דרכים שונות לו לאדם בארצנו המבקש לקפד את חייו, והיעילה שבהן: קבלת תפקיד ציבורי בכיר. זה המתכון הבטוח ביותר להמוני משחרים לטרף המתקהלים בכיכר העיר רוויי משטמה וזעם וסוקלים באבנים את מי שמחרף נפשו ומוכן לתפקיד ציבורי, למשל המפכ"ל.
רק עלה שמו של גל הירש, שכרטיס הביקור שלו מרשים ביותר, וכבר החל ההמון, או נכון יותר קציני משטרה רמי מעלה, לסקור את עברו כלוחם ולהגיע למסקנה נמרצת: הוא לא האיש המתאים לגאול את משטרת ישראל משפע מפקדיה עתירי המעש, ובחלקם בעלי תיקים שזה עתה נפתחו.
לא ירחק היום, ושומר נפשו וכבודו ידיר את רגליו מכל תפקיד ציבורי וגם פוליטי. סקירה קצרה מלמדת על מה שעלה בגורלם של מי שעיצבו את דמותנו המדינית וההיסטורית; דוד בן־גוריון הושפל עד עפר בסוף ימיו ובילה אותם במרחק, בבידוד שגזר על עצמו; גולדה מאיר נחלה השפלה וגלי זעם בטרם הלכה לעולמה. משה דיין ראה איך הכתרים שנקשרו לראשו לאחר מלחמת ששת הימים - הפכו לקיתונות של מי מדמנה לאחר מלחמת יום הכיפורים. עינו האחת דמעה לנוכח זעקות הבוז שהוטחו לעברו בשל חלקו, כך טען ההמון, באותה מלחמה אומללה.  

בשיא מנהיגותו אמר מנחם בגין "איני יכול עוד" ופרש לביתו, כשהוא נועל אחריו את הדלתות. באלה הימים ממש חושף אהוד ברק בספר שהכתיב במו פיו את יתרונותיו וסגולותיו המוכחים, והתוצאה: כבר נערמות האבנים בכיכר העיר ומצפות לסקילה מהירה.
 
הרשימה מתארכת. גם כותב שורות אלה יכול להעיד בצניעות כי כאשר הייתי מועמד מפלגת הגמלאים ז"ל בבחירות לכנסת, כתב בגנותי העיתונאי לשעבר ולוחם הצדק בהווה אריה אבנרי כי "זנחתי את אמי האלמנה בחיפה על אף עושרי". את אמי לא רק שלא זנחתי והיא לא הייתה אלמנה בחיפה, אלא נשואה באושר לאבי היקר, ואת שניהם העברתי על חשבוני לבית אבות בירושלים, שם גרו ברווחה במשך עשרות שנים עד יום מותם. ובעניין עושרי, פקיד הבנק שלי גועה מצחוק מטלטל ברגע זה ממש.
המסקנה: זו לא רק ארץ שאוכלת יושביה, אלא ארץ שללא ספק זוללת ברעבתנות בלי להשאיר פליט ושריד כל מי שמבקש לגייס את מרצו, ניסיונו ותשוקתו להיטיב עם הרבים ולהציע עצמו לתפקיד ציבורי שאינו מביא איתו ברכה כספית.
בזה אחר זה המועמדים מבוזים, מוכים ומושפלים. וכל כך למה? הקנאה אוכלת כל חלקה טובה. זו איננה ארץ כנען אלא ארץ קנאן.
 
לא ירחק היום, חלילה, ורק בינוניים ואפורים כשק, כאלה שנחלו כישלונות בתחומים אלה ואחרים, ינסו את מזלם בשדה הפוליטיקה. להם לא יהיה מה להפסיד. הם גם יהיו אלמונים ואפורים כשק, עד כדי כך שעיתונאים חובבי ארכיון לא יוכלו לגייס שום שורה מכפישה. הגוגל היודע־כל יאמר: אלמוני. הגיח משום מקום.
אין בכל אלה כדי ללמד זכות על מי שלפתחו מונחת קופת שרצים. יש להרחיק כל נבל וחמדן מנופנו הציבורי, אלא שהגיעה העת שלא לרגום ולסקול כל מועמד בראשית דרכו או באחריתה, אלא לחבק בחום ולהעניק אפשרות  של ממש לזנק אל תוך מימיה הצוננים של העשייה הציבורית בישראל.