מה היה קורה אם בשנים האחרונות היה עונש מוות למחבלים?

אם תעביר הכנסת את הצעת החוק, שלפיה טרוריסטים - ערבים ויהודים - שיורשעו בפיגועי טרור יוצאו להורג, ינהרו לארץ הקודש בהמוניהם צוותי טלוויזיה זרים ועי־ תונאים של התקשורת הכתובה והאלקטרונית לכסות את טקסי התלייה ולראיין את משפחות הנתלים, את שכניהם, את חבריהם לספסל הלימודים, וכמובן את כל מי שקשור לאלו הנשפטים על עבירות שבגינן הם עלולים לקבל גזר דין שיקצר את תקופת שהותם בעולם הזה בדרכם לעולם הבא.

אם נפעיל קצת את הדמיון, נחזור 30 שנה וקצת אחורה, לימי הזוהר של המחתרת היהודית, שהפכה כמה ראשי ערים ערבים לנמוכים לאחר שרגליהם נכרתו כתוצאה מפיצוץ מטען, ימים שבהם עלו סטודנטים ערבים בסערה השמיימה כתוצאה מירי ומפיצוצי רימונים במכללה האס־ לאמית בחברון, ימים שבהם חוליית החוד של ארגון הטרור היהודי, שכונה המחתרת היהודית, עמדה לפוצץ חמישה אוטובוסים ונתפסה על ידי אנשי השב״כ הרשעים. אלו היו ימי הזוהר של ״היהודים הטובים״. למזלם, לא היה איום על צווארם הענוג כי בחבל התלייה לא נעשה שימוש מאז ליטף את צווארו של אדולף אייכמן.

אם היו מוציאים להורג טרוריסטים באותם ימים, הרבה יהודים וערבים היו חשים שרגליהם מאבדות את האחיזה בקרקע ומצווארם נשמע קול ״קנאק״ קטן, שפירושו אחד: תעודת שחרור מעולמנו האכזר וכרטיס מעבר לגיהינום.

רוצחי כנופיית המחתרת היהודית (29 כתבי אישום, 15 מורשעים) נשלחו לתקופות מאסר מצחיקות, שבהן בילו וחגגו בבתי הסוהר, כשלובי של חברי כנסת ואנשי ציבור דאג לכל מחסורם ומחסור בני משפחותיהם. היו להם אפילו יציאות מאורגנות לרחצה בים, בחוף נפרד לגברים, כמובן. הנשיא רב־ההוד והחסד חיים ״אבו־בוז׳י״ הרצוג חנן בהמשך את הצדיקים, שהתקבלו בצהלות שמחה ובריקודים על ידי מעריציהם שמנו אלפים רבים.

בזמן שנשלחו טרוריסטים ערבים למאסרי עולם המשיכה מערכת הצדק של מדינת הלאום היהודי לטחון את הצדק. אנשי כנופיית ט.נ.ט למשל, שהטמינה רימונים ממולכדים במוסדות דת לא־יהודים באזור ירושלים, נידונו לשש שנות מאסר.

עכשיו, תארו לעצמכם שכל היהודים הטובים האלו היו נתלים בגין השתייכותם לארגוני טרור רצחניים, תוסיפו לחבר׳ה הטובים גם את אנשי כנופיית ליפתא (1984), שח־ דרו להר הבית עם מטעני חבלה במטרה לשטח אותו כדי שיהיה מקום לבנות את בית המקדש, ובל נשכח את סיירת הנקמה, חבר'ה צעירים ונחושים מתנועת ״כהנא חי״, שרצו לנקום את רצח רבם האהוב, ובנובמבר 1992, יום השנה השני לרצח רבם, השליכו רימון בשוק הקצבים שברובע המוסלמי בעיר העתיקה בירושלים וכתוצאה מכך נהרג ערבי אחד ורבים נפצעו.

באותם ימים היה השב״כ הרבה יותר אקטיבי והרוצחים נתפסו והועמדו לדין, הם יצאו בזול במחירי סוף העונה, חמש עד 15 שנות מאסר שהסתיימו מהר יותר מהמצופה בגין חנינה של הנשיא עזר ויצמן.

בימים אלו גורמים בצד הימני של המפה הפוליטית מנסים לגמד את כמות הטרוריסטים היהודים שהיו עלולים למצוא עצמם מתנדנדים על עמוד התלייה או נצלים בכיסא חשמלי. נעבור לטרוריסטים יהודים שהיו עלולים להיפרד מגן עדן, לו היה עונש מוות לטרוריסטים. קחו למשל את הצדיק ישראל לדרמן, שבעת ששירת במילואים כאיש הג״א במזרח ירושלים, החליט לנקום את הירצחו של חברו ליחידה. בתאריך 5 באפריל 1978, הגיע לדרמן לצומת רוקפלר ושם רצח פלסטיני בן 20 בשם סמיר טחאן. בית דין צבאי גזר עליו 20 שנות מאסר. בית דין לערעורים בהרכב חמישה שופטים בראשות ״השמאלני הידוע״ אהרן ברק, הפחית את עונשו לעשר שנים. הרמטכ״ל השמאלני רפאל איתן הפחית את עונשו לשלוש שנים. לאחר ניכוי שליש ישב הטרוריסט שנתיים ושוחרר.

לדרמן הוחזר על ידי הצבא הכי חכם בעולם לשירות מילואים, בעת מילוי תפקידו הניף את דגל ישראל על הר הבית (1985), נעצר ושוחרר. ב־1988 חטף תינוק פלסטיני בבית לחם ולאחר מכן תקף חייל. על כך נידון על ידי השופטים השמאלנים רק למאסר על תנאי. באוקטובר 1996, לאחר שהיה כמה שנים משועמם בלי אקשן, שפך כוס תה רותח על חברת הכנסת יעל דיין בעת שביקרה בחברון. הצדיק נידון לשלוש שנות מאסר. 

אם היו תולים אותו לאחר הרצח כל הטרחה בגין מעשיו המוטרפים הייתה נחסכת, אבל ישראל לא תולה טרוריסטים־רוצחים יהודים וזה גורם להם להמשיך בפעילותם. ב־2008 חזר לדרמן לעניינים. עניין שפיכת התה הרותח כנראה עשה לו את זה, והוא שוב בזבז תה מהביל, הפעם על פעילי שמאל שביקרו בחברון.

בית המשפט השמאלני ריחם על לוחם הצדק לדרמן ובשל מצבו הרפואי גזר עליו ב־2013 עבודות שירות. המשך כנראה יבוא.

עוד אחד שהיה יכול לככב על עמוד התלייה הוא אלן גודמן, יהודי חם יליד אמריקה שעשה עלייה, ובעת שירותו בצבא הגנה לישראל, הצבא הכי מוסרי בעולם, עלה לאזור רחבת הר הבית חמוש ברובה, הרג שומר של הווקף ופצע שוטרים. ב־1983 הוא נידון למאסר עולם ולעוד 40 שנה. למי שחשב שהוא יסיים את חייו בכלא ציפתה הפתעה, ב־1988, בצעד לא ברור, נקצב עונשו ל־32 שנות מאסר. כעבור שמונה שנים, ב־1996, הפחית הנשיא השמאלני עזר ויצמן את עונשו ל־24 שנים. ב־1997 הוא שוחר וקיבל גירוש לארץ אבותיו, אמריקה.

רשימת הכוכבים שהיו אמורים־עלולים להיות דיירי הגיהינום היא ארוכה כאורך הגלות, אולי נסיים באחד מהם שנשכח. יהודה רכטר, איש כ״ך, שבתאריך 4 מרץ 1984 ירה על אוטובוס שהסיע פועלים פלסטינים. מהירי נפצעו כמה מהנוסעים. ריכטר נידון בצניעות לחמש שנות מאסר. בבחירות לכנסת ה־11 ביולי 1984 היה ריכטר מועמד מספר 2 ברשימת כ"ך לכנסת. תוסיפו לרשימה הזאת את ניר עפרוני ואת דוד וענונו, את הרוצח דוד בן שימול (במפתיע, כששוחרר הביע חרטה וקרא לאנשים לא לבצע מעשים כפי שהוא עשה).

בל נשכח את דני אייזנמן, את גיל פוקס ואת מיכל הלל שרצחו נהג מונית ערבי בגלל שהוא ערבי. הם הורשעו ונידונו למאסר עולם. בשל מצבה הרפואי שוחררה הלל אחרי חמש שנים (היא חזרה בתשובה, נישאה ונרצחה על ידי בעלה). פוקס שוחרר לאחר תשע שנים, אייזנמן לאחר 11 שנים. איזה מזל שלא היה עונש מוות.

אם נורא תתעניינו, חפשו בוויקיפדיה ותמצאו עוד חבר'ה נפלאים, שלמזלם לא היה בישראל עונש מוות לטרוריסטים: רפאל סלומון, עמי פופר, אריה שלוש, נחשון וולס, דניאל מורלי, גור האמל, דני טיקמן, אלירן גולן, אשר ויזגן (התאבד בתאו בכלא),יעקב (ג'ק המרטש) טייטל.

בימים טרופים אלו יש רבים המכונים משום מה עשבים שוטים, שמאמינים במלחמת גוג ומגוג. מנסים, כמו חלק מקודמיהם, ליצור מהומת אלוהים בירושלים ובסביבתה, שאחריה יגיע משיח צדקנו ובית המקדש יצנח בצניחה חופשית עם פרות אדומות ממטוס דקוטה על הר הבית.

להקת שב"ק ס', כמה מתאים, חיברה ושרה את השיר ״משיח״. לא תאמינו, על פי השב״קניקים המשיח היה בארץ ונעצר על ידי המשטרה. מה אתם צוחקים? זה עצוב. הנה מילות השיר:

מה נעשה כשמשיח יבוא? איפה נתחבא כשמשיה יבוא? הה הוא מגיע בדיוק כמו שהבטיח, עומד בשער העיר, כולו לבן, זה משיח! עוצר את החמור, מושך באף, אולי מדיה? מסתובב ודוהר בהרה כי מסריח. לא מצא צדיק בשום מנוע חיפוש, לא בספייס, לא בגוגל פלוס, למי הוא לא סימס? את מי הוא לא חיפש? גס בגי פי אס לא קדה לו נס. עוד לא נכנס - איזה באאס כבר קיבל קנס, החמור לא עצר ברמזור ונדרס. תפסו אותו לחקירה, משטרת הגירה, פוצצו אותו מכות בתא, הוא לא מפסיק לבכות.

אז מה נעשה כשמשיה יבוא? איפה נתחבא כשמשיח יבוא?

מהתקרית במעצר הוא נהיה קצת ממורמר, נכנס לדפוק ת'ראש בבר, ולמוזגת אמר: ״המקום הזה קשה, אני מבין את משה שקיבל מהזקן פס, ולארץ לא נכנס. דופקים אותך ברחוב, בעמלה, באבט״ש, לא הלב, לא דבש, פה כלס אוכלים קש. זה לא מקום למשיח, זה ניסוי שלא הצליח, בדיוק כמו בסדום זה ייגמר - אני מבטיה!״ הברמנית צחקה ״אתה צודק, הכל נכון...״ הוסיפה לו שירות וניפחה את החשבון. משיה התחרפן:

״מה?! זה הקש האחרון!״

אמר שלום...ולחץ על הכפתור האדום.

אם הגיהינום קיים, ניפגש כולנו שם -הרמטכ״ל והטוראי - יהודי,פלסטיני. אס הגיהינום קיים ניפגש כולנו שם -כל אויבי כל ידידי - אל נא תדאגו,אחי. אס הגיהינום קיים, ניפגש כולנו שם -הנשיא והאסיר יתבשלו באותו סיד. אס הגיהינום קיים, ניפגש כולנו שם -הטייקון והאיכר, התפוץ וכבוד השד. אם הגיהינום קיים, ניפגש כולנו שם -אחד את השני נדפוק, השטן נקרע מצחוק. אם הגיהנום קיים, ניפגש כולנו שם -אין בגן עוץ אף אחד, אלוהים יושב לבד... +