טיפש, זה לכל החיים

חשבתי על השורה הזאת הרבה בחופשה המשפחתית במכמורת. באמת שהיה כיף, וכיפוש באמת התאמצה שאני אהנה בחופש הראשון שלי בעשר השנים האחרונות. אולי יותר. היא וחברתה אוסי שכרו בית נחמד על הים, מבנה שראה ימים טובים יותר בתקופת המחתרות והעלייה הבלתי לגאלית לפלשתינה, אבל בכל זאת שני דונם קרקע. 

החצר העצומה לוקה בעזובה מרגיזה, אבל יש שלושה עצי אקליפטוס עתיקים; הריהוט כלל שעטנז של איקאה מהתקופה הפרה־היסטורית של השוודים הוויקינגים; אבל היה מזגן בכל חדר. רק ש"הבעלבתית" מחייבת על השימוש במזגן בנוסף ל־2,200 שקל שהיא גובה ללילה (היא קוראת מונה), בלי חשבונית ובלי המחאות. רק געלט־אה־פן־טיש (כסף מזומן על השולחן). אז דאגתי שהמזגנים יעבדו 24 שעות ביממה, חולירע יאסנה; הייתה טלוויזיה של הוט. החלטתי לדפוק את השיטה, אז הזמנתי כל לילה סרטים ב־VOD, וה"בעלבתית" לא ידעה, אז לא חייבה. איזה כיף לדפוק את הכלכלה השחורה? 

דרשתי מכיפוש שתבקש חשבונית מהיהודייה הגלותית הזאת, שאפילו מגבת לא נותנת, אבל היא השיבה: "די, מאמי, למה לריב כל הזמן?". למה, כי אני שונא את השיטה כאן, שכולם גונבים את כולם. אם אני אחליט להתפרנס מלהיות עד מדינה, בטח אמסור את שמה של הגברת לרשויות המס. אבל אומרים שלמלשינים לא תהא תקווה, אז אני בפחדים מהקטע של העד המדיני. 

הילד היה מבסוט חאלס. ב־06:50 בבוקר כבר שמעתי אותו משליט טרור בבית. "עוד שוקו, אמא, עוד שוקו". וחשבתי לעצמי שזה לא טוב לו, כי הלקטוז בחלב גורם לו לליחה בדרכי הנשימה, אבל אם הייתי מתערב בשאגה, היו יודעים שאני כבר ער. "גיא, תעיר את אבא, הוא ייקח אותך לים". בתודעה של פעוט בן 3, הוא מחשיב את אמא שלו לקטרינה הגדולה ומיד רץ למלא את המצווה, בדגדוג בכף הרגל. "אבא, קום, גיא, למים". אני ער, ילד, תגיד לאמא קפה לאבא. אני לא אלכסנדר הגדול, אז קטרינה אמרה לשליח הקטן: "אבא קם? ראית אותו עומד? או שהוא רק ענה לך והמשיך לישון?". 

קמתי ושאגתי "שקט, וקשה", כמו בעלי הדירה שאורי זוהר בא לשכור בסרט "עיניים גדולות". 

הלכנו לים. בחנייה של החוף גובים 45 שקל, כיסא עולה 20 שקל ושמשייה 35 שקל. בתל אביב זה עולה 6 ו־15 שקלים בהתאמה. כאן צריך לתמוך במיליארדרים שגרים ביישוב הזה, בכל זאת פריפריה. 

"הא, גבר, מה אתה עושה כאן? אתה לא משלם, אתה אורח שלנו", סח לי הזכיין בחוף. תודה, אח שלי, אני שמח להיות מושחת ורקוב כמו כולם כאן, וליהנות ממעמד הדרעק־סלב.

