לעיתים נדמה שאנחנו בפרק של 'מראה שחורה'״, אמר דני קושמרו באיזשהו שלב במהלך השידור החי של הפעימה הראשונה בעסקת החטופים החדשה. מעבר לזה ששמחתי לדעת שלקושמרו יש זמן פנוי לראות סדרות טלוויזיה, הוא באמת צדק בזה. ״מראה שחורה״ באמת מצליחה, עונה אחרי עונה, פרק אחרי פרק, לצפות את העתיד במדויק באופן מבהיל.
חוץ מזה, קושמרו אמר עוד הרבה דברים שאני לא זוכר מהם כלום. גם אחרים באולפן אמרו הרבה דברים. גם המגישים בערוצים האחרים. וחברי הפאנל - אלו בכלל פטפטו את עצמם לדעת.
המשפט הזה שהוא אמר על "מראה שחורה" בלט ונחרט לי בזיכרון כי היה משהו ייחודי בבליל המילים הקבוע והצפוי. אני כבר לפחות משתדל לכוון מראש את הטלוויזיה על "מיוט", ורק לקרוא את הכותרות בתחתית המסך מפעם לפעם כשהטלוויזיה ברקע.
כבר 483 ימים שאנחנו חיים את אותו היום. מגישים ופרשנים שאומרים לנו פחות או יותר את אותו הדבר שהם אומרים כבר 483 ימים. אם היינו חיים בסיפור של ש״י עגנון (ולא ב״מראה שחורה״) והקונספט שמגיע בסיפור ״תהילה״ של עגנון, שמדבר על כך שלכל אדם יש מספר מילים מוקצבות בחייו וברגע שהוא מגיע אל אותו מספר הוא מת, היה מתרחש, אז בערך כל חברי הפאנלים באולפנים היו מתים.
בכל הקשור לפרשנויות יש רק כמה אנשים ששווה להקשיב להם (או לקרוא אותם). ביניהם נכללים ד״ר מיכאל מילשטיין וד״ר הראל חורב (שניהם ממרכז דיין לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, וכן יש קשר משפחתי אבל לא בגלל זה אני מציין את השניים הללו).
בנוסף להם, יש את אבי יששכרוב וגם אוהד חמו - אם כי יש לומר שהשניים האחרונים לא הצליחו להביא בעשר השנים האחרונות שום קול ייחודי מקרב הפלסטינים שהיה עשוי לקרוא תיגר על הנחת היסוד השערורייתית ש״חמאס מורתע״. הם היו גורמים לנו, היושבים בבתיהם ומלקקים את המסך, להרהר באפשרויות אחרות באשר לנעשה בקרב הפלסטינים ברצועת עזה.
מילשטיין וחורב היו יותר מדויקים לאורך השנים, אבל איש לא הקשיב להם, כי הם היו באקדמיה, והאקדמיה איננה אולפן חדשות רווי תאורה ושכבות מייק־אפ על המצטלמים, והיא לא בחסות חברת ביטוח זו או אחרת או יבואן מכוניות.
הסגידה הישראלית לחדשות היא חסרת תקדים בעולם כולו. אנשים גם לוקחים כל כך קשה את ערוצי התקשורת - מהצד הימני קוראים להם ״ערוצי התבהלה״, ומהצד השמאלי קוראים להם ״ערוצי הדוברות של ראש הממשלה״. איזו תשוקה יש לאלו שמדברים על כך, כאילו רוח אלוהים מרחפת בין הספרות 11 ל־14.
כמובן ששידורי החזרה של החטופים הם אירוע טלוויזיוני עצום. יש לי חבר מארצות הברית שנמצא בארץ בימים אלו. הוא שאל אותי אם אצפה בשידורים החיים של החזרת החטופים. אמרתי לו שבשביל ישראלים זה אירוע כמו הנחיתה על הירח, אין אחד שלא יראה.
במהלך השידורים עצמם, המתח בין המציצנות לבין החדשות שבאמת חשוב לדעת, הורגש. בכל פעם שהראו תמונות וסרטונים של החטופים הנפגשים עם משפחותיהם, המגיש או הפרשן שהפנה אליהם דאג להדגיש שזה נעשה באישור המשפחה.
היו קווי דמיון בשידורי החזרה של החטופים לאירוע הכניסה לבית "האח הגדול". נתבשרנו על האנשים שעומדים לשוב ולככב על המסך שלנו כאילו היה זה מה שמכונה ״תעודת זהות״, שמשדרים ב"אח הגדול" לקראת הכניסה של דייר כזה או אחר. וכך למדנו על ההיא שאוהבת לשיר ומלחינה וכותבת שירים ועל ההיא שאוהבת לבשל וכן הלאה. החדשות מזמן הפכו לרכילות, בדרך כלל הרכילות היא: מה שרה אמרה ולמי, או עם מי יאיר מבלה במיאמי, אבל בשידורי חזרת החטופים זה בלט במיוחד. היה ברור שהגבול הדק שבין חדשות לרכילות נפרץ. אבל אני באמת לא יודע מה היה אפשר לעשות אחרת ואיך. לא יודע מה אני הייתי עושה, לו הייתי העורך של המהדורה.
הבעיה היא שיש לזה מחיר גם אחר כך, והנה אנחנו יודעים שהחטופה ההיא התגרשה ושהחטוף ההוא נפרד מהחברה שלו קצת אחרי שהוא חזר מהשבי ולה היה הרבה מה לומר על כך.
גם התבשרנו על כך שאחת החטופות שחזרה חששה במהלך שהותה בשבי שבן הזוג שלה המשיך הלאה. אני לא יודע עד כמה חשוב שנדע את הפרטים האלו, ואני בטוח לא יודע עד כמה החטופים עצמם - כמי שנקלעו לאירוע בעל כורחם ולא ביקשו פרסום, בוודאי לא מהסוג הזה - שמחים על כך שהחלו להשתבץ במדורי הרכילות על המשבצת של עדן פינס את אושר כהן.
כמו שאמרו הרופאים בבתי החולים שנערכו לקליטת חטופים על זה ש״אין תקדים בספרות הרפואית לשבי כל כך ארוך״, ולכן הם לא יודעים בדיוק מה יהיה ולמה לצפות (מבחינת הבריאות הפיזית והנפשית של החטופים שישובו), כך אין תקדים בתקשורת למצב הזה, ואין פרוטוקול מסודר של עשה ולא תעשה, שדר או אל תשדר, בכל הנוגע לחטופים.
העונה החדשה של "מראה שחורה" אמורה לעלות בחודשי הקיץ של 2025. אני מקווה שעד אז הכל יירגע ולא יהיו עוד משדרי חדשות מיוחדים ובלתי נגמרים, ושלקושמרו יהיה זמן לשבת על חגיגת בינג׳ ראויה. על פי הטיזר שנטפליקס שחררו, נראה שזו הולכת להיות עונה משובחת.