הישראלי היפה: קווים לדמותו של הטיפוס שרבים מאיתנו מכירים ולא סובלים

חבל, כי דווקא בא לך להגיד לו שהסתובבת לא מעט בחו״ל וששם אף אחד לא ייסע, אפילו באופניים חשמליים, נגד כיוון התנועה ויופיע לך פתאום באמצע מעבר החצייה שמיועד בכלל רק להולכי רגל, אבל הוא הרי כבר המשיך, מתמודד עכשיו עם מצוקת החניה הקשה של האופניים ליד ״נחמה וחצי״.

זה לא עניינך, ובכל זאת: מה עושה בחור צעיר ובריא בבית קפה באחת עשרה בבוקר? מה זאת אומרת? עובד! כלומר, ספציפית כרגע הוא ״בין שני פרויקטים״ - גם אם אף אחד לא זוכר מה היה הפרויקט האחרון שלו ואפילו לו עצמו לא ברור מה יהיה הבא - אבל העיקר שהוא ״בין״.

וזה עדיין לא עניינך, אבל ראבק: איך הוא שורד בעיר הגדולה? אתה שואל את עצמך, אחרי ששוב התקשרו אליך מהבנק כדי להזכיר שהעובדה שיש לך ארבע עבודות במקביל עדיין לא מחפה על המינוס. במקרה שלו הסבתא השאירה כמה דירות, באחת הוא גר ועל היתר הוא לוקח שכר דירה. צריך לחיות ממשהו, לא?

אל תקראו לו ״שמאלני מזויף״, כי יש לו אפילו כמה חברים ערבים. ילדים עשירים מנצרת שלמדו איתו בבינתחומי. ״ערבים נוצרים״ הוא מספר עליהם בשיחות בית הקפה שלו, מטעים את המילה ״נוצרים״ כדי שיבינו שגם אצל הערבים הוא לא מתערבב עם צ׳חצ׳חים. וזה לא שיש לו משהו נגד מזרחיים, באמת, הוא אוהב את האוכל וכל זה ואפילו בחתונה של אחותו שמו לרגע מוזיקה מזרחית כדי להפר את אווירת יום השואה על המדשאה של ההורים, אבל אין לו אף חבר מזרחי, רגע, בעצם, הבן של ההוא מהבנק - הם במקור מסלוניקי, לא? ״יווני זה מזרחי״, הוא נושם לרווחה, כי הוא ״חברתי״ - וכשאתה ״חברתי״ אתה צריך בצ׳ק ליסט לפחות חבר אחד מכל מגדר ומגזר.

בכלל, הוא בעד רב-תרבותיות, ולעולם לא ישכח את ההבעה על הפנים של הוריו כשהביא להם הביתה את סיגלית (סיגי) לארוחת ערב. הם לא אמרו מילה כמובן, אבל בקינוח הוא שמע איך אמא שלו שוברת במטבח צלחת מהסרוויס שהיא לא מרשה לאף עוזרת לשטוף. למחרת גערו בו: גזענים? אנחנו? שהמשפחה שלנו סבלה ככה, איך אתה לא מתבייש? הם דווקא אנשים מאוד חמים, ובמחלקה של אבא, בצנחנים, בששת הימים, היה אפילו שרעבי אחד, בחור זהב. ״כושי״, קראו לו החבר׳ה בחיבה.

הוא הבחור הכי מעודכן בעולם, זורק חופשי מילים כמו ״פלטפורמה״ ו״פיצ׳ר״, אבל האמת היא שאת ה״אקזיט״ הגדול יעשה רק כשיגשים את החלום של הוריו ויתחתן עם מישהי מהמעמד הנכון, עם הלוק הנכון ויביא לעולם תינוק בצבע הנכון. או אז הוא יהפוך מ״הבן הדפוק של רוזנברג״ לאיש שיראה לעולם שרוזנברג לא מתקמצן על הנכדים שלו.

בטלוויזיה, שהוא מספר לפעמים שאין לו, הוא רואה אנשים מיוזעים עם כיפה מתעמתים עם המשטרה ומקונן על זה שלאף אחד כאן כבר אין כבוד כלפי החוק. אחר כך הוא מניח את הג'וינט במאפרה (הוא מקפיד להדליק אותו בגפרור, זה נקרא ״קיימות״) וחושב לאן לצאת הערב. אולי ישלח וואטסאפ למיכלי? הבעיה היא שערב איתה נגמר בדרך כלל עם 20 צ׳ייסרים ולפחות ארבע שורות - והוא דווקא קורא אותה בין השורות ויודע שהיא מקווה שאולי עוד יהיה משהו – אבל לך תסביר לה שבחורה בת 36 עם נחיריים מלאים בקוק לא תהיה אם ילדיו, בטח שלא בעולם שבו ילדות יפות בנות 25, שבדיוק מסיימות את התואר, חולמות על בית קטן בקיבוץ רמת חיים.

ואז אתה כמעט דורס אותו והוא נותן לך מבט שגורם לך להעדיף ערס  עם קעקוע של גולני ושרשרת מוזהבת, ששומע עומר אדם בפול ווליום וממלא מים בגרייגוס שדפק מהמיני בר במלון. הוא פי אלף יותר בן אדם מהחרא הזה שלא עבד יום אחד בחייו - ושרק כדי לראות אותו סובל, אתה מוכן להצביע ביבי גם עוד אלף שנה, אף על פי שבסוף אתה זה שנתקע איתו.