הים נראה יופי, רק שהמים שמנוניים, כתוצאה מהפסולת של הרדינג של חדרה הסמוכה. יש ימבה סלעים קטנים בקרקעית, והתחושה היא של "חייך, אכלת אותה", כי אתה עושה חופש בישראל. המדינה שלנו מתאימה לחופש רק לגויים, שאפשר לספר להם שישו חנה ממש כאן, בדרכו ללכת על המים בכנרת. למען האמת, תיירים חולירות, הוא התאמן בלהיות עגור, פה, ממש פה, לפני המופע הגדול באגם. אבל אני נולדתי כאן, וצריך להיות בגילי כבר חכם ומנוסה מספיק, אבל כמו שקבע סבא צ'לו: "טיפש זה לכל החיים". 

ספרתי את הימים, כמו במחבוש, רק בלי לסמן איקסים על הקיר ולכתוב ברוך ג'מילי 2015. ואז הגיע יום שישי בלילה. כולם אכלו ארוחת ערב, ורק אני צפיתי ברוני דניאל מביא את ההקלטות של אהוד ברק. אני יודע שהמאוס הזה גיבור, שהוא התחפש לאישה בלבנון, שחרר חטופים מסבנה, ושיש לו חמישה צל"שים; אני יודע שהוא לא ברח מצאלים, אלא טיפל בפצועים ועזב רק אחרי 45 דקות מפיצוץ הטיל. איך אני יודע? ועדת החקירה אמרה לי. יכול להיות שטייחו קצת? למה קצת? טייחו הרבה, אבל ככה זה בוועדות חקירה שבהן חברים חוקרים חברים. כי בשביל מה יש חברים? 

אני יודע שהוא פורט על פסנתר ואיוו פוגורליץ' סמרטוט לעומתו, גם שופן לא באותה ליגה, אבל מוצארט והוא למדו באותה שכבה בקיבוץ; אני יודע שבעת החילוץ הכושל של נחשון וקסמן, שאול מופז, שהיה מפקד אוגדת איו"ש, אכל את התיק. למה? כי אהוד המאוס שהיה הרמטכ"ל ונכח בשטח ההוא כמו לקרדה, תמיד מחליק מהדרעק ויוצא ורוד ויפה כמו סלמון מעושן. מדוע לא נשלח ימ"מ שזה ייעודו, אלא סיירת מטכ"ל? אומרים לי שמופז החליט. תכלס, מטכ"ל לא ידעו לעשות את העבודה, וכמות חומר הנפץ לפריצה לבית שבו הוחזק נחשון הי"ד הייתה קטנה מדי. 

גם אהוד קטן מדי, אבל הקטנים האלו עם "תסביך נפוליאון", תמיד יוצאים טוף בסוף. אני יודע שכראש ממשלה ושר ביטחון הוא הנחה את הרמטכ"ל מופז למנוע פריצה לקבר יוסף, שם דימם למוות חובש מג"ב מדחת יוסף. אולי כי כבר אי אפשר לקבל צל"ש שישי כפוליטיקאי. והאתוס שלא מפקירים פצועים בשטח? נו באמת, מדחת היה דרוזי. עובדה.
 

אנחנו יודעים שבתקופות מסוימות, אחרי שחרורו מצה"ל, הוא עשה כמה לירות מסחר בנשק, עם גיסו ועם בתו. מותר, למה לא בעצם; כל העולם ואשתו יודעים שהמזגנים אף פעם לא עובדים בלשכתו, העובדים מתחרפנים מהחום, ואפילו קב"ט אחד השתגע וניפץ דיסקים שמנעו מאיתנו לדעת מה היה לו לומר על גבי אשכנזי. לכן אנחנו "כאילו" יודעים מה אשכנזי אמר עליו. כנראה שלא מספיק.

ידענו שהאגו שלו מטיל צל כבד לא רק על סביבתו, אלא על כל המדינה המטונפת שלנו. אבל רק עכשיו, עם פרסום הקלטות, אנחנו מבינים שבאמת מדובר באיש קטן נורא, לא אמין, סכינאי פוליטי מהסוג הדוחה, שהיה שותף כאן לניהול מדינה. וזה מגעיל ברמות שפשוט קשה לאכול ארוחת ערב, אחרי שאתה שומע מה יש לטיפוס הזה לומר לנו.
 

