בישראל מתרחשות היום שתי תופעות מדהימות, והן מתרחשות במקביל. הראשונה היא הסולידריות. ראינו אותה בשיאה השבוע, סביב החזרת גופותיהם, ובהמשך סביב הלווייתם, של שירי ביבס ובניה, עם מדינה שנשטפה בצבע הג׳ינג׳י, בדגלים ובדמעות. יש המון יופי בהמונים שבאים כדי להסיר מעל ירדן ביבס מעט מהכאב הקשה מנשוא.

היופי הזה מבצבץ עם כל חטוף ששב הביתה – כולם אומרים תודה, והדרך שבה הם מודים כל כך נוגעת ללב. הם גם מתחייבים להחזיר הביתה את חבריהם שנשארו מאחור. הם מכירים בסולידריות שהחזירה אותם מהגיהינום, ומבינים שהיא נס גלוי. כשנחשפו לסולידריות הזו בשבי היא אפשרה להם לשרוד את הזוועות.

הסולידריות היא האמון שלנו זה בזה כקהילה גדולה, והיא צריכה להיות הדבר הראשון שכל הנהגה מטפחת. עם ישראל היה מפוזר בגלות במשך אלפיים שנה ושרד את הרדיפות, לעיתים במצבים בלתי אפשריים שבהם יהודים נאלצו להקריב יהודים אחרים כדי להציל את משפחתם. מדינת ישראל קמה כדי שנחזור למולדתנו הקדושה, אבל גם כדי שכל יהודי ידע שבצוק העיתים יש לו על מי לסמוך.

כולנו גדלנו על "כל המציל נפש אחת" ועל "לא משאירים פצועים בשטח", ולכן התופעה השנייה שמתרחשת בישראל מדהימה אף היא. התופעה מתומצתת באמירתה של השרה אורית סטרוק על נכונותה להקריב חטופים ישראלים חיים לטובת "ניצחון במלחמה". סטרוק אפילו טענה שזה היה הקונצנזוס הישראלי לפני עשר שנים, שהרי יאיר לפיד הגיש אז הצעת חוק שתאסור שחרור של יותר מאסיר אחד עבור שבוי ישראלי. מעבר לפוגענות כלפי משפחות החטופים, מדובר בחוסר הבנה בסיסית. הרי עם הצעת החוק כפי שתיארה אותה סטרוק יסכים רוב עצום של ישראלים גם היום. הבעיה היא שהממשלה שבה יושבת סטרוק פשוט לא הצליחה להביא הסכם כזה. לאחר שנכשלה שוב ושוב, את המחיר על כישלונה רוצה סטרוק שישלמו החטופים החיים ומשפחותיהם.

זה אומנם לא פופולרי, אבל ראוי שמי שיושב בהנהגה יבחן את תוצאות מעשיו עד כה. האם ייתכן שבגלל כישלון הממשלה במסגור נכון של האירוע מהרגע הראשון, ובדרישה לשחרור החטופים ללא תנאי כבר ב־7 באוקטובר, הממשלה למעשה הכניסה את עצמה לנוסחה שמתאימה לחמאס יותר מאשר לישראל? האם הכעס על צוותי המשא ומתן ה"רופסים" נובע למעשה מהתנהלות לא חכמה של הממשלה?

הדיבורים האלו פוגעים במדינה כי כשהם יוצאים מההנהגה הם פוגעים בסולידריות שלנו. הסולידריות צומחת דווקא מתוך הכאב הקולקטיבי, והייתה מגיעה לגבהים חסרי תקדים עם ממשלה שהייתה יודעת להתנהל נכון מול העם. הסולידריות היא הנשק האמיתי של העם היושב בציון. הסולידריות הישראלית היא הנשק שממנו הכי מפחדים בחמאס, בחיזבאללה ובאיראן. קשה לעכל עד כמה סטרוק עיוורת לפגיעתה בסולידריות, בעודה יושבת בהנהגה שאמורה לטפח אותה.