מבט לעתיד: אילו לקחים אסטרטגיים אפשר לקחת מהבלאגן עם טורקיה?

מטוס ההרקולס נגע בעדינות באספלט מסלול הנחיתה ביום סתווי שמשי. הרמפה נפתחה ויצאנו לכיוון כלי הטיס שהמתינו לנו, עם סמלי חיל האוויר על אדמה זרה. ברוכים הבאים לצבא הטורקי.

המילים אינן חלום, הן מתארות מציאות שהייתה נכונה לא לפני שנים רבות, בתחילת המאה הנוכחית, שבה נהגנו להתאמן יחד עם חיל האוויר הטורקי, פעם אצלם ולפעמים אצלנו. הכל גלוי ומבוסס על שיתוף פעולה הדוק וחמים, טיסה משותפת, לימוד זה מזה, אירוח מכובד, מרחבים ונופים קסומים. בפעם הבאה שנפגוש אותם זה יכול להיות בזירה משותפת, סוריה לדוגמה.

התעשיות הביטחוניות בישראל נהגו שנים לשתף פעולה ולהשביח כלי טיס טורקיים, רק"ם ומה לא. אמרנו לעצמנו כי הקשר הוא אסטרטגי וכדאי להבליג על התגרויות כאלו ואחרות. חיכוכים קטנים לא אמורים להפריע לעסקאות גדולות. בפעם הבאה הנשק המושבח הזה עוד עלול להפנות מבטו אלינו, בלבנון לדוגמה.

מכיסא השגריר, דרך המרמרה ועד הכסף הטורקי שזורם לתוכניות חינוך ורווחה במגזר הערבי ובירושלים - האימפריה העות'מאנית חוזרת לאט־לאט, הפחה מאיסטנבול הוא כבר לא חבר שלנו, זו עובדה מרה.

ביום קיץ שגרתי חברות התעופה הטורקיות היו מפעילות כ־20 טיסות סדירות מישראל ואליה. נתח השוק הזה השתווה לזה של החברות הישראליות, ועל כן זכו לשלט חוצות לצד כביש הכניסה לטרמינל 3 בנתב"ג.

הישראלים רצו הכל כלול וקיבלו מטען חלול, רצינו להשתיל שיער ושיניים, נשארנו קירחים בינתיים. התברר שחברות התעופה הטורקיות שנהגו להטיס ישראלים, מערבה בעיקר, במחירים נמוכים יחסית ושירות מפנק, היו כלי בידי המשטר לדברים אחרים לגמרי.

נפילתו של משטר בשאר אסד נראתה לנו מפתיעה ומהירה. אחרי שנגמור לתחקר, כנראה נופתע כשניווכח עד כמה זה היה מתוכנן, נשלט ומתוזמר, והכל בחסות אנקרה. אבו מוחמד אל־ג'ולאני שלנו בחליפה הוא אסלאמיסט קיצוני מתחתיה. הפנייה למערב וגינוני הטקס עוד יזכירו לנו איך תלינו תקוות, איך לא רצינו לראות, ושוב הקונספציה.

טורקיה רוצה להיות אימפריה, גם איראן ומצרים, קרי להתפרס הרבה מעבר לגבולותיהן המוצהרים, להשפיע על תהליכים אזוריים חשובים ולהוביל קו. איך הדבר מסתדר עבור מצרים עם תמ"ג נמוך במיוחד? מדינה שמייצרת זכוכית ורכב בחסות המערב, שמרבית תושביה איכרים עם צבא מחומש ומצויד היטב, תתקשה מאוד להיות אימפריה, אלא בעיני עצמה. לנו זה לא משנה, השאיפות הללו עשויות לאתגר גם אותנו.

מה אנחנו רוצים?

בתחילת המלחמה עוד ניסה הפחה הטורקי לרסן את עצמו, עת בכירי חמאס השוהים בטורקיה התבלטו בתפילות הודיה למעשי הטבח בשבעה באוקטובר. אולם מהר מאוד הכל חזר לסורו על סטרואידים. אמברגו סחר מטורקיה ואליה, עסקאות יצוא ויבוא, וכך המרלו"ג הטורקי שהיה לנו שנים רבות התאדה כלא היה. כל ניסיון להחזירו לפעילות עלה בתוהו, עכשיו לך תבין איך נטוס למזרח בלי מעבר בטורקיה.

אפשר שלא לומר את הדברים, אסור שלא לחשוב עליהם. ניתן ללחוש בשקט בלי שישימו לב ולא לזעזע את הספינה הרעועה מספיק, אבל אסור להפסיק לחפש קרחונים, ובוודאי שיש להתכונן לפגיעה. מה הטורקים רוצים, שיגידו.

אנחנו צריכים לומר לעצמנו מה אנחנו רוצים, בלי להתנצל וללכת על ביצים, בלי לפתח תלות ולחזר אחר הפתחים בשביל עוד עסקת השבחה או נשק. זה היה ונגמר.

מדינת ישראל צריכה ללמוד ממשברים, הם כנראה השיעור הטוב ביותר ליהודים בפרט. מזה צומח חזון, מתפתחת עצמאות אמיתית, כי אם האינטרס משותף, אז שני הצדדים צריכים לעשות מאמץ.

כאשר אנו מביטים מעל ישראל, אנחנו רואים את ציר הרשע האלמותי נקרע לאט־לאט. משטרים לא יציבים נופלים, וחלקנו רואה בכך נס גדול. אולם כדאי להביט גם על טורקיה ומצרים, שכל אחת מהן מפתחת שאיפה אימפריאלית משמעותית, המגובה בהתחמשות רבתי.

כדאי לראות מה ייכנס לוואקום שנוצר בסוריה ומי באמת מאיים על בית המלוכה ההאשמי בירדן. כי מי שמאיים על השכן שלך עלול לסכן גם אותך, והשכנה שמתחמשת יכולה במחי יד להפוך לחזית מולך. שלום ומלחמה עשויים לנוע מהר מאוד אחד אל השני ובחזרה, ולכן זיכרון היסטורי מלבב לא צריך לעוור את ראיית העתיד.

אל מול השאיפות האימפריאליות של שכנינו עלינו להגיב בבריתות ובעצמאות: עם בעלי ברית שעימם יש לנו הסכמים מתוך אינטרס הגנה משותף, גם אם איננו חולקים גבול; עם מדינות בעלות תמ"ג דומה לזה שלנו ונורמות שלטוניות קרובות; עם מדינות מפותחות מאוד שמהן ניתן ללמוד.

העצמאות היא הרגל השנייה. אם אנו רוצים לעמוד איתן ברוח המנשבת במזרח התיכון החדש, אין מה להתבשם מנפילת אסד, אין לשמוח מנשיא לבנון ואתגריו, וגם לא מהתמ"ג המצרי.

עלינו לפתח חקלאות איתנה כדי שלא ניאלץ להאכיל את חיילינו בעזה בעגבניות מטורקיה, ושנוכל לייבא ולייצא משלל מדינות אחרות, כי לא אלמן ישראל.

יש עוד מדינות רבות שעימן נוכל להתאמן, ואנו עושים זאת ביתר שאת כבר שנים, וטוב שמטוסי ההרקולס שלנו ממשיכים לנחות בבסיסי צבא במרחב המזרח התיכון, ומתקבלים בברכה.

הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי