הבחירות של ביבי: חודש מרץ הבא עלינו לטובה הפך לקריטי בקביעת גורל הממשלה, ובעקיפין - גורל המדינה. האתגרים של בנימין נתניהו רבים מנשוא, אבל האיש שלא אוהב להחליט ניצב בפני דילמות מהגיהינום. הצרה העיקרית היא שעון העצר הפוליטי לאישור תקציב 2025.
אם עד סוף החודש אין תקציב, הממשלה נופלת ואז הכל פתוח. לא שעד היום היעדר תקציב הטריד את נתניהו. במצב הנוכחי המדינה מתנהלת לפי תקציב 2024 צמוד למדד. יהלי רוטנברג, חשב האוצר, גילה פער של כ־100 מיליארד שקל בין הצרכים הריאליים במשרדים למה שמאושר בפועל.
לולא האיום בנפילת הממשלה, לנתניהו לא היה מפריע להתנהל עם תקציב זמני גם עד סוף 2025. ואולי ייתכן שהוא יארגן חקיקת בזק עם שקר כלשהו, כמו מצב מלחמה המאפשר לממשלה ארכה נוספת של שלושה חודשים או יותר באישור התקציב.
בשם ההישרדות, אצל נתניהו הכל אפשרי ושום דבר לא פסול. על הפרק חוק ההשתמטות, שאותו מנסה להלבין בעבורו שר האיומים ישראל כ"ץ. חוק ללא סנקציות פליליות וכספיות אישיות, ולא קולקטיביות, המפלה בין חרדים לשאר בני התמותה - זה צחוק מהחוק, וגם מזה ביבי לא מוטרד.
החרדים בשלב זה רק מאיימים, ויו"ר ועדת הכספים משה גפני מעכב סעיפים בתקציב כמו המלחמה בהון השחור, כדי לתת לאוצר להזיע.
אבל עוד קודם לכן מונח על הפרק המשך סבסוד מעונות היום לילדי החרדים, והשאלה אם בג"ץ יאשר הארכה נוספת בסבסוד המעונות.
סביר שבג"ץ יידרש במרץ גם לעתירה בעניין אי־הקמת ועדת חקירה ממלכתית למלחמת השבעה באוקטובר. נושאים חשובים יותר הם גורל שלב ב' של עסקת החטופים, והשאלה אם פיצוץ אפשרי של המו"מ יכשיר יציאה למלחמה כפי שבצלאל סמוטריץ' דורש.
וכך כל האתגרים הללו התקבצו לחודש הקרוב, כשחלקם, כמו חוק ההשתמטות וחוק התקציב, תלויים זה בזה. אבל מצידו של נתניהו עדיף שהמדינה תקרוס לפני שהממשלה תיפול. הוא דוחה את הקץ ונלחם בכל כוחו כדי לשפר את מעמדו ולהגיע בחסות דונלד טראמפ להישג מדיני כלשהו.
בכך, ואולי גם במצב בריאותו, הוא מתמקד 24/7. לא בחטופים, לא במשפטו, לא ביוקר המחיה ולא בהפקרת משרדי ממשלתו, כמו המשרד לביטחון לאומי. הואיל וכרגע לאף גורם בממשלה אין עניין בבחירות, שרים מיישרים עם נתניהו קו כמו חיילים צפון קוריאנים המקריאים דף מסרים. יותר ממה שהם חוששים ממצב המדינה, הם מפחדים למרוד נגד המותגים הליכוד וביבי, מחשש לפגיעה במעמדם בפריימריז.
דוגמאות לא חסרות. זה קרה בפליק־פלאק שביצעו בעניין ועדת חקירה ממלכתית, בהחרמה הקולקטיבית של טקס השבעת נשיא העליון, במהפך בעמדתם בנושא חוק ההשתמטות, וגם בציפוף השורות בעניין הצהרות טראמפ על גורל עזה.