הא, שכחתי. פרסום הקלטות נבע מהעובדה שברק חמק מסיכום עם כותבי הגרסה האנגלית של הביוגרפיה שלו. כי בגדול הוא בסך הכל עוד רוכל קטן שרוצה לעשות כמה לירות. אז הוא לא מגעיל? אותי כן.

חזרנו הביתה בשבת. אמרתי לכיפוש שחייבים להקדים כי הפקק במחלף חבצלת הסמוך יתקע אותנו לפחות שעה בכביש. התפללתי בלב שהיא לא תפתח waze כדי לעמת אותי עם המציאות, הרי היא תמיד בודקת אותי. אבל יצאנו בחמש אחר הצהריים וכעבור 24 דקות היינו בבית כי הכביש היה ריק. 

בדרך היא אמרה לי שהתנהגתי יפה מאוד ולא כמיזנתרופ כרגיל, ושהיא מאוד גאה בי. היא רק הוסיפה שזו החופשה האחרונה שלנו בסגנון זה, כי היא עבדה כמו חמור בניקיון ובבישול. בקיץ הבא ניסע לחו"ל היא אמרה, גם יעלה פחות. אמרתי רק - יופי. הבעיה עם בני ישראל, שאתה חייב להעביר אותם מארב ארטישוק לפחות שבוע בשטח, כדי שיבינו שהחיים כאן זו מלחמה בלתי פוסקת. בת ישראל שאיתי כבר הפנימה.

למחרת היינו צריכים להתייצב ברבנות, כדי לשמוע אם הצדיק שלנו זכאי להיות יהודי, או שאני צריך להתחיל לקלל ולהשתולל כדי שיהיה כזה. "מאמי, באים בטוב. לא להשתגע ולבייש אותי שם". התיישבנו מול פאנל הרבנים. הם שאלו אותי אם החלטתי כבר בסוגיית החינוך של הילד, ז'תומרת גן ובית ספר דתי. בראש רץ לי הסינופסיס של הסרט.

בשביל מה להשקיע בתנועת נוער כמו הצופים, כדי שהילד יהיה פאשיסט קטן כבר מגיל 8, עם מדים ועניבות ו"הקשב" במסדרים? לא יותר עדיף שירוץ בנוער הגבעות? ירביץ לערבים? יפלוש לשטח לא שלו; יזרוק בלוקים על שוטרי מג"ב וחיילי צה"ל; יהיה קצת במעצר מינהלי; ילמד משפטים בגיל 17, ובנוסף לכך גם ליטיגציה ממומחים בתחום כמו עו"ד איתמר בן־גביר ויורם שפטל. כי אם כבר לומדים, אז מהטובים ביותר.
 

בכל זאת, באותו יום צוין יום השנה ה־70 לפלמ"ח, וחשבתי שבניגוד לסבתא שלו, שהאמינה ביצחק שדה, הוא חייב ללמוד להכין בקת"ב, לזהות מטרה בכפרים ערביים, כמו בית עם חלונות מסורגים, ולרצוח את אויבינו, אחרי שיחונך על האתוס של דומא; חשוב מאוד, גם שילמד לשתוק בחקירות שב"כ. איתמר כבר יסביר לו את מודל "שלושת הקופים", ושהוא קטין, לכן אי אפשר לטלטל אותו קצת או להטביע אותו בדלי עם סמרטוט וכל הכיף הזה.

זו קצת בעיה חשבתי לעצמי, הילד לא סותם את הפה. מצד אחר, אתמול הוא החביא את שלט הטלוויזיה מתחת לספה, וכשתושאל על ידי רשויות האכיפה בבית איפה השלט של אבא, השים עצמו כעגל, הביט בי בעיניו הכחולות ומצץ את האגודל. אז אולי יש לו את זה כבר בדנ"א. לך תדע.

