ישראל היא מדינה שאינה רוצה ללמוד מהטעויות של עצמה. אין ספק שהקרע שנפער בחברה הישראלית בעקבות המהפכה המשפטית ב2023, יצר חשיבה אצל חלק מהאויבים שישראל חלשה ועומדת להתפרק. אין ויכוח שהקרע תרם תרומה משמעותית לאירועי 7 באוקטובר. התחקירים של צה״ל והשב״כ מציינים שהמשבר אומנם היה רק המאיץ, ותוכנית היסוד נרקמה הרבה לפני - אבל התוצאה הקשה ידועה וכואבת.
התנהלות של הדרג המדיני בשבועות האחרונים אינה ברורה. לאן הולכים? מה רוצים להשיג בקצה? כלל לא ברור. נכון לעכשיו, נראה כי ישראל הולכת לדרך ללא מוצא.
ההחלטה של ישראל להפר את הסכם הפסקת האש ולחזור ללחימה בעזה בלי החטופים היא הימור מסוכן. חזרת הלחימה הובילה כבר לשיגורי טילים מעזה למרכז הארץ ובסוף שבוע לאשקלון. נתב״ג, לפי הצהרות החמאס - על הכוונת. הכניסה של צה״ל עד עכשיו לתוך עזה היא מצומצמת, מוגבלת. קצת בצפון הרצועה, קצת באזור החוף, נגיסה בשכונת שבורה ברפיח, ושיפור עמדות בציר נצרים. זהו. לא יותר מזה. המהלך הזה לא ישנה את המחיר שחמאס יהיה מוכן להתפשר עבורו לשחרור החטופים.
בנוסף, ספק רב אם צה״ל ירחיב את גיוס המילואים בהיקף של עשרות אלפי חיילים - שדרוש לתמרון אמיתי, גדול ועוצמתי בעזה. בצה״ל מבינים כי ישראל נמצאת במערבולת של החברה הישראלית. רבים בציבור לא מסכימים עם מהלכי הממשלה, עם תוכנית המלחמה המחודשת, שמתפרשת בקרב ציבור גדול כ״מלחמת שלום הקואליציה״. על זה יש להוסיף שהעומס על חיילי המילואים ובני המשפחות שלהם כל כך גדול. טבעי, לאחר כ-550 ימים של לחימה וסבב רביעי וחמישי של מילואים, שתהיה שחקיה משמעותית בהיקף ההתייצבות.
כמובן, לא רק בעזה רואים את המשבר החברתי והפוליטי הישראלי. בתימן כבר משגרים יום אחרי יום טילים לישראל. בשבת בבוקר בו נורו 6 טילים מלבנון למטולה. לא הפתיע רבים. בימים האחרונים חיל האוויר תקף פעם אחר בסוריה ובלבנון. רק בסוף השבוע תקף חיל האוויר כמאתיים מטרות בשתי המדינות. בישראל מזהים כי חיזבאללה וחמאס בסוריה ובלבנון פועלים לשקם את כוחם מנסים לבנות מחדש את מאזן האימה מול ישראל.
זהותו של מי שביצע את הירי אתמול לצפון הוא משני, פחות רלוונטי. בלבנון יש לנו עכשיו כתובת ושמה ממשלת לבנון. את המחיר היה צריך לגבות ממשלת לבנון. לפגוע בביירות בצוהרי היום ולעיני כל. רק כך מונעים את ירי הטילים הבא לשטח ישראל.
אבל, בקורס חובשים בצה״ל מלמדים את הלוחמים את סדר הפעולות שיש לבצע כדי להציל חיים. קודם כל עוצרים דימום שמסכן חיים בזמן המיידי. רק אחר כך מבצעים פעולות על לפי השלבים המסכנים את חיי הפצוע. נראה שמדינת ישראל לא לומדת מהטעויות של עצמה: אי שחרור החטופים, המלחמה המחודשת בעזה, חוסר היציבות מול לבנון וסוריה הם הפצע המדמם שחייבים לעצור. פיטורי ראש שב״כ ופיטורי היועמ״שית הם ספין שנועד למטרות פוליטיות בלבד. ההתעסקות בהן עשוי להחמיר את מצבה הבטחוני של ישראל.