החרדים, מצידם, נוהגים כאותה אישה מוכה המסרבת להתגרש בטענה ששום דבר טוב לא מחכה לה בחוץ. ונתניהו, כאותו בעל מכה, מבטיח ונשבע שזאת הפעם האחרונה, ורק מבקש פעם נוספת קודם תקציב ואחר כך חוק גיוס.
אריה דרעי מש"ס כבר התכופף, וגם יצחק גולדקנופף או ישראל אייכלר משגרים איומי סרק. לכן כשמרץ יגיע לסיומו, נגלה בסופו שיש תקציב (שאושר כחוק או בטריק פוליטי מלוכלך) ויש ממשלה הממשיכה להתקיים על אוטומט על אף שלל תחלואיה. לאלה המייחלים שחודש מרץ יביא איתו גם אביב פוליטי, נכונה אכזבה.
בסוף הבנקים מנצחים
בנק מזרחי טפחות היה הראשון מבין הבנקים הגדולים שפרסם אתמול את הדוחות השנתיים ל־2024, והייתה לו סיבה מצוינת לכך. הבנק סיים את השנה ברווחי שיא של 5.45 מיליארד שקל - המהווים את התשואה הגבוהה ביותר להון (18.5%) מבין הבנקים. הבנק יחלק דיבידנד של 522 מיליון שקל, המהווה 40% מהרווחים.
הבנק בניהול משה לארי עושה נפלאות לבעלי מניותיו בזכות תיק משכנתאות איכותי, התרחבות לתחומים נוספים ושירות טוב בסניפים, שבו הוא מתגאה, ובצדק. הפרזנטור דביר בנדק, המככב בימים אלה בהצגה "איש הגשם" בקאמרי, מפליא במקביל במסעות הפרסום של הבנק זה כעשור וחצי.
הבנקים האחרים יפרסמו דוחותיהם בשבוע הבא: תחילה בנק הפועלים, ואחריו בנק לאומי, בנק דיסקונט ולבסוף הבנק הבינלאומי. הרווח הצפוי בחמשת הבנקים יתקרב ב־2024 ל־30 מיליארד שקל - הגבוה ב־15% לעומת 2023, שכבר אז נחשבה לשנת שיא.
אז מה ניתן לומר על הדוחות הכספיים לפני פרסומם הרשמי. העובדה שריבית בנק ישראל לא ירדה גם השבוע ונותרה 4.5% לשנה, מנציחה את פערי הריבית הגבוהים בין הפלוס למינוס. לכן רווחי המימון ימשיכו לזנק בסיכום השנתי.
הרווח יזנק, כי כ־240 מיליארד שקל נחים עדיין ללא תנועה וללא ריבית בחשבונות עובר ושב, בעוד לקוח במינוס משלם ריבית המתקרבת ל־10% לשנה. לא חראם? בחישובים חשבונאיים נטו, הבנקים עתירי ההון ייפגעו מכך שהמדד המצטבר ברבעון הרביעי של 2024 היה נמוך משמעותית מזה שברבעון המקביל: הצמדת ההון למדד נמוך יותר תניב רווחי שיערוך נמוכים. גם בנקים עתירי השקעות דולריות (כמו לאומי) ייפגעו מהתחזקות השקל.
בנק מזרחי טפחות יציג כאמור את התשואה על ההון הגבוהה במערכת ואת הרווח השלישי בגודלו (שיהיה גבוה מדיסקונט), והוא מבסס בהדרגה את מעמדו כבנק השלישי בגודלו. את הרווח הגבוה ביותר יציג לאומי (כ־10 מיליארד שקל), בניהולו של חנן פרידמן, שמניותיו הדהימו ב־2024.
ומה קורה בגזרת בנק הפועלים? כמנכ"ל הבנק מונה לתפקיד ידין ענתבי. זאת עובדה כמעט מוגמרת שהפועלים יסיים את 2024 ברווח נמוך מזה של לאומי. זמן קצר לאחר כניסתו הכריז ענתבי על תוכנית פרישה בעלות ברוטו של 600 מיליון שקל, שתפחית את הרווח ברבעון הרביעי.
נראה שמנכ"ל הבנק ינצל את כניסתו לתפקיד להצגת דוחות שמרניים, שיתבטאו בהפרשות נדיבות יותר להפסדי אשראי ודחיית הכנסות ככל שניתן. בנק דיסקונט ימשיך להציג את פירות ההתייעלות ואת התוכניות לשינוי מבנה האחזקות בדיסקונט ניו יורק ובחברת ויזה כאל.
וכיצד נראה את הבנקאות בראיית מאקרו? בסיכום כל שנה נהוג לקבוע שהבנקים הגזימו הפעם עם רווחים מופרזים, וחייבים למתן אותם ולעודד תחרות. סביר להניח שהפסטיבל יתחדש עם השלמת פרסום דוחות 2024. אבל איך נהוג לומר? הכלבים נובחים והשיירה מרוויחה. או בלשון הכדורגל - משחקים עד לדקה ה־90, ובסוף הבנקים מנצחים.
גם הפוליטיקאים מנסים לדוג במי האפסיים בעילה של עידוד התחרות. בשבוע שעבר הוחלט בוועדת הכלכלה לחייב את הבנקים לדווח אחת לשלושה חודשים על יתרות עו"ש של 15 אלף שקל ומעלה ולהציע חלופות השקעה. האם באמת הלקוח הסביר אינו מסוגל לדעת מה גובה היתרה, אלא להמתין להודעה מטעם הבנק?
ביוזמה נוספת שאושרה בשבוע שעבר יחויבו הבנקים לקבל כספי פיקדונות, גם אם הלקוח אינו מנהל חשבון בבנק אחר. ואילו הפיקוח על הבנקים החליט בצורה תמוהה למנוע את אפשרות הגדלת חלוקת הדיבידנד, כאילו לבנקים אין מספיק כריות הון.
בנק ישראל הרחיק שלשום לכת, ובצעד תקדימי אילץ את הבנקים להרעיף על לקוחותיהם על חשבון הרווחים 1.5 מיליארד שקל ב־2025 ו־1.5 מיליארד שקל ב־2026. הכסף יחולק באמצעות הטבות על הריבית בעו״ש, הפחתת הריבית על המינוס, הורדת עמלות והפחתה כללית של עלויות ניהול חשבון. מהלך כזה, שהוא חסרת תקדים בבנקאות העולמית, נועד לרצות בעיקר את הפוליטיקאים המבקרים את רווחי הבנקים.
אבל כל אלה לא יעזרו. הבנקים משקפים את מצב המשק, וכל עוד הכלכלה פורחת בזכות הסקטור הפרטי, אין סיבה שזה לא ישתקף במאזני הבנקים. אז נכון שתשואה של 20% על ההון היא מוגזמת, אבל תשואה דו־ספרתית של 10%־15% סבירה בהתחשב בסטנדרטים של הבנקאות במדינות המערב.
מי שחושב שהבנקים מרוויחים המון (וכל הגופים המוסדיים חושבים כך), מוטב שיצטרף לחגיגה ויקנה מניות בנקים. מכיוון שחסכונותינו מופקדים בגופים המוסדיים (בהשתלמות, בגמל, בביטוח ובפנסיה), טוב שהם מאוהבים בבנקאות, כי גם אנחנו מרוויחים.
אני מוכן להסתכן ולהעריך כאן שמניות הבנקים יניבו ב־2025 תשואה גבוהה משמעותית ממה שמשלמים על פיקדונות עו"ש לשנה (4%־4.5%). אין מדובר בהמלצת קנייה, אבל בכל זאת אני מזמין אתכם לבדוק אותי בסוף השנה.
