אתם מכירים את האווירה של ליל הסדר: הדודות והדודים מגיעים לסדר, שבועות לפני החג כולם ממרקים מעמידים כל פריט במקומו, מברישים את הספות והכורסאות, מסיידים את קירות הבית, הופכים אותו לשלוחה קדמית של מוזיאון ישראל.
רגע לפני המפגש סביב שולחן החג, הילדים עוברים תדריך נוקשה: יש להעביר מסר של משפחה לתפארת בלי תקלות, בלי מחלוקות. בקיצור, חייבים להציג לדודות ולדודים רק את הטוב השלמות את הבעיות נשמור ליום חול. כך קרה גם בצה״ל לפני 7 באוקטובר, וכך חזר להיות תחת הנהגת הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר.
צה״ל נדרש להפוך לגוף שאסור להעלות בו שאלות, אסור לאתגר את המפקדים את הדרג המדיני. הכי חשוב שבצבא התחילו לספר לנו סיפורים שהקשר שלהם למציאות היא איך אפשר להגיד בעדינות קצת תלוש. למשל, בצה״ל מעדיפים להסביר כי אין בעיה בהיקף המתייצבים לשרות מילואים, אין שחיקה של לוחמי הסדיר, אין בריחה של אנשי קבע לאזרחות.
מכתב אנשי חיל האוויר הוא מכתב לגיטימי של אזרחים. אין בו קריאה לסרבנות, אין בו קריאה למרד. יש בו קריאה לגיטימית לשחרור חטופים, יש בו תהיות אחרי שנה וחצי של מלחמה - לאן הולכים? מה השגנו במלחמה? וכן יש כאן גם שאלה באשר להנהגה. כששר בכיר מתגאה שהוא הכשיל בכוונת מכוון הסכם לשחרור חטופים.
מותר לאזרח, לחייל מילואים שנדרש לסכן את חייו למען הגנה על המדינה, להעלות תהיות ולבקש תשובות: לאן המלחמה מתקדמת ? מהם יעדי הלחימה? עד מתי נלחמים? אולי יש דרך אחרת להשיג את המטרה חוץ ממעשה המלחמה?
הרמטכ״ל רא״ל אייל זמיר הוא איש חכם, לומד מהר. מתאים את עצמו למקום ולזמן. הוא ראה מה קרה לקודמו בתפקיד רא״ל הרצי הלוי, איזה מסע השפלות הוא עבר תחת ״מכונת הרעל״. הוא ראה איך שר הביטחון הקודם יואב גלנט הושלך מלשכת השר. הוא רואה מה עושים לראש השב״כ רונן בר.
זמיר ראה והפנים. הרוח עכשיו בצה״ל היא כזאת: אסור לצוערי בה״ד 1 להגיע לכיכר החטופים. "כי החטופים זה ענין פוליטי ולצה״ל אסור לעסוק בזה", אמרו המפקדים לקציני העתיד של צה"ל. אסור לחיילי מילואים לחתום בזיהוי עברם הצבאי על עצומות שמאתגרות את הממשלה.
הרמטכ״ל ומפקד חיל האוויר עשו אתמול לחיילי צוות האוויר שחתמו על העצומה ״מעשה שרביט״. באותה מהירות שהאלוף במיל' אלי שרביט, לשעבר מפקד זרוע הים, הודח מתפקיד ראש השב״כ כך הדיח האלוף תומר בר את החתומים על העצומה. בהם ארבעים טייסים פעילים במיל'.
אתמול בערב סיים מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה את תפקידו. אל״מ חיים כהן כשל בתפקידו. חלקו במחדל 7 באוקטובר הוא גדול, אבל חשוב לשמוע את דבריו של הקצין. כיצד ימים לפני הטבח בצה״ל ובדרג המדיני העדיפו להשתיק, להתעלם ולא "להפריע" לדרג המדיני.
"חודש וחצי לפני מלחמת הפתע האויב התחיל בביצוע הפרות סדר אלימות על הגדר, ירי מטענים. מתדירות של סופי שבוע לתדירות יום יומית. הגזרה הייתה רותחת. כלל שרשרת הפיקוד הגיעה לסיורים בחטיבה ממפקד הפיקוד ועד שר הביטחון. לכולם המלצתי על מכת פתיחה. פעולה אגרסיבית ויזומה. שכן כוחותיי סיכנו את עצמם יום יום על הגדר.
"המסר הברור שקבלתי מכולם היה החמאס מורתע. זוהי דרכו להשגת הטבות אזרחיות, תהיו מדויקים אנחנו לא רוצים עוד סבב בחגים… וכך על מנת לבצע ירי טנק על עמדה ריקה של חמאס היה צריך אישור מהרמטכ״ל. לאחר מכן נאמר לנו שהגיעו עם החמאס להסכמות כסף ופועלים המתכון הקבוע", אמר אתמול המח״ט.
תחקירי 7 באוקטובר נעשו בחרדת קודש. אבל חסרות בהם השאלות הקשות. באוויר מרחף מעל התחקירים גבולות הגזרה. צה״ל מנסה ללכת על קצות האצבעות לא להרגיז יותר מדי. הוא לא רוצה עכשיו להתמודד עם עוד גלי הדף.
השבוע התברר כי אחרי שנה וחצי של מלחמה ההישגים של צה״ל הם לא בדיוק מה שמכרו לציבור: לא הוחזרו 59 חטופים, צה״ל פגע רק ברבע ממנהרות חמאס בעזה. מחבלי החמאס נודדים בין האזורים שצה״ל מתמרן לאזורים בהם נע האוכלוסיה, מה שמאפשר לחמאס לשמור על חלק מהכוח הצבאי שלו. ספק באמת עד כמה חמאס בלחץ, עד כמה הוא לפני שבירה.
ההחלטה של הרמטכ״ל ושל מפקד חיל האוויר להדיח את לוחמי צוות האוויר במילואים שמאתגרים בשאלות, באמירות ערכיות את הדרג המדיני את הפיקוד הצבאי היא מדרון חלקלק. שלא מחזקת את האמון הציבורי בצה״ל, אלא בדיוק הפוך היא מחלישה אותו. לפחות בחלק לא קטן של הציבור הישראלי. ההחלטה משדרת לחיילים ולמפקדים אמירה שאותה אוהבים יותר מכל אנשי השריון: "חיים בתוך הרבוע, הגיון לא חודר שריון".
צה״ל החדש מעדיף להתנהל כמו צה״ל של לפני 7 באוקטובר. בלי שאלות, בלי לאתגר את הפיקוד והדרג המדיני. בדיוק כמו בליל הסדר, מעדיפים להציג לדודות את המשפחה האידאלית את הבית המסודר כמוזיאון שהכל במקום בלי תקלות בלי מחלוקות. את הבעיות והאתגרים נשמור ליום חול.
