"כל מה שצריך זה אומץ וחופש פעולה לחקירת המשטרה", אמר לי אתמול גורם הבקיא (מאוד) בפרשת קטארגייט, "יש כאן פוטנציאל לכתבי אישום חמורים ביותר, ממגע עם סוכן זר ועד ריגול, החומרים ברורים וממוסמכים, הכסף עבר, המסרים של קטאר הוטמעו על ידי אנשי לשכת ראש הממשלה, העיתונאים סברו שאלה מסרים מטעם הלשכה כי אף אחד לא ידע על הכסף הקטארי". שאלתי אותו למה הוא מתכוון כשהוא מדבר על "אומץ וחופש פעולה".
"אני מדבר על האפשרות שלחץ כבד מלמעלה ינטרל או ישבש או יסרס את החוקרים בלהב 433. לחץ שיכול להפעיל המפכ"ל, שעד לא מזמן נהנה גם הוא משירותיו המצוינים של עו"ד עמית חדד, לחץ שיכול להפעיל גם ראש אח"ם ניצב בועז בלאט". "כרגע", אמר לי בן שיחי, "החוקרים עובדים טוב, עמוק וחותרים למגע. אין שום ביטחון שזה יימשך. מה גם שעל פי לא מעט גורמים, המפכ"ל מצוי כל הזמן בקשר עם גורמים בלשכת ראש הממשלה, ואולי גם עם עו"ד חדד עצמו". "צריך לפקוח על זה עין ציבורית ותקשורתית", אמר בן שיחי, "זה יוכרע במגרש הזה. המגרש של החוקרים".
גם אם האירוע לא יגיע למחוזות הפליליים (מה שלא סביר להניח), יש לו היבטים ציבוריים וערכיים מהדהדים. העובדה שקטאר הפעילה בכירים בלשכת ראש הממשלה, בזמן מלחמה, בזמן מו"מ לשחרור חטופים, היא מטלטלת. העובדה שבעוד כולנו יודעים שצריך להפעיל לחץ כבד על קטאר כדי שזו תלחץ על חמאס, שאותו היא מממנת, הקטארים הם אלה שהעבירו מסרים מטעמם באמצעות לשכת ראש הממשלה - היא בלתי נתפסת.
ויש עוד: מיד לאחר 7 באוקטובר התפתח ויכוח בין "התפיסה המצרית" שבה החזיק השב"כ, ל"תפיסה הקטארית" שבה החזיק המוסד. השאלה הייתה עם מי לעבוד כדי לשחרר את החטופים. נתניהו הכריע: עם קטאר. זמן קצר לאחר הטבח פרסם היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי ציוץ תמוה, שלא לומר מופרך, באנגלית, שכולו חנופה לחשיבותה של קטאר ותרומתה למו"מ ולמאמצים לשחרור החטופים. קטאר, מצידה, הטמיעה באמצעות סוכניה בלשכת רה"מ, מסרים נגד מצרים.
הקמפיין הזה נגד מצרים נמשך עד היום. גם בימים האחרונים ממשיך בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, להפיץ ציוצים ופוסטים שתוקפים את מצרים. כדאי שמישהו יעדכן אותו שהכובע כבר בוער. רואים לו. הקמפיין הקטארי הזה כבר נמצא תחת חקירה. כדאי להירגע.
ויש עוד אירוע שמעורר לא מעט סימני שאלה: הפיצול ברשימה הערבית המשותפת ערב הבחירות האחרונות, שבהן ניצח נתניהו. כזכור, חצי שעה לפני מועד סגירת הרשימות לכנסת התברר כי בל"ד (סמי אבו שחאדה) מעוניינת להתפצל מחד"ש־תע"ל (טיבי ועודה). אף אחד לא הבין את המהלך הזה. היה ברור שמדובר בהתאבדות מצידה של בל"ד, שסיכוייה להשאר מחוץ לכנסת במקרה של פיצול היו גבוהים.
מי שמכיר איך זה עובד, יודע שבל"ד מקבלת הוראות מעזמי בשארה, מנהיגה הגולה בקטאר. בשארה מקבל הוראות ממארחיו הקטארים. האם קטאר היא זו שפיצלה את המשותפת רגע לפני הבחירות? כזכור, זה היה אינטרס ישיר של נתניהו. פיצול המשותפת עלול להשאיר את אחת מהרשימות בחוץ ולהגדיל את סיכוייו להגיע ל־61 מנדטים. זה בדיוק מה שקרה. האם זה מקרי? יש כאן מה לבדוק.
"מה שנחשף עד עכשיו על אופי המגעים בין עובדי לשכת רה"מ לבין הקטארים זה תהליך אופייני של גיוס סוכנים", אמר לי אתמול מישהו שעסק בזה לאורך עשרות שנים בארגון חשאי, "ככה בדיוק אנחנו מגייסים סוכנים. מה שצריך לשאול זה מי הגוף בקטאר שעמד מאחורי התשלום, מהן ההנחיות שהמופעלים קיבלו, מי הדמות שנתנה את ההנחיות האלה - ואיך הן הגיעו למופעלים".
