ההחלטה הדרמטית של בית המשפט המחוזי להשאיר בכל זאת את התינוקת סופיה אצל הוריה המגדלים, ולא להעבירה להוריה הגנטיים, החזירה אותי לפרשת קרולין ברונה.
כל מי שחי כאן בשנות ה־80 ודאי זוכר את סיפורה של התינוקת שנחטפה מבית הוריה בברזיל ונמכרה לרשת בינלאומית שסחרה בילדים. ברונה אומצה בידי בני הזוג תורג'מן מישראל, שלא ידעו כי נחטפה. תחקיר טלוויזיה הוביל את ההורים הביולוגיים לישראל, ופה ניצחו בתביעתם להשיב להם את הילדה. היא הוחזרה להוריה בגיל שנתיים כשהיא מגוירת, דוברת עברית בלבד, והזוג תורג'מן היו ההורים היחידים שהכירה. ישראלית לכל דבר.
כבר אז היה ברור שבני הזוג תורג'מן הם היחידים שיכולים להבטיח לה חיים טובים ויציבות נפשית וחומרית, אבל שופטי בג"ץ הכריעו בעד המשפחה הביולוגית, ולו מהטעם שאיתנות כלכלית אינה סיבה טובה דיה להנצחת העוול של ילדה שנגזלה מאביה ומאמה.
בדיעבד התוצאה הייתה קשה. המשפחה חזרה לחיי עוני בברזיל, ההורים נפרדו זמן קצר לאחר מכן, וקרולין ברונה הפכה לאם בעודה בת 14. בהמשך נולדו לה עוד שלושה ילדים מגברים שונים, אישה קשת יום עם חיים מאתגרים ומורכבים.
על פניו, אין כל קשר בין פרשה זו לשאלת טובתה ועתידה של התינוקת סופיה, אבל בערכאה הקודמת שדנה בעניינה הכריע השופט עובד אליאס ממש כמו שופטי העליון בפרשת ברונה: "התועלת שתצמח מהעברת הילדה להורים הגנטיים והחיים עימם עולה על הנזק שייגרם כתוצאה מהניתוק מהוריה המגדלים". אליאס הוסיף: "התועלת בחיים אצל ההורים הגנטיים היא בין היתר בבניית הזהות העתידית, התחברות לשושלת הדורות של המשפחה, סיפור משפחתי דומה, דמיון פסיכולוגי וערכים משפחתיים".
השופט העדיף את עמדתו של הפסיכולוג הקליני, שהמליץ לבית המשפט להעבירה להורים הגנטיים, על פני עמדתה של העובדת הסוציאלית שגרסה אז (כמו גם מומחים רבים אחרים) כי הפרדת הילד מהדמויות הראשוניות בחייו עלולה לפגוע במישורי תפקוד שונים בטווח הקצר והארוך. הסיפור הקשה של קרולין ברונה מוכיח על פניו שהם צודקים.
של מי הילדה הזאת?
גם בית המשפט המחוזי בלוד העדיף את "עקרון הוודאות". "האֵם היולדת היא אמו של הילד וזו טובת הקטינה, בהתחשב בגילה, במצבה הרפואי המאתגר ובהיקשרות הבטוחה שפיתחה כלפי הוריה המגדלים".
אז של מי הילדה הזאת? הלוואי שהיה ניתן להכריע זאת באבחת חרב. הנחרצות בפסק הדין החדש מפתיעה, ולו בשל העובדה שהיא סותרת לחלוטין את ההכרעה המנומקת והנחרצת של הערכאה הקודמת בעניין.
איך אפשר לדעת מה נכון לסופיה? הרי אילו לא חלפו יותר משנתיים מאז שהתבררה הטעות, היה קל יותר להשאירה בידי הוריה הגנטיים. לו הייתה בת 6 – אולי לא היה ספק שהיא צריכה להישאר אצל הוריה המגדלים. ומנגד, היא הרי רק בת שנתיים וחצי, וכל החיים לפניה. בפרשה הכואבת הזאת אין הורים כלשהם במרחק עצום מכאן בברזיל אל מול הורים בישראל. כאן לא יצליחו שני הזוגות לחמוק אלה מאלה, וההורים הביולוגיים לעולם לא יוותרו, ותמיד יהיו כמהים ונואשים לילדתם.
