורם בכיר" במטכ"ל להתנער מאחריותו לכישלון האסטרטגי באמצעות האשמת הדרג המדיני בכך שאינו מתכנן את "היום שאחרי". אבל האמת היא שאין אף גורם שיכול לשלוט ברצועה כל עוד שלטון חמאס וכוחותיו הצבאיים מושלים שם. כדי להגיע ליום שאחרי חייב להיות שלב ביניים שבו צה"ל מפקיע את השליטה האזרחית מידי חמאס ומשלים את חיסול כוחו הצבאי, בטרם יוכל איזשהו גוף אחר – רש"פי, מקומי, או רב־לאומי – להיכנס ולשלוט שם.
העיתונאי ירון אברהם פרסם השבוע נתונים רשמיים של מערכת הביטחון, השופכים אור על הכישלון האסטרטגי המחפיר של המטכ"ל וקבינט המלחמה: אחרי 15 חודשי מלחמה עדיין יש ברצועה בין 20 אלף ל־23 אלף לוחמי חמאס וג'יהאד אסלאמי פעילים, וזאת למרות ההתפארויות החוזרות ונשנות של גלנט ובכירי המטכ"ל על כך שצה"ל "על סף הכרעת חמאס" (כפי שפורסם לפני חצי שנה).
רבים מהמחבלים נמלטו אל האזור ההומניטרי, או שהם מסתתרים במקומות שצה"ל לא פועל בהם, וזאת בשל ההחלטה של ישראל שלא לכבוש את כל הרצועה. חמאס משתמש בסיוע ההומניטרי כדי לפתות צעירים עזתים להצטרף לשורותיו, וזאת בשל ההחלטה האסונית שלא להקים מנגנון שליטה צה"לי על חלוקת מזון והסיוע לאוכלוסייה האזרחית. ואולי חמור מכל, קצב הגיוס של מחבלים חדשים על ידי חמאס גדול מהקצב שבו צה"ל מחסל מחבלים. אם למישהו היה עוד ספק לגבי הכישלון האסטרטגי המהדהד, באו הנתונים האלו והוכיחו זאת מעבר לכל ספק.
האבות המפשלים
לכישלון האסטרטגי ברצועה יש שלושה אחראים עיקריים: רה"מ נתניהו, שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי. אפילו אם לא היה המגה־מחדל של 7 באוקטובר, שלושתם היו צריכים ללכת הביתה על כישלונם זה. יש לציין כי גם גנץ, שתמך בתוכנית הכושלת של המטכ"ל בשבתו בקבינט המלחמה, ושדיבר על חלופה שלטונית שהיא לא חמאס, לא עבאס, ולא צה"ל - נושא באחריות לכישלון (גנץ כנראה ציפה שייצא איזשהו אל מן המכונה, שייקח את השלטון ברצועה).
על כל פנים, את הטעויות שנעשו במלחמה כבר אי אפשר לתקן, וצריך להפנות את המבט קדימה. בחודשים האחרונים נלחם צה"ל באופן עצים בג'באליה, אבל גם עתה לא ניכר שיש איזושהי כוונה לעשות את מה שהיה צריך לעשות מתחילת הלחימה – לכבוש את הרצועה כולה ולהקים מנגנון שליטה צה"לי על חלוקת הלחם והמים לתושביה. כלומר, נראה שהתוכנית היא להמשיך את הדשדוש בלחימה ולאפשר לשלטון חמאס לשרוד גם הלאה, ולכן אין שום טעם לגרור את המלחמה, ושחיילינו יוסיפו להיהרג במשימה חסרת תכלית אסטרטגית.
ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון החדש ישראל כ"ץ צריכים להסתכל למציאות בעיניים ולהודיע שבתמורה להחזרה של כל החטופים, החיים והמתים, באופן מידי, ישראל תהיה מוכנה לסיים את המלחמה באופן רשמי. על בסיס עיקרון זה יש לקדם עסקת חטופים בשלב אחד במקום המתווה הנוכחי של עסקה בשלבים. בהקשר זה, האופוזיציה שתמכה בעסקה בשלבים, מהלך שבפועל מבטיח שחמאס לא ישחרר את כל החטופים במשך חודשים ושנים, גם היא אחראית לכך שמתווה אסוני זה עדיין נמצא על שולחן הדיונים.
אם חמאס ייענה למתווה של עסקה בשלב אחד, אז נשיג את מטרת המלחמה החשובה של החזרת כל החטופים. ואם חמאס יסרב לכך, אז ברור שמעולם לא הייתה לארגון הטרור השטני שום כוונה לעמוד בתנאי העסקה בשלבים. במקרה כזה, הממשלה צריכה להודיע למדינות העולם שהיא עשתה את כל המאמצים לסיים את המלחמה, אך לנוכח התנהלות חמאס, אין לישראל שום ברירה אלא לכבוש את הרצועה כולה, לחסל את שלטון את חמאס כמו שחיסלו את שלטון דאעש, ולהקים באופן מידי מנגנון לשליטה בחלוקת המזון והמים לאוכלוסייה האזרחית.
בינואר 2024 קראתי לקבינט המלחמה ולמטכ"ל לעשות ריסטרט ולהתעשת. הם לא עשו זאת. אפשר לקוות שבשנה הנכנסת הם יכירו בכישלונם ויביאו לשחרור כל החטופים, דבר בעל משמעות אדירה לעתידה של החברה הישראלית.