פתיחת שנת הלימודים כוסתה ברצף הכתבות הקבוע: מחירי תיקים, ספרים, מחברות וכו', צפיפות וכו', מי ישבות ולמה, מתכונים לסנדוויצ'ים וכמה סיפורים מקוממים על אפליות של שחורים ולבנים, עשירים ועניים. שגרתי.
העניין שלשמו התכנסנו, כלומר איזה מין בני אדם ייצאו מפסי הייצור שזה עתה הושלכו אליהם אותם תינוקות בית רבן - נעדר כמעט לחלוטין מהכיסוי והשיח. וגם זה שגרתי במונחים של המאבק על אופייה של מדינת ישראל.
השאלה הנכונה שצריכה להישאל בפתיחת כל שנת לימודים היא איך משלבים או מאזנים במערכת החינוך הקיימת גם חינוך לדמוקרטיה, שהיא קבלת האחר, וגם הישגיות בצבירת ידע, המחייבת חשיבה רציונלית. כפי שזה מצטייר, לא רק שאין איזון בין שתי המגמות, אלא שיש הפרדה גמורה. ובעיקר, יש השתלטות של החינוך הדתי על החינוך הממלכתי־חילוני.
"אם יש הנחיה לחינוך לדמוקרטיה במשרד החינוך, זה בגדר סוד" - זה מה שאמר מנהל בית ספר בחינוך הממלכתי לגלי שפיגל־כהן, שפרסמה השנה מחקר על "החינוך לדמוקרטיה בישראל 2015 - תמונת מצב". שפיגל מציינת כי "בכל ראיונות המחקר עובר כחוט השני הצורך הממשי של בתי הספר בהתייחסות של משרד החינוך לנושא החינוך לדמוקרטיה".
המציאות היא שמשרד החינוך משקיע מאמץ מיוחד במבצעי הזהות היהודית (כולל משאבים), וההשקעות באות הן על חשבון הדמוקרטיה והן על חשבון מקצועות הליבה. לא ברור עד כמה יתרום הקמפיין המתמטי של נפתלי בנט למערכת החינוך, אבל ברור לגמרי שמשה קלוגהאפט, מריץ הקמפיין, חברו ויועצו של בנט, קיבל על החשבון מיליון שקל (ערוץ 10) באקט בלתי חינוכי בעליל.
עיקרו של החינוך הדמוקרטי הוא שכל בני האדם נולדו שווים ולכולם מגיע שוויון הזדמנויות. כל משתתפי המחקר של שפיגל ציינו כי ב"שטח אין מורגשת כל התייחסות או הנחיה של משרד החינוך לחנך לדמוקרטיה, וזה מה שאמר לה מנהל בבית ספר בחינוך הממלכתי־דתי: "לא בכנסי מנהלים, לא בהשתלמויות מנהלים בחינוך הממלכתי־דתי, ואני נמצא במיליון כנסים - אני לא זוכר שדובר על דמוקרטיה". מנהל חטיבת ביניים בחינוך הממלכתי אמר לה: "החינוך לדמוקרטיה במרתף. זה תפוח אדמה לוהט".
משרד החינוך, מאז ימי המפד"ל בשנות ה־60, למעט גיחות של שולמית אלוני, יוסי שריד ויולי תמיר, הוא בן הערובה של הציונות הדתית, כולל שי פירון שהיה אמור להיות מעין מגנט דוסים לייט של יש עתיד וחזר בתשובה היישר לג'וב חינוכי צנוע בשדרות.
כל דת, לא רק דת ישראל, מטיפה לכזה ראה וקדש ואלוהים שלנו הוא הגדול מכל והתקצוב בהתאם. כולל מפעלי זהות יהודית מוגברת, תל"י (תוכנית תגבור לימוד יהדות), שהיא תוספת מתוקצבת בנוסף לתוכניות הלימודים הקבועות של בתי הספר. בשנת 2014 החל משרד החינוך לפעול להגברת התודעה היהודית, ומאות בתי ספר יתוקצבו גם בנושא "השבּת כנכס הלאומי של העם היהודי". זאת בנוסף לתוכניות כמו מסע וחידון התנ"ך ושאר מפעלים מבורכים על פניהם, שעלותם באזור ה־100 מיליון שקל, כולל עשרות עמותות תורניות, המתוקצבות מן הצד.
הכל בסדר גמור פרט לעובדה שמצד אחר לא ניכרת דחיפה נלהבת דומה ללימודי מדעים ואזרחות דמוקרטית. הפרופורציות בין הקמפיין לטובת העמקת לימודי המתמטיקה שעליו הכריז השבוע שר החינוך בקול תרועה לבין הקמפיין המיסיונרי הן בסדר גודל (הערכה גסה) של 1,000 ל־1.
למד את האויב
20 שנה שירת יזהר דוד בשב"כ. כשהשתחרר החליט להיות מורה. את תוצאות החינוך שמצא בכיתתו הוא תיאר כך ("הארץ"): "הגזענות היא מרכיב גