בדיוק היום לפני 71 שנים, ב-17 במרץ 1954, ארבה לאוטובוס אגד בדרכו מאילת לתל אביב במעלה העקרבים חוליית מחבלים, שרצחה באכזריות 12 נוסעים. הניצולים הבודדים לטבח העידו כי המחבלים ירקו על הגופות והתעללו בהן. היה זה פיגוע הדמים הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל הצעירה. בדיקות הצבא העלו שהמחבלים הסתננו מירדן כחוליית פדאיון, אך עלו גם השערות בדבר כך שהגיעו ממצרים או שהיו תושבי הנגב שעסקו בהברחות. 

בעוד אנו מציינים את יום השנה לטרגדיה ההיא, עלינו לברר - האם באמת למדנו את הלקח?תעשיית הרחפנים - כנופיות מיומנות משנות את חוקי המשחק. "כמעט בכל בית בביר הדאג' מצאנו רחפן", כך העיד לאחרונה מפקד המחוז הדרומי של המשטרה, חיים בובליל. עדות מטרידה זו מצביעה על תופעה מדאיגה שהולכת ומתרחבת בגבולות ישראל - הברחות מתוחכמות באמצעות רחפנים. לדאבון הלב, כנופיות מבריחים מיומנות, משנות את חוקי המשחק והמשטרה נדרשת לרדיפה בלתי נפסקת וכמעט בלתי אפשרית אחר המוברח והמבריח כאחד.

גורמים במשטרה חושפים כי כנופיות מיומנות משתמשות ברחפני ריסוס זולים יחסית, המסוגלים לשאת מטענים של 60-70 קילוגרם, לביצוע הברחות בזק מגבולות ירדן ומצרים. המבצע כולו נמשך דקות ספורות בלבד - טיסה מהירה של 300 מטר מעבר לגבול, נחיתה, והעברת "הסחורה" לרכבי באגי הממתינים בשטח. גם אם נתפסים הרחפנים, תוך שעות ספורות הכנופיות מתחדשות בציוד חדש וממשיכות בפעילותן.

בימים אלה, כאשר הברחות של גורי חיות בר לישראל הופכות לתופעה רווחת, עלינו לשאול את עצמנו שאלה קשה: אם מבריחים מצליחים להעביר קופים וגורי אריות צעירים דרך הגבולות שלנו במהירות ובקלות כזו, מה עוד עובר מתחת לרדאר הביטחוני? לא מן הנמנע שבאותה הדרך בדיוק מתבצעות הברחות של סחורות שאינן תמימות ומסוכנות הרבה יותר.

התשובה המטרידה כבר ידועה למשטרה: "הכנופיות מעבירות באותה שיטה גם נשקים, סמים וכו'", כך מעידים גורמי אכיפה. אותם רחפנים המשמשים להברחת חיות אקזוטיות משמשים גם להברחת אמצעי לחימה, סמים ומי יודע מה עוד. אם הם מצליחים להעביר בעלי חיים שמשמיעים קולות ורחש - מה יעצור אותם מלהבריח חומרי נפץ או אף לוחמים?

רק אתמול הצליחה משטרת ישראל לחלץ עוד קוף פצוע שנמצא קשור בשרשרת, במסגרת מבצע נרחב לחילוץ חיות בר בנגב. מדובר במקרה אחד מתוך עשרות, כאשר עד כה חולצו 12 קופים ו-4 אריות מידי מחזיקים בלתי חוקיים, חלקם אותרו במצב גופני ירוד. קוף אחד כבר נפטר כשנדבק בטטנוס, דרך פצעים שגרמו לו השלשלאות שנכפו עליו.

מי שמסוגל להתאכזר לבעלי חיים חסרי ישע באופן כה שיטתי - לשבות אותם, להבריח אותם בתנאים קשים, לכבול אותם בשרשראות ולהחזיקם בתנאים מחפירים - מהו הגבול המוסרי שלו? האם יש סיבה להניח שאותם עבריינים המתעללים בחיות יהססו לפגוע בבני אדם? לעניות דעתי, מי שמוכן להתעלל בחיות בר ולהחזיקן בתנאים מחפירים, שאינו בוחל להיות חלק ממעגל עברייני אכזרי שכזה, עלול להיות מסוכן גם לבני אדם. התנהגות כזו, מעידה על דפוס חשיבה והתנהגות המסוכן לחברה כולה.

בדרום הארץ פועלות קהילות ושבטים שלמים העוסקים בתחום ההברחות מילדות. מדובר בפעילות עבריינית המתפתחת ומשתכללת כל הזמן. ההברחות אינן עוד מעשה של בודדים, אלא תעשייה מאורגנת היטב, עם קשרי משפחה חזקים, ידע מקומי מעמיק, ושימוש בטכנולוגיה מתקדמת. מעצרים אחרונים, שחלקם אף כללו חילופי אש, מעידים על הנחישות והמסוכנות של כנופיות אלו. זה כבר לא רק עניין של הברחת חיות אקזוטיות - זו תשתית עבריינית שיכולה לשמש לפעילות טרור בקלות מדאיגה ממש.

