הכרזתו הדרמטית של הנשיא דונלד טראמפ על 2 באפריל כ"יום השחרור" של ארה"ב, תוך החמרת המכסים על רוב מדינות העולם, מטלטלת את מערכת הסחר העולמית, הכלכלה והשווקים הגלובליים. מעבר לערעור האמון של ארה"ב בעיני בעלות בריתה, לפגיעה בקשרים עם מדינות העולם ולהשפעה בעיקר על כלכלות סין, אסיה ואירופה - למכסים של טראמפ, שחותר לחזק את התעשייה והכלכלה האמריקאית, יש השלכות עמוקות על הצמיחה הגלובלית.
לצד הפסדים כבירים של כ־7 טריליון דולר, שנרשמו השבוע בבורסות העולמיות, ומחיקה צפויה של 0.3% מהתמ"ג של ארה"ב ושל גוש היורו, מהלכיו של טראמפ עלולים לגרום להאטה כלכלית עולמית ולירידה של 0.5% בתמ"ג הגלובלי. בראייה גיאו־כלכלית רחבה, המכסים - ששוויים הכולל מוערך ביותר מחצי טריליון דולר, ושנועדו מבחינת טראמפ לצמצם את הגירעון התקציבי בעיקר מול סין, תוך שינוי מהותי של מאזן הסחר העולמי לטובת ארה"ב - מובילים להטלת מכסים נגדיים ולהחמרת מלחמת הסחר. הם מגדילים את עלויות הייצור, היצוא והלוגיסטיקה, גורמים לעליות מחירים, להחרפת לחצי האינפלציה ולסיכוי של 50% למיתון, כפי שמעריכים בכירים ב־IMF.
ייקור הסחורות וחומרי הגלם אף צפוי להקטין את היקף ההשקעות, לשנות את ההסכמים הבינלאומיים ולהוביל לצמצום של כ־23% בהיקף הסחר העולמי. נוסף להפסדים עצומים בשווי השוק של חברות ותאגידים גלובליים, ובהם אפל ונייקי הנשענים על מפעלי ייצור באסיה ושרשראות האספקה הגלובליות - החשש הגובר מפגיעה ביצוא, תוך סגירת מפעלים וזינוק באבטלה, מגביר את חוסר הוודאות ואי־היציבות הכלכלית העולמית. כל אלה עלולים להסב נזקים חסרי תקדים לכלכלה האמריקאית והעולמית, ולהוביל לאחד המשברים הפיננסיים הנרחבים והחמורים ביותר שחווינו בעשורים האחרונים – שיקרין על המרחב הגיאופוליטי־ביטחוני האזורי והגלובלי.
לא בכדי הגיבה הנהגת סין בחריפות על מהלכיו "הילדותיים וחסרי האחריות" של הנשיא האמריקאי, בעודה קוראת "לבטל באופן מיידי את המכסים ולגשר על חילוקי הדעות באמצעות מגעים שינוהלו בדרך שוויונית, מכבדת ויעילה". משרד האוצר הסיני אף הדגיש כי הטלת מכס נוסף של 34% על סין - שיוביל להיקף מכסים כולל של 54% - "אינו עולה בקנה אחד עם כללי הסחר הבינלאומי". מהלכים אלה, לדבריו, "פוגעים באינטרסים הסיניים ומסכנים את הפיתוח הכלכלי הגלובלי ואת יציבות שרשראות הייצור והאספקה העולמיות".
הסלמה במלחמה
ואכן, בראייה אסטרטגית מערכתית, ההשלכות על הכלכלה והסחר הבינלאומי של סין הן עצומות. לא זו בלבד שהיצואנית הגדולה בעולם (3.575 טריליון דולר ב־2024) ספגה את המכה הקשה ביותר עד כה – יישום דה־פקטו של אסטרטגיית המכסים, שהיא אמצעי ענישה של טראמפ כלפיה, כרוך בסיכונים גבוהים ביותר. פרט לכך שהמכסים ההדדיים צפויים להשפיע על סחורות בהיקף עצום של 582 מיליארד דולר, כפי שעולה מנתוני משרד המסחר האמריקאי מ־2024, המצב הכלכלי העולמי שברירי הרבה יותר ב־2025 לעומת המצב בקדנציה הקודמת שלו בבית הלבן.
בנוסף, למכסים הגבוהים המוטלים על סין וכן על האיחוד האירופי (20%), על יפן (24%) ועל קוריאה הדרומית (25%) יש השפעות עקיפות משמעותיות הרבה יותר, בעיקר על רקע זה. האפקט המצטבר שלהם מגביר את המתיחות המסחרית מול ארה"ב, שמקרינה כאמור על המרחב הדיפלומטי, על הסכמים ועל שיתופי הפעולה הבינלאומיים בתחומים שונים (כגון אנרגיה, טכנולוגיה ואקלים).
בתוך כך, התבוננות מקרוב על התגובה הסינית מראה כי על רקע היערכותה מראש למדיניות המכסים האמריקאית, בייג'ינג פתחה השבוע בסדרה ארוכה של מהלכי נגד. היא הגיבה מיידית בהוספת מכס של 34% על יבוא סחורות אמריקאיות, אסרה על יצוא מתכות נדירות לארה"ב התלויה בהן (כגון איטריום וסמריום, גרמניום וגרפיט, החיוניות ליישומים שונים בתעשיות האלקטרוניקה, השבבים, הרכב והגרעין), ואף הגבילה את פעילותן העסקית של חברות אמריקאיות בסין ואת נגישותן לשרשראות האספקה הסיניות (באמצעות קנסות, פשיטות והטלת חסמים רגולטורים).
הגדלת חסמי הכניסה וחרם צרכנים סיני על סחורות אמריקאיות צפויים להקטין את היקף ההשקעות של עסקים אמריקאיים בשוק הסיני, לצמצם משמעותית את היקף ההכנסות והרווחים שלהם, וכן לפגוע בהמשך צמיחתם שם ובכלל.
בנוסף, החרפת השיבושים בשרשראות האספקה, כאמור, מאלצת תעשיות וחברות רבות, אמריקאיות ואחרות, בכל רחבי העולם (כגון בתחום הרכב והאלקטרוניקה ומוצרי צריכה ומזון), לבצע כבר עתה התאמות לוגיסטיות מורכבות. כל זאת, בין השאר, תוך היערכות מחדש מבחינת אסטרטגיות התפעול ומיקום מפעלי הייצור שלהן, הכרוכים בעלויות יקרות, ובו־זמנית מנגד מהווים עבורן הזדמנות לתור אחר מוקדי סחר, חומרי גלם וספקים חלופיים, להרחיב ולגוון את שוקי היעד, המוצרים ושרשראות האספקה שלהן.
שינויים בנוף הכלכלי
בראייה גיאופוליטית ואסטרטגית רחבה, התנגחותן של שתי הכלכלות הגדולות בעולם, שמגיעה לשיאה דווקא בימים מתוחים אלה (משבר טייוואן ומלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון), ובתקופה שבה הכלכלה הסינית מדשדשת (בין היתר, בשל אבטלה גבוהה של צעירים ומשבר נדל"ן עמוק) - נושאת השלכות מרחיקות לכת, פרט לכך שמהלכיו של טראמפ צפויים להפחית משמעותית את היקף היבוא של ארה"ב (שהגיע ל־3.2 טריליון דולר ב־2024) ולשנות דרסטית את הנוף העסקי־כלכלי ואת מערכת יחסיה עם סין.
הטלת המכסים, שנועדה להגביל את פעילותה הכלכלית הגלובלית של בייג'ינג ולצמצם משמעותית את הפער בהיקף הסחר ביניהן (בין השנים 2000־2024 חל זינוק של 1,200% בהיקף הסחר הכולל של סין, שהגיע ל־6.2 טריליון דולר, לעומת גידול של 167% בהיקף הסחר של ארה"ב, שהגיע ל־5.3 טריליון דולר בלבד), עלולה להוביל דווקא לתוצאה הפוכה.
סין - שותפת הסחר הדומיננטית של רבות ממדינות אסיה, מזרח אירופה, המזרח התיכון, אוקיאניה, אמריקה הלטינית ואפריקה, בין השאר במסגרת פרויקט "החגורה והדרך" (BRI) - צפויה לחזק את קשריה המסחריים עם השווקים המתעוררים ומדינות ה"דרום הגלובלי". כל זאת תוך ניצול קשריה הרבים בארגונים ובפורומים בינלאומיים שונים, ובהם ה־BRICS, התמקדות ביבוא דלקים, מינרלים וסחורות חקלאיות ויצוא מוצרים מוגמרים, בין היתר, באמצעות שימוש ביואן הסיני ומטבעות מקומיים אחרים, שמאיצים את שחיקת ההגמוניה האמריקאית ומעמדו הדומיננטי של הדולר בעולם.
בנוסף, ועל רקע ההערכות השליליות שלפיהן צפויה האטה של 1%־2.5% בצמיחתה של סין בעקבות צניחה דרסטית של 80% בהיקף היצוא שלה לארה"ב, בייג'ינג עשויה להרחיב את שיתופי הפעולה הכלכליים שלה גם עם בעלות בריתה של ארה"ב במרחב דרום־מזרח אסיה, ובראשן יפן וקוריאה הדרומית.
שילוב בין מדיניות סחר אמריקאית אגרסיבית (כגון מכסים של 46% על וייטנאם, שהעודף המסחרי שלה עם ארה"ב עמד על 123.5 מיליארד דולר ב־2024) וקיצוץ בתוכניות סיוע חוץ ויוזמות בינלאומיות (כגון USAID ו־Radio Free Asia) - מחליש את השפעתה האזורית של ארה"ב ומגביר את הלחצים ואת המחלוקות הפנימיות שאיתן מתמודדות כלכלות האזור שתלויות בה.
מנגד, הם מאפשרים לסין למצב מחדש את עצמה בתור שותפה חלופית, חזקה ויציבה, וכן לכונן שותפויות דו/רב־צדדיות שיסייעו בבלימת מאמציה של וושינגטון ליצור חזית מאוחדת נגד שאיפותיה הגיאופוליטיות באזור. יתרה מזאת, חידוש הסחר בין בייג'ינג, טוקיו וסיאול, לרבות יצוא חומרי גלם ויבוא שבבים מהן, עשוי להרחיב ולחזק את קשרי הסחר האזוריים ולמשוך מדינות נוספות לסין תוך התרחקות מארה"ב. מהלכיו הדרסטיים של ממשל טראמפ אף עשויים לזרז יצירה של גוש כלכלי אסייתי בהובלת הממשל הסיני, שיקרין על התפצלות הסחר העולמי לגושי סחר מתחרים.
בראייה מערכתית רחבה, אין ספק אפוא שהשילוב בין הטלת מכסים של 32% על טייוואן לבין הגברת תמיכתה הצבאית של ארה"ב בה - מחריף את המתיחות בין הצדדים ומקרב אותם ל"נקודת רתיחה". בו־זמנית מנגד, זו הזדמנות נדירה עבור סין למנף את התוקפנות האמריקאית, במיוחד כעת, כדי לקדם את מעמדה והשפעתה האזורית והגלובלית.
הכותבת היא מומחית לגיאו־פוליטיקה, משברים בינלאומיים וטרור עולמי
