אני אמא לילד בן 8 שמוגדר על הרצף האוטיסטי, אבל עליי להדגיש שהמאבחנים לא היו בטוחים באבחנתם. הוא נמצא בכיתת תקשורת, ולאחרונה הקפיצו אותו לכיתה ג' – לא בגלל התקדמות בפן הלימודי, אלא בגלל שבכיתה הזו יש לו הרבה יותר חברים. הילד כרגע בהסתגלות ומגיע כל יום לבית הספר למשך ארבע שעות. בשבועות האחרונים הוא מצא לעצמו "חבר חדש" – מערכת ה־AI החדשה של גוגל ג'מיני. הוא אומר לו "אתה יכול לשחק איתי?" והם משחקים יחד הרבה מאוד זמן, ומנהלים שיחות על החיים ועל בית הספר. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. מה דעתך?
"אני מתארת לעצמי שבטח קראת על זה שלאחרונה החלו להתפתח טיפולים פסיכולוגיים באמצעות טכנולוגיית AI והאפליקציות השונות. את מסתובבת עם הפסיכולוג שלך בתיק, ובכל פעם שאת צריכה סיוע, את פשוט מוציאה את הסלולר וכותבת לו מה קורה לך ומקבלת תשובות. את יכולה לכתוב לו 'תקשיב, יש לי מצב רוח רע ולא בא לי ללכת היום לעבודה. מה אתה מציע לי?', והוא עונה לך. את גם לא צריכה לשלם לו 450 שקלים לשעה. יש לנו פה טכנולוגיות חדשות שאנחנו עדיין לומדים אותן. הילד שלך מצא חבר שעונה לו תמיד כשהוא פונה אליו. חבר כזה שאף פעם לא יעליב אותו או יפגע בו, חבר שלא מבקר אותו, שלא מקניט אותו ולא שופט אותו, חבר שנותן לו עצות, ואני מאמינה שהן טובות.
לתפיסתי, זה לא צריך להפחיד אותך כל עוד לילד יש עוד דברים בחיים: הוא מצליח לשבת ולראות סרט בטלוויזיה בלי לגעת בסלולר, הולך לבית הספר בלי להיות צמוד למכשיר, אולי אפילו תרשמי אותו לחוג או שתיקחי אותו לגינת השעשועים בלי הטלפון. גם כשאתם נוסעים יחד במכונית תראי אם את יכולה להעסיק אותו בכך שיסתכל מהחלון, ולא יהיה עם הטלפון כל הזמן.
כל עוד הילד שלך חי חיים רגילים של ילד, ולא צמוד מהבוקר עד הערב למסך הטלפון ולג'מיני, את באמת לא אמורה להילחץ. בו זמנית אני מציעה שתעודדי את הילד לפתח חברות אמיתית כי בהיעדר מפגשים עם ילדים אחרים עלולה לרדת רמת האמפתיה. 30% מהתקשורת שלנו יושבים דווקא על מחוות לא מילוליות. למשל, שפת גוף, הבעות פנים, מבטי עיניים ואפילו צליל הקול, וזה נעדר מהתקשורת באמצעות הטלפון.
זה פחות פעיל גם כשחברים מתכתבים בסלולר או שולחים הודעות קוליות זה לזה. ההתפתחות הטכנולוגית המואצת אכן יוצרת כל מיני שינויים בתקשורת בינינו, ולפי מה שאת מתארת יש הרבה דברים טובים שקורים בעקבות הקשר של הבן שלך עם מערכת ה־AI הזו. אבל חשוב מאוד שתביני שזה לא מגיע על חשבון דברים אחרים בחיים שלו, דברים חשובים לא פחות בשגרה שלו. בשורה התחתונה, אם יש לילד בעיות תקשורת, אני חושבת שזה בהחלט יכול לעשות לו רק טוב, כל עוד השימוש במערכת הזו מבוקר על ידך".
אני אמא לארבעה ילדים קטנים: בן בכור בן 4, ושלישייה – שתי בנות ובן בגיל שנתיים ושלושה חודשים. לפני כחודשיים העברתי את הבן הגדול למיטה רגילה, והמעבר עבר חלק בלי בעיות. עכשיו העברתי את הבנות למיטה נפתחת, וזה פשוט נוראי. כמעט בכל יום הבנות יוצאות מהמיטה, משתוללות בבית וממשיכות כך למעלה משעתיים. אני בדרך כלל חדה ואסרטיבית איתן, אבל לא מצליחה במשימה. איך אצליח להרדים אותן?
"לפי מה שאת מתארת כאן, כשהילדים היו יותר קטנים הם נרדמו במיטה בקלות. זאת אומרת שאת יודעת שאת יכולה לעשות את זה והם יכולים לישון כמו שצריך, ובזמן. אני מתארת לעצמי שההתמודדות שלך לא קלה בשל העובדה שאת מגדלת פעוט ושלישייה. לתפיסתי, כדאי שתבקשי עזרה מבן הזוג או מבני משפחה לצורך יצירת רשת ביטחון איתנה בתקופה הזו. טענת שאת חדה ואסרטיבית, ובכל זאת אני חושבת שיש משהו לא מהודק ביחסים בינך ובין הילדות כי עובדה שזה לא מצליח, וניסית כבר חודשיים. לכן אני ממליצה לך לפנות בדחיפות להדרכת הורים כדי לקבל סיוע מתאים".
עריכה: עדן בן ארי