מדינת ישראל שלאחר אירועי ה-7 באוקטובר 2023 אינה יכולה להרשות לעצמה שאננות. הטבח האכזרי שהתרחש ביישובי עוטף עזה היה תוצאה ישירה של הסתננות מחבלים חמושים שניצלו פרצות בגדר הביטחון, אך בעיקר של שאננות קודמת לכך. כיום, הפרצות הללו נמצאות גם בשמיים.

הרחפנים המשמשים להברחות מצוידים בטכנולוגיה מתקדמת, מהירים, וקשים מאוד לאיתור. גורמי המשטרה מודים כי הם מתקשים "לעמוד בקצב" מול שיטות ההברחה המתוחכמות. "הגבולות הארוכים והדקות המהירות של ההברחה גורמות לקשיים לתפיסתם", כך הם מעידים.

המשטרה מנהלת מרוץ נגד זמן, טכנולוגיה וניסיון מצטבר של קבוצות עבריינים אשר ניצלו את הגבולות הפרוצים ואת פשטות השימוש ברחפנים לצורך הברחות מהירות, מתוחכמות – ומכניסות. מפקד המחוז הדרומי מצהיר על "פעילות עיקשת לאיתור וסיכול הפשיעה הבלתי חוקית", אך האם די בנעשה עד כה? שאלה חשובה נוספת הדורשת תשובה היא - האם זה תחום שהמשטרה צריכה להיאבק בו לבדה?

המבצע הנוכחי לחילוץ חיות הבר בנגב הוא צעד חשוב, אך הוא מטפל בסימפטום ולא בשורש הבעיה. אם בכל בית בביר הדאג' יש רחפן, וכנופיות מחליפות ציוד שנתפס תוך שעות ספורות, הרי שמדובר במערכה בלתי מאוזנת בעליל. עד שחולצו 12 קופים ו-4 אריות, כמה עשרות חיות נוספות כבר הוברחו פנימה?

מדינת ישראל חייבת להתעורר ולהכיר בכך שהברחות חיות הבר הן רק קצה הקרחון של איום ביטחוני חמור. נדרשת אסטרטגיה לאומית משולבת

1. הקמת יחידה ייעודית ללוחמה נגד הברחות רחפנים, המשלבת טכנולוגיה מתקדמת לאיתור, שיבוש ויירוט.
2. שיתוף פעולה בין צה"ל, שב"כ, משטרת ישראל ורשות הטבע והגנים להתמודדות עם התופעה.
3. ענישה מחמירה במיוחד למבריחי נשק ואמצעי לחימה באמצעות רחפנים, כמו גם למתעללים בחיות הבר.
4. השקעה בטכנולוגיות מתקדמות לסיכול הברחות רחפנים, כולל מערכות לזיהוי תנועות חשודות בגובה נמוך.
5. עבודה קהילתית ומודיעינית מעמיקה באזורים בהם מתרכזת פעילות ההברחות.
6. שיתוף פעולה בינלאומי עם מצרים וירדן לסיכול הברחות בגבולות המשותפים.

71 שנה לאחר הפיגוע במעלה העקרבים, ושנה וחצי אחרי הטראומה הלאומית של אוקטובר 2023, השאלה "מי שומר לנו על הגבולות?" מקבלת משמעות חדשה בעידן הרחפנים. כאשר הברחת כפיר אריות או קוף נעשית בקלות כזו, באותה שיטה בדיוק שבה מבריחים נשק ואמצעי לחימה, איננו יכולים להתעלם מהסכנה. 

הקופים הפצועים, האריות הכלואים, החיות האומללות שנמצאות כבולות בשרשראות הם תזכורת כואבת לא רק לאכזריות האנושית, אלא גם לפרצות הביטחוניות שמאפשרות לאותה אכזריות להתקיים. מי שמוכן לקשור קוף בשרשרת, לא יהסס לרגע לנצל את אותה תשתית להברחת נשק, וכך לקשור את כולנו בשרשרת של פחד וטרור.

מדינת ישראל של 2025 חייבת להכיר בכך שהאיום אינו רק על הקרקע, או במנהרות, אלא גם ברום השמיים מעלינו. כאשר ב-300 מטרים של טיסה מהירה וכמה דקות של פעילות מתוחכמת ניתן להעביר כמעט כל דבר מעבר לגבול, מדובר בפרצה ביטחונית שמחייבת התייחסות מערכתית ברמה הלאומית.

הגיע הזמן להפסיק להתייחס להברחות חיות בר כעבירה סביבתית גרידא, ולהכיר בהן כמה שהן באמת - סימפטום של חולשה ביטחונית חמורה שעלולה לעלות לנו בדם. אם לא נסגור את שמי הגבול, הלקח הכואב של אוקטובר 2023 עלול להפוך לעוד אזהרה שלא נלקחה ברצינות.