נניח שלטובתה של הפעוטה יש להעדיף קרבת דם. מהי קרבת הדם? זו המובנת מאליה של ההורים הביולוגיים, או גם של האם שגידלה את סופיה ברחמה, סיכנה את חייה כשעברה ניתוח תוך־רחמי כדי להציל את העוברית והניקה אותה אחרי הלידה? מה גובר על מה? מטען גנטי והורים שעשו הכל כדי להביא ילדה לאוויר העולם, ובשל טעות איומה של בית חולים אסותא נגזל הדבר מהם, או הורים שנלחמו על הילדה שהגיעה אליהם בעקבות אותה טעות ונלחמו על חייה?
יש המשווים את ההכרעה ל"משפט שלמה", אבל שלמה המלך הכריע שהאם שתעשה הכל למען בנה החי גם אם לא תזכה לגדלו – היא האם האמיתית. כך גם ב"מעגל הגיר הקווקזי" של ברטולט ברכט. הזוכה בילד היא המשרתת, שבניגוד לאם הביולוגית מסרבת למשוך אותו מתוך המעגל פן תקרע אותו לגזרים.
האם האמיתית בשני הסיפורים היא זו הרוצה בטובתו של הילד, בין שילדה אותו ובין ש"רק" גידלה. אבל כאן, על פניו, כולם עומדים במבחן מי ראויים להיות הוריה של סופיה. כל הארבעה. כולם ייחלו לה, כולם רוצים בה, את טובתה – ואין תשובה אחת נכונה של מי הילדה הזאת.
"ידעתי שאני עושה עוול"
בריאיון שנתן לעיתון "חדשות", סיפר המשנה לנשיא העליון פרופ' מנחם אלון ז"ל, שישב בהרכב שדן בפרשת קרולין ברונה, כי "הדברים הנוראים במלאכת השיפוט הם הדברים שמציקים לך כאדם, ואתה יושב כשופט ומוכרח לפסוק. בתלמוד נאמר 'לעולם ירגיל עצמו אדם לומר איני יודע', אבל אני כשופט לא יכול להגיד 'איני יודע'.
"בפרשת הילדה קרולין ברונה, מצד אחד ידעתי שאני עושה עוול לילדה. היא הייתה נסיכה אצל משפחת תורג'מן, ואני יודע לאן היא חוזרת בברזיל. מצד שני עומדת לפניי אם שחטפו ממנה את ילדתה, אמא בודדה, ועל פי הדין והצדק - הילדה שלה. זה היה קשה לי מאוד. יש הוראת קבע בבית המשפט להעביר לי כל כתבה שמתפרסמת על קרולין ברונה, והיו כתבות קשות שאמרו שהיא מוזנחת. אלה דברים שכואבים לי".
לו היה יכול השופט לדעת מראש שזו תהיה התוצאה, סיכוי טוב שהיה מכריע אחרת בעניינה של קרולין ברונה. אבל כאן אין דרך לדעת מראש, ואין כדור בדולח שיוכל לומר מה יהא על סופיה ואם התקבלה ההחלטה הנכונה. גם אם ההורים הביולוגיים יערערו לעליון, יתייסרו השופטים בבואם לפסוק מי משני הזוגות עדיף.
הלוואי שההחלטה הסופית תהיה הטובה ביותר לילדה וששני הזוגות יצליחו, כפי שהורו שתי הערכאות המשפטיות, לקיים ביניהם קשר טוב וליצור עבורה חיים יפים, שבהם יש חלק גם להורים הביולוגיים הכאובים.
ודבר אחרון, הסיפור הפרטי הקשה של סופיה גורם לחששות כבדים אצל זוגות שגם כך עוברים הליך מורכב בניסיון להביא ילדים באמצעות טיפולי פוריות. אסור שיתווסף לכך הפחד שמא העובר שנקלט אינו שלהם, ושמא העובר שלהם מתפתח ברחמה של אישה אחרת.
המדינה חייבת לוודא בכל האמצעים העומדים לרשותה שטעות רשלנית וגורלית, כמו זו שנגרמה באסותא, לא תישנה בעתיד.
tguvot@maariv.co.il