הקצתי למציאות. "כן, רבותינו. אשתי ואני דנו בסוגיית החינוך, והחלטנו שזה יהיה בזרם הממלכתי־דתי. שהילד ילמד קצת ערכים, שיגיע לישיבת הסדר עם מכינה, שישרת רק 14 חודשים בצבא, אולי אפילו יהיה קצין בתזמורת צה"ל, כי ליחידה המובחרת הזאת אמא שלו מייעדת אותו. ואני בכלל מתגעגע נורא ליצחק (זיקו) גרציאני ולמנשה לב־רן. אם הבן שלי ינצח על תזמורת צה"ל או המשטרה, זו לדעתי הגשמת הציונות. נכון, כיפוש?". היא הייתה קצת בהלם מההתמסרות הטוטלית שלי ואמרה לרבנים: "הילד עושה שבתות איתי אצל האחים שלי, שומע קידוש בשישי. הוא מאוד מחובר". 

ביקשו מאיתנו לצאת החוצה. כיפוש שאלה "איך הייתי?". עניתי לה, "נתת את הופעת חייך. ידעתי שרקדת ג'אז מודרני בנערותך, אבל לא סיפרת לי שגם למדת דרמה. לי זה קל לשקר לרשויות, כי זה סוג של פתולוגיה, אבל את? שמעי, ריגשת אותי. יש לך את זה בגדול. אני יוצא לעשן, קראי לי כשתראי עשן לבן מהקפלה הסיסטינית, כשהג'מעה של אלוהים כאן תסיים את הקונקלווה". 
 

בקושי הספקתי לינוק שלוש שאיפות עשן מרגיע, כשהיא הזעיקה אותי מבוהלת. "קראו לנו, זה טוב? זה לא מהר מדי?". אין לך מה לדאוג, חיים שלי, עם פאנל שופטים  וחבר מושבעים כזה, אני מזכה את כל נאשמי 512. הם אפילו לא צריכים להשיב לאשמה, הם חלומו של כל פרקליט הגנה. 

נכנסנו. כן, רבותי, מה החלטתם? "החלטנו לקבל את גיא לעם היהודי, שיהיה יהודי טוב. יקראו לכם לטבילה בהוד השרון, אתה מכניס אותו למים עם הגב אליך, וזהו". האמת, קצת התרגשתי. בכל זאת, הליך של שנתיים, שבאמת נתתי בו את הנשמה שלי. כיפוש דמעה, אני לחצתי את ידי הרבנים והודיתי להם. לה אסור, בכל זאת אישה, ואתם יודעים שהג'מעה הזאת מתייחסת לאישה רק כאל רחם לרבייה. 

במכונית אמרתי לה "כפרה, ברור לך שהילד שלי לא מתקרב למוסדות האלה". היא הביטה בי והשיבה "מאמי, אתה יכול לעבוד על כל העולם ואשתו, אבל לא על אשתך. אני כל כך מכירה אותך, שלרגע לא האמנתי לך, אבל ריגשת אותי". טושה. "תקשיבי, מה דעתך ללכת לקיבוץ? משהו קרוב כזה לתל אביב, גג 30 דקות נסיעה. הילד ילמד קצת ערכים, יהיה דשא, מרחבים". היא לא היססה. "אין בעיה, מאמי, אני בעד".

הוספתי רק שלא תהמר נגדי אול־אין בקטע הזה, בכל זאת סבא שלי היה קלפן, אבא שלי היה קלפן, ואני ספרתי סדרות ב"רמי" לפני שידעתי לקרוא. "אני איתך. רוצה קיבוץ? שיהיה קיבוץ. רק איפה תשתה קפה בבוקר? ברפת, בפלחה? אתה יודע שאין להם שם דאבל אספרסו בקפה קר שמוסיפים לך קרח כי אתה קליינט, בורקסים קטנים עם גבינת עזים בצד, עגבניות שרי וזיתים סוריים דפוקים, ורק החלמון של הביצה, כי החלבון בריא לך מדי. ולא קוראים שם עיתונים עד אחת בצהריים, וקוראים לזה עבודה. אתה יודע את זה, כן?".

מה קרה לך, הם השתנו, אני אמצא לך קיבוץ של הביוקר.

