הטור הזה מיועד לחבר הכי טוב של השר גלעד ארדן. זה הזמן שלו, של החבר הטוב הזה.

ארדן נסחף לתוך מערבולת. אין לקנא בו בימים אלה. המוטיבציה שלו (כרגיל) הייתה טובה, התוצאה (שלא כרגיל) הרבה פחות. החבר הכי טוב שלו צריך לגשת אליו עכשיו ולהגיד לו את הדברים האלה: רד מגל הירש, גלעד. עכשיו. תחתוך הפסדים כשעוד אפשר. אל תגדיל את הקופה, אל תדחה את הקץ, אל תאחז בקש. המינוי הזה הוא שגיאה. מותר לעשות שגיאות, חשוב לזהות אותן בזמן.
ארדן צריך לרדת מגל הירש לא בגלל "מחאת המפכ"לים והניצבים". אלה, כדאי שיירגעו. מי שדרדר את המשטרה לעברי פי־פחת הוא לא השר לביטחון הפנים (שבסך הכל נכנס לתפקידו לפני כמה חודשים), אלא המשטרה עצמה, על מפכ"ליה וניצביה. ארדן מנסה לייצר משהו אחר, לפרוץ את הקופסה המקובעת בפיצוץ גדול, להיות אמיץ ומקורי. נדמה לי שארדן הפגין בפעם הזאת אומץ יתר ומקוריות עודפת. הירש הוא איש טוב, המדינה הזאת חייבת לו הרבה יותר ממה שהוא חב לה, ועדיין, מפכ"ל משטרה הוא לא יכול להיות.
כשרצו להצניח בזמנו את יעקב טרנר למשטרה, לא העזו לקפוץ את כברת הדרך הזאת. טרנר היה תת־אלוף בחיל האוויר. הוא הגיע למשטרה, הפך לראש אגף כוח אדם, אחר כך מפקד מחוז המרכז, ורק אחר כך מפכ"ל. וגם אז, אחרי כל החפיפה הזאת, היה מוזר לראות את טרנר, איש חיל האוויר, מסתובב בין השוטרים הכחולים. זה לא היה טבעי. זה היה מאולץ. מזלו של טרנר, שידע לדבר בשפת האנשים ולהסתחבק. עם גל הירש זה ייראה אחרת. הוא יהיה המפכ"ל הראשון בהיסטוריה שיצטרך לא רק דובר, אלא גם מתורגמן.

רד מזה, גלעד. עכשיו. גש לראש הממשלה, תגיד לו שלא חזית את עוצמת ההתנגדות למינוי, ותוסיף עוד משהו קטן: את השם של המועמד שיכול עכשיו למזער את הנזק למינימום ולהרגיע את המערכת הסוערת. יהיה אשר יהיה. אם ראש הממשלה לא מוכן, שלא יעלה את זה לסדר היום של הממשלה. ב־1 בספטמבר תפקע כהונתו של בנצי סאו והמשטרה תתנהל לה ללא מפכ"ל. נראה מי יישבר קודם. נדמה לי שזה יהיה יהודה וינשטיין.