הביזה הגדולה
בימים האחרונים, וביתר שאת, מתנהל רחש בחש סביב תקציב 2025, שאם לא יאושר עד סוף החודש - הכנסת תפוזר והולכים לבחירות. אפשר להרגיע: אנחנו נתפזר לפני שהכנסת הזאת תתפזר. ועדיין לא ברור מי החליט שדווקא היעדר תקציב במועד יהווה עילה לבחירות.
אי־אז, לפני כשלוש שנים, כשבני גנץ פותה להיכנס לממשלת נתניהו, שונה חוק היסוד לאישור תקציב 2022 - כדי לא לקיים את הרוטציה עם גנץ התמים. חיינו בפועל כמעט כשנתיים ללא תקציב, וקירות משכן הכנסת לא רעדו. מאוקטובר 2023 היו מיליון סיבות לשלוח לבחירות כל ממשלה הקשובה לרחשי לב הציבור: רעידת האדמה ב־7 באוקטובר, משפט נתניהו שמוכיח את חובת הוצאתו לנבצרות (לא ניתן לנהל מדינה ומשפט פלילי במקביל), מחדל הטיפול בחטופים (שבמהלכו הפכנו למדינת חסות של טראמפ) ועוד.
אז מדוע מבין שלל האפשרויות, תפרו דווקא לתקציב חוק יסוד? כי אנשים טובים באמצע הדרך התמקדו בו בהנחה שבמדינה מערבית מתוקנת, החברה בארגון ה־OECD, המינימום המתבקש זה להתנהל תחת חוקים כלכליים ומגבלות פיננסיות כמו שמשק בית מנהל אוברדרפט.
אבל בישראל של 2025 שכחנו מזמן מה זה להיות מדינה מתוקנת. היעדר תקציב - לא רק שלא צריך להוות עילה לנפילת הממשלה והליכה לבחירות, אלא להפך: עדיף שהממשלה המופקרת תתנהל בלי תקציב, כדי למזער את נזקי הביזה המופיעים בתקציב שיאושר בשבוע הבא בכנסת. בהיעדר תקציב מאושר, חלוקת השלל תתעכב: 34 משרדי ממשלה מיותרים יוגבלו בהוצאותיהם, ולא יהיו כספים קואליציוניים חסרי תוחלת בהיקף 5.4 מיליארד שקל, שהם פתח בלתי נדלה לשחיתויות וקומבינות.
בלי תקציב לא יהיו שערוריות כמו ההחלטה של בצלאל סמוטריץ' לפזר ברגע האחרון מאות מיליוני שקלים נוספים למפלגתו, לרפד את מפלגת נעם המשיחית במיליוני שקלים לקניית תמיכתה, ובמקביל לקצץ בתקציבי הרווחה 3 מיליארד שקל תוך החרגת מוסדות החינוך החרדי. מאות המיליונים משונעים גם למשרדי ממשלה שפקידי האוצר המליצו לסגור במסגרת תוכנית ההתייעלות. בכל מקרה, זה תקציב בלי עתיד, בלי תקווה בלי חלום: אין השקעות מחוללות צמיחה בחינוך ותעסוקה, אין עידוד יציאה לעבודה, ואין ניסיון לצמצום פערים. אפילו המלחמה בהון שחור קרסה בחסות יו"ר ועדת הכספים משה גפני, שקבל מצידו על כך ש"גורמים עלומים באוצר בחרו לתקוף אותו בנושא במהלך פורים".
אבל כספים לישיבות ולמשתמטי צבא יש ויש, כי שם כל יום פורים. ויש גם כסף ככל שיידרש למערכת הביטחון כדי לממן את מבצע בן גביר-נתניהו במלחמה שחודשה השבוע. בתקציב 2025 ניתן היה לייחל לצעדים בוני אמון בתחום יוקר המחיה, וגם זה לא קרה. ניתן גם לרחם על פקידי האוצר, שנאלצו לאשר תקציב ישראבלוף עם בשורות איוב. אז מי צריך תקציב כזה? הניווט הפיננסי של המדינה בטייס אוטומטי עם העתק־הדבק לתקציב הקודם עדיף בהרבה, וממילא שר האוצר סמוטריץ' עושה מה שהוא רוצה, ומבחינתו אינו חייב הסברים לציבור.
סקר של ההסתדרות שפורסם השבוע הראה את התוצאות של כל אלה. 62% מהישראלים דיווחו על הרעה במצבם הכלכלי מתחילת 2025, 61% מוותרים על קניות, 90% מאמינים שהרשתות ניצלו את העלאת המע"מ כדי להעלות מחירים. תשובות הנשאלים מתבססות על גזירות כמו העלאת המע"מ ב־1%, ייקור החשמל, הארנונה והמים ועוד שורה של מוצרי צריכה.
במקום שהממשלה תטפל ברפורמות ובצעדי התייעלות, קרה בדיוק ההפך: הממשלה העמיקה את שוד הקופה הציבורית על מזבח הישרדותו של נתניהו.
מי יספק תשובה
מרכז הראל של הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב יקיים בסוף החודש (31 במרץ) יום עיון מעניין. הוא נוגע למחקר שיוצג על ידי ד"ר נעמי שפירר, על השפעות הגופים המוסדיים על החלטות באסיפות הכלליות בחברות ללא גרעין שליטה. המטרה היא לבחון אם המוסדיים השפיעו על החלטות בנושא תגמול הבכירים, מינוי חברי דירקטוריון, עסקאות בין בעלי עניין ועוד.
כמי שמסקר שנים את שוק ההון, אני יכול להעריך גם ללא מחקר שהתשובה לכך חיובית. מוסדיים כמו חברות ביטוח וקרנות פנסיה וגמל מרגישים הרבה יותר בנוח להשפיע על חברות ללא בעל בית מוגדר, מאשר בחברות עם בעל שליטה. לכן חברות הנסחרות ללא בעל בית מוגדר הופכות טרף קל לציידי הזדמנויות עם כיס עמוק. הקונים הפוטנציאליים מריחים את רמת המחירים הנמוכה מהפוטנציאל העסקי בחברה לקניית נתח מהותי או את השליטה.
בבורסה מסתובבים מספר ציידי מציאות המריחים פוטנציאל למאבק שליטה או סתם פוטנציאל עסקי. אחד מהם הוא אהרון פרנקל, שעשה לפני שבועיים סיבוב כספי לא רע במניות בנק לאומי, והוא שם עין גם על השקעות אחרות. אבל יש גם משקיעים נוספים המעוניינים להיכנס לחברה על בסיס השקעה אסטרטגית. מדובר בדרך כלל בקרנות השקעה אמריקאיות כמו סנטרברידג' או גלטין, שהשקיעו בהפניקס או בבזק, או בקרן ההשקעות פימי של ישי דוידי, שכבר השקיעה ביותר מ־50 חברות בורסאיות. קרנות אלה קונות בדרך כלל נתח ממניות החברה, משביחות אותו, ובסוף הדרך מוכרות.
ויש משקיעים שקונים שליטה בחברה כי היא חלק מתחום התמחותם וקו העסקים שלהם. הבולטים בהקשר זה הם האחים אמיר, שקנו בתחילת 2024 את השליטה בשופרסל והצליחו להשביח את החברה בצורה מעוררת השתאות.
ויש משקיעים שעדיין לא החליטו מי הם - משקיעים אסטרטגיים, ציידי מציאות או גם וגם? אחד הבולטים שבהם הוא איש העסקים יצחק תשובה. בעבר קנה תשובה כמעט כל מה שזז, ואפילו גילה עניין בתחום התקשורת (דרך קניית עיתון). אחרי התספורת שביצע בחברת דלק נדל"ן, הוא הבטיח ללמוד את הלקח והודיע שבכוונתו להתמקד בעתיד בעסקי האנרגיה באמצעות קבוצת דלק. באמצעות מנהליו עידן וולס ויוסי אבו (מנכ"ל ניו מד), אכן עשה את הבלתי ייאמן והדהים בשלוש השנים האחרונות את שוק ההון עם תשואות חריגות.
כעת תשובה ניצב בפני משימה קשה לא פחות - הצורך להשביח את קבוצת האשראי ישראכרט. האישור לרכישתה יינתן בזמן הקרוב על ידי הפיקוח על הבנקים (אישור רשות התחרות כבר ניתן), ויש לראות בכך עסקה מוגמרת. השאלה היא אם הוא יצליח במקומות שבהם קרנות ההשקעה אמריקאיות לא הצליחו בעסקת הקנייה של חברת כרטיסי האשראי מקס (בעבר לאומי קארד). האם לתשובה יש איזה ערך מוסף או סינרגיה עסקית אשר תצדיק את השקעתו בחברת כרטיסי האשראי?
אני רוצה לתת לתשובה ליהנות מהספק ולהעניק לו את הקרדיט שיצליח יותר מהביצועים עד היום. לפי הדוחות ל־2024, הנהלת ישראכרט בראשות המנכ"ל רן עוז והיו"ר תמר יסעור הכינה עבורו את הקרקע באמצעות תוכנית התייעלות, חידושים טכנולוגיים וכניסה למנועי צמיחה עתידיים. זאת הסיבה שישראכרט רשמה ב־2024 את הרווח הנמוך ביותר מבין שלוש חברות כרטיסי האשראי (264 מיליון שקל), אף שמבחינת מחזור ההכנסות (3.24 מיליארד שקל) היא הגדולה ביותר.
צריך לזכור שבעל השליטה בדלק נכנס לשוק רווי תחרות. בחודשים הקרובים נדע למי בנק דיסקונט מכר את השליטה בוויזה כאל, וצפוי שהבעלים החדשים שם לא יעשו לתשובה חיים קלים. בשביל כולם אני מקווה שתשובה יידע לתת את התשובה, ושהוא אינו חושב שישראכרט היא עוד צעצוע שהוא קונה כי סתם בא לו.
מסקרן מאוד לאן יוביל מכאן את חברת כרטיסי האשראי. אני מכיר את איש העסקים עשרות שנים, ומאחל לו מכאן הצלחה לטובת המשקיעים במניות ישראכרט, ובתוכם דלק.
