ביום שישי חמאס העביר את רשימת ארבע החטופות שהוא מתכוון לשחרר בשעות הבוקר של יום שבת, ללא שמה של האזרחית ארבל יהוד. באותו זמן סיפר לי קרוב משפחה שאביו היה אחד מסוחרי הדגים הגדולים שהיו בישראל בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, כי האב שעלה מלוב הפך לסוחר ממולח שהיה מנהל מסחר עם הדייגים של עזה ושל אל-עריש על בסיס יום יומי. "אבא אמר לי למה הוא מצליח תמיד במשא ומתן מולם. ערבי חושב מה אתה תפסיד, לא מה הוא ירוויח".
עכשיו עזבו לרגע בצד את הגזענות, את ההתנשאות. באמירה הזאת מגולם כל המשבר שנוצר בסוף השבוע סביב הסבב השני של שחרור החטופים, והוא מספר את כל מה שקרה כאן מאז 7 באוקטובר.
חמאס היה אמור אתמול לקבל את תמונת הניצחון שלו. פתיחת מעבר נצרים לאור יום ואפשרות למאות אלפי עזתים לנוע צפונה. האמת שאת זה ישראל הייתה צריכה להתנות אחרי שרוב רובם של החטופים כבר היה בישראל. אבל חמאס העדיף לקלקל לישראל את התוכנית, לגרום לה להפסיד. לשחק למשפחות ולציבור על העצבים בטרור פסיכולוגי מרושע שהוא מפעיל. כך הוא נמנע מלשחרר את ארבל יהוד. הוא היה מוכן לא להרוויח את ההישג שהיה מונח לו על היד רק כדי שישראל, לשיטתו, תפסיד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה נכון כאשר הנחה את צוות המשא ומתן של המוסד ושב״כ לאשר את קבלת ארבע הגיבורות שלנו: נעמה לוי, לירי אלבג, דניאלה גלבוע וקרינה ארייב. רק כשהן היו בבסיס ״רעים״ בשטח ישראל הוציאה ישראל את ההודעה כי ״ציר נצרים״ יישאר סגור לעזתים שרוצים לנוע מדרום לצפון.
גם ב-7 באוקטובר כשחמאס יצא למתקפה רצחנית על ישראל הוא לא חשב מה הוא ירוויח אלא מה אנחנו נפסיד. האמת שהפסדנו הרבה. שכול, פצועים, חטופים, סבל שספק אם נצליח ביום מן הימים להתאושש ממנו כחברה.
אבל חמאס לא חשב מה הוא יחטוף, והוא חטף. רק כאשר ״ציר נצרים״ יפתח יבינו מיליון עזתים שאין להם בית. אין להם לאן לחזור. הם שילמו בעשרות אלפי הרוגים, בסדר גודל של עוד עשרות אלפי פצועים ונכים ואלפי שבויים, הנהגה שחוסלה, ומעל הכל - הם הביאו חורבן על ציר הרשע שכלל את חיזבאללה בלבנון, משטר אסד בסוריה, המשטר באיראן ועוד היד נטויה.
הגיע הזמן שחמאס והמתווכות קאטר ומצרים יצאו רגע מהמנטליות הערבית המזרח תיכונית שבה הם דבקים וינהלו משא ומתן אמיתי בלי שטיקים. לא איך הם מנסים לגבות מחיר מישראל.
בסוף השבוע אמורות להתחיל השיחות לשלב השני של ההסכם. ישראל חייבת כלקח לפעול באופן הבא: כל החטופים בפעימה אחת תמורת אסירים והפסקת המלחמה.
שלא נתבלבל. בידי החמאס יש את ״מטבע הזהב״ והוא החטופים שלנו ואילו לנו יש ״מטבע כסף״ שכולל שלוש נקודות עיקריות: את המחבלים, העצורים והאסירים לצד ההחלטה להכריז על הפסקת הלחימה ושיקום הרצועה.
בחשיבה בריאה ורציונלית ״מטבע הכסף״ שבידי ישראל אמור להיות יקר הרבה יותר עבור חמאס מ״מטבע הזהב״ שבכיסו של ארגון הטרור. עכשיו ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר צריכים להתנהל מול חמאס כמו סוחר הדגים החכם ולגרום לו להבין שזהב יקר מכסף, אבל לפעמים הכסף שווה את הזהב. ברנע ובר צריכים לזכור שמי שעומד מולם מנסה כל הזמן להתנהל במשא מתן על פי העיקרון לא מה הוא ירוויח, אלא מה אנחנו נפסיד.