"נסעת לפה ולשם. בשביל מה לטרוח בכלל? הרי בסוף תיתקע עוד פעם" (מתוך "אהבה חדשה")
 

הגענו חזרה לישראל אחרי חניה קצרה אצל שמולה באגריפס, לחגוג את היהדות. אין כמו מרק קובה, עשרה עלי גפן ממולאים, עשרה בצלים קטנים (בגודל אצבע) ממולאים וקציצות עם שעועית ירוקה ברוטב חמצמץ של האורפלים כדי לגרום לך לאהוב את כל הדתות בעולם, אפילו את היהודית.

ברדיו דיווחו שהשר לענייני ג'ל, גלעד ארדן, החליט למנות את תא"ל (במיל') גל הירש למפכ"ל הבא. באמת שאיני מבין את אהוד המאוס, איך הוא אומר על ביבי שהוא לא יודע להחליט? הוא יודע יופי להוציא את השרים שלו דגנרטים, וארדן פשוט נפל למלכודת כמו טירון. לא כתבתי לו כאן שייקח את האישה והילדים לניו יורק או לוושינגטון? שיבלה כמה שנים בקיינע תרבות, ורק שלא יתבזה אצל ביבי גרסה 4.0? 

לא שאני גאון גדול, ההפך הוא הנכון, אבל כחובב כרוניקה, ברור לי ולכולם שליד ביבי לא גדלים אלא קמלים. וזה המצב של ארדן, שבגדול הוא באמת בחור טוב עם שליחות ציבורית כאג'נדה. אז הוא קיבל משטרה על הפנים, עם שבעה ניצבים שאולצו להתפטר, מפקד יאח"ה שהתאבד, עוד ניצב ותיק שיתפטר בחודש הבא ושדרת פיקוד מפורקת ומפשלת. 

ולארגון החולה הזה הוא ממנה למנהיג מפקד אוגדה שכשל. מקפיץ אותו בשתי דרגות, פעולה שיכולה לקרות רק בקוריאה הצפונית, בפקיסטן ובאיראן. אפילו בקובה לא. אין לגל הירש סיכוי להצליח בתפקיד, כי אין לו מושג קלוש בתחום השיטור, ויש לו אלפי מתנגדים בארגון הזה. הוא מונה כברירת מחדל, אחרי שיותר מדי אלופים בצה"ל השיבו ב"נייט" מוחלט להצעה. 

העיקר שראש הממשלה לא מפסיק לצחוק. הנה שלפתי עוד ג'וקר מהחפיסה, כי אחרי הירש שלא יודע לקרוא דוח ראיות, תיק הבר־נוער יהיה כמו "גבעת חלפון" לעומת מה שצפוי כאן. אפילו דני דנון מתאים יותר לאו"ם מאשר הירש למשטרה. 

ועוד לא שמענו ממה גל המבריק התפרנס בתשע השנים האחרונות: סחר בנשק? ייעוץ צבאי לגרוזינים שהושמדו בידי פוטין? הוא יהיה פרסונה גרטה אצל המפכ"ל הרוסי? בכל זאת פוטין היה ראש הקג"ב, הוא מבין משהו בשיטור.

ועל מי ייפול הכישלון? על ארדן, ביבי רק ייפול מצחוק, לפני ועדת טירקל (יו"ר הוועדה הגיע לגבורות. הג'וב הזה לכל החיים? רק שנדע) או אפילו אם יאושר המינוי הזה שנראה ונשמע כמו בדיחה עצובה. אז בשביל השר לביטחון הפנים גלעד ארדן אני מקדיש עוד פסקה משירו של אסף אמדורסקי: "הלכת לבית חולים, בשביל מה? אתה הרי לא ממש חולה, אולי כבר כדאי לגמור עם זה".
 

הג'וב בוושינגטון, במקום רון דרמר שעובד בכלל בשביל שלדון אדלסון, מתפנה בקרוב? כי בשביל ארדן הג'וב הזה הוא האהבה החדשה. שילך כל עוד הוא יכול, ויפנה לצחי הנגבי את המשרד. זה המהלך "שירצה ממנו עוד". הרבה עוד.