אחד הדברים המדהימים בפוליטיקה הישראלית זה שלמרות שלפעמים השיח מתמקד בדברים מסוימים, מאחורי הקלעים השחקנים החשובים מקבלים החלטות אחרות. ורק כשזה נחשף, מגלים מה מקבלי ההחלטות באמת עושים.
בזמן שחברי הקואליציה והממשלה היו עסוקים בשבועות האחרונים בהחרפת הטון נגד מערכת המשפט בכלל וכנגד בג"ץ בפרט, שר המשפטים יריב לוין היה עסוק בתפירת מתווה הפשרה יחד עם שותפו החדש-ישן גדעון סער שהצטרף לממשלה לפני כמה חודשים.
מה שמדהים הוא שגם לוין עצמו הרבה להתבטא בסוגיות שעל הפרק, כולל מתקפות נגד בית המשפט העליון והמשיך להדגיש שלא יסכים למנות את יצחק עמית לנשיא העליון. אלא שבאותו הזמן הוא כבר היה עסוק בניסוח ההסכמות עם סער, וירידה מהעץ בעניין שינוי דרמטי בוועדה לבחירת שופטים, מה שבפועל יסלול את דרכו של עמית לתפקיד.
מה הוביל לסיבוב הפרסה? אם נסתכל על המשך החודש ישנם שני תאריכים מרכזיים: 16 בינואר וה-20 בינואר. המועד הראשון הוא הדד-ליין שבג"ץ קבע למינוי נשיא עליון חדש, והמועד השני הוא חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. השאלה שניצבה בפני נתניהו והשרים הבכירים הייתה פשוטה - במה למקד את תשומת הלב בזמן שנותר להם. המשך התברברות סביב סוגיות משפטיות (וככל הנראה להיכשל) או לנצל את ההזדמנות ההיסטורית של ממשל אוהד בארצות הברית ליצירת שינוי אסטרטגי במזרח התיכון.
ההודעה של לוין וסער מבהירה לאן ממשלת ישראל מכוונת ובעיקר לאן העומד בראשה, בנימין נתניהו, מסתכל. נתניהו כבר הבין שהחלומות לרפורמה משפטית מקיפה נגוזו ומדובר במאמצי סרק. כעת שטראמפ מגיח מעבר לפינה - עובדה שיכולה להשפיע על המשך הלחימה ברצועת עזה, הגעה לעסקת חטופים וגם על מהלך משמעותי נגד ראש התמנון באיראן - ראש הממשלה מעדיף להשקיע את החודשים הקרובים ליצירת מורשת אחרת, שתכהה את זיכרון הכשלונות השבעה באוקטובר ותייצר (אולי) מזרח תיכון חדש.
המחיר הוא ויתור על חלומות המחנה הלאומי בתחום המשפטי והגעה לניסוחים מרוככים בהרבה ממה שתוכנן לפני שנתיים. נתניהו ולוין יודעים שחלק מהציבור שלהם לא בהכרח יהיה מרוצה אבל הם מקווים שההצלחות בתחום הביטחוני והמדיני יהיו מספיק משמעותיים כדי שהמחיר יהיה שווה את זה. הם בהחלט מקווים שאם תוך שנה ישראל תסיר את איום הגרעין או תייצר מהלך לסיפוח יהודה ושומרון, אף אחד לא יזכור מי הם החברים בוועדה לבחירת שופטים.
ומילה אחרונה על גדעון סער: הוא חטף הרבה אש מחבריו לאופוזיציה וביקורת ציבורית על ההצטרפות לממשלה, חלקה הגדול בצדק אחרי כל הדם הרע מול הליכוד. אבל הערב הוא יכול לרשום לעצמו הישג נאה. מה שעשרות חברי אופוזיציה לא הצליחו לעשות, הוא השיג עם ארבעה מנדטים. בזכותו אולי החברה הישראלית תזכה לקצת רוגע אחרי שנתיים משוגעות. אולי זה לא יהיה מספיק לעלות בסקרים או לתרגם את זה אלקטורלית אבל בהחלט הוא יכול לסמן לעצמו שהיה שותף מרכזי למהלך שכל כך הרבה ישראלים חיכו לו.