העימות החריף שהתרחש במהלך החג בין נשיא צרפת עמנואל מקרון לראש הממשלה בנימין נתניהו - ששיאו בציוץ הכי לא דיפלומטי שפרסם בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, ובו קרא לנשיא צרפת ״לך תזד**ן״ - ספק מה הוא יותר: מחלוקת עניינית או התנגשות מתוקשרת שמשרתת (בהצלחה רבה) את הצרכים הפוליטיים של שני הצדדים.
בניגוד מוחלט מחלק מהקונספירציות, אין ולא יכול להיות שום תיאום בין נשיא צרפת מקרון לבין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הסיכוי לכך אפסי.
ברמה האישית, טראמפ לא רק שלא רואה במקרון שותף אירופאי קרוב וחשוב, את יחסו למרבילו הצרפתי אפשא להגדיר כבוז. טראמפ אינו מייחס חשיבות לתיאום עמדות עם רוב רובם של מנהיגים אירופאים באופן כללי, ובטח לא עם נשיא צרפת.
מקרון מצדו, אינו מסתיר את הביקורת על המתרחש במזרח התיכון. הוא קובע דד-ליין קונקרטי להכרה של צרפת במדינה פלשתינית – חודש יוני הקרוב. מדובר במהלך חריג שמעיד על רצינותו של מקרון - מחד, אך מאידך גם על פנייה פוליטית ברורה לקהל הבית שלו - שחלקו עוין לישראל ורוצה לראות את סיום המלחמה בעזה.
המסר של מקרון מיועד קודם כל לזירה הפנימית בצרפת, הוא מבטא קונצנזוס בדעת הקהל, ומנסה למצב את עצמו כמנהיג אירופי יחיד שלוקח יוזמה, דווקא כששאר מדינות היבשת נמנעות מכך. ברקע: חשש גובר בצרפת מהשלכות פנימיות של הסכסוך – חברתיות, פוליטיות וביטחוניות.
ומהצד השני – בירושלים ברור היטב שנתניהו לא רק “הגיב” לדברי מקרון, אלא עשה שימוש מכוון בטיעונים של בנו יאיר כדי להכות חזרה, בדרך הלא דיפלומטית בעליל. ההתייחסות לטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים נועדה לדה-לגיטימציה של העמדה הצרפתית, ונחשבת לאצבע בעין – לא רק של מקרון, אלא של כלל הציבור הצרפתי, כולל הימין הקיצוני.
נראה שבנימין נתניהו אינו חושש מעימות עם צרפת, והוא פועל מתוך ביטחון שצעד כזה ישחק לטובתו מול השותף החשוב, ה-שותף - הנשיא האמריקאי טראמפ. סביר להניח כי המתקפה המשולבת שלו ושל יאיר בנו אינה מקרית. היא מתוזמרת כדי להיראות היטב במעגלים של טראמפ, גם אם המשמעות היא - עימות פומבי, בעל השלכות, עם פריז. והבונוס - עוד נקודות אצל הבייס שבטח אהב את דני הציוצים של הבן ושל אביו. אהב וגם שיתף.