אוריך כן לבד
גם בהיבט הכספי, שיכול להגיע עד כדי הלבנת הון, יש עבודה: שאלות כמו מה מופיע בספרי הנהלת החשבונות של החברה שבבעלות גיל בירגר לגבי הכספים שנתקבלו מפוטליק? חייבת להיות חשבונית, ובה הפירוט מתי שולם הכסף, כמה כסף שולם, ובעבור מה שולם. וגם, מה מופיע בספרי הנהלת החשבונות של החברה שבבעלות גיל בירגר לגבי הכסף ששולם לאלי פלדשטיין או יונתן אוריך? איזו אסמכתה ניתנה לבירגר מאת פלדשטיין או אוריך עבור הוצאת הכספים מהחברה? מתי שולם, כמה שולם, איך שולם, ובעבור מה שולם בפירוט ע"ג החשבונית?
האם מדובר בחשבוניות פיקטיביות, קרי חשבוניות שאינן מתארות במדויק את העסקה האמיתית שבגינה שולמו כספים ונתקבלו כספים? האם הסכום ששילם פוטליק לבירגר קטן מן הסכום ששילם בירגר לפלדשטיין/אוריך? מדובר בתיבת פנדורה אינסופית. מה שמשעשע זה שאחד מטיעוני ההגנה שמשמיעים עכשיו נתניהו ושופרותיו המזיעים, זה שהחשודים בכלל לא עובדי מדינה! כיוון שהם לא עובדי מדינה, אי אפשר להאשים אותם בהפרת אמונים או ניגוד עניינים, נכון?
לא נכון. זהו טיעונו של הקוזק הנגזל. זה שבלשכת ראש הממשלה, מקום של פריצות ושחיתות, מצאו דרך לעקוף את כללי התקשי"ר ואת נציבות שירות המדינה ומעסיקים את האוריכים למיניהם דרך הליכוד, לא הופך אותם לכאלה שלא מחויבים בכל הכללים. יונתן אוריך הוא היועץ הכי קרוב לנתניהו זה שנים ארוכות. הוא עובד מדינה באבוהה. מסכנה המדינה, זה נכון, אבל זו עובדה. כנ"ל לגבי כל האחרים.
אגב, זה המקום להזכיר שאותו עמית חדד היה זה שגויס לטפל בענייניהם של יועצי נתניהו, שהיו חשודים (והיום הם כבר נאשמים) בהטרדת עד המדינה פילבר. ומי שילם את שכרו? ניחשתם נכון. הליכוד. כלומר אנחנו. מבקר הליכוד הביע אז חשש או חשד שהסכום המופרך שקיבל חדד (מעל מיליון שקל) שולם בכלל על חשבון תיקי נתניהו, והטיפול ביועצים היה רק כיסוי. את האמת כנראה לא נדע לעולם.
מישהו חייב לשים קץ להפקרות בעניינו של הקונסיליירי חדד. אין אפשרות שהאיש ייצג את ראש הממשלה וגם את החשודים שעלולים להפליל את ראש הממשלה. אין אפשרות שהוא יתרוצץ בין אוריך לנתניהו, באותו יום, כשנתניהו מעיד על ענייני אוריך, ואוריך נשאל על ענייני נתניהו. זה לא נהוג גם ברפובליקות בננות ירודות מישראל. מישהו צריך להפסיק את זה. בית המשפט, המשטרה, הפרקליטות, לשכת עורכי הדין. זה קרה גם בעבר, כשבועז בן צור ערק משורות מילצ'ן והדס קליין לשורות ההפוכות של נתניהו, והמדינה שתקה. מה, לא לומדים לקח אצלנו?
הלשכה כולה הגיעה אתמול לבית המשפט לחזק את "הילד של כולנו", כפי שאמר דוד שרן, נאשם בעצמו בקבלת שוחד בפרשת הצוללות, אבל מי סופר. סביב החשוד אוריך התארגנה טבעת הגנה מאולתרת. לקחי פילבר/חפץ/הרו. נתניהו עצמו אץ־רץ להעיד מיד כשנקרא, בניגוד להרגלו למסמס, לדחות ולעכב עדויות או חקירות ככל האפשר. המטרה: לתת לאוריך תחושה שהוא לא לבד. שכולם מאחוריו. שיש גיבוי.
הבעיה היא שאוריך לא טיפש. הוא יודע שהוא כן לבד. אם יורשע במגע עם סוכן זר, הלבנת הון או ריגול, אף אחד מהחברים בלשכה לא ירצה את העונש במקומו. לחלק מהם יש, או יהיו, עונשים משלהם לרצות. הכי תמוה היה לצפות באולם המשפט גם בפרופ' טליה איינהורן, ניגוד עניינים מתגלגל בפני עצמה, שבאה לחוות את חווייתם של אחרים ולהפיק לקחים לקראת האפשרות שבנה האובד שרוליק, המבוקש אף הוא לחקירה, יואיל בטובו לחזור אי־ פעם הביתה.
מפה לשם, השופרות עוסקים עכשיו בכל כוחם בהלבנתה של קטאר, בדיעבד. הפעם היא מקבלת את קמפיין ההלבנה הזה חינם, אין כסף. בעל הבית השתגע. מבצע, על חשבון הבית. זה אחרי שיאיר נתניהו וכל החברים צייצו בעבר כמו משוגעים שקטאר היא מדינת אויב. כשצריך להתהפך, מתהפכים. כשצריך להלבין, מלבינים. כשצריך להשחיר, משחירים. וכל זה, בתוככי לשכת ראש הממשלה, המקום שאמור להיות סטרילי לגמרי. אם כל זה לא היה שלנו, גם אנחנו היינו צוחקים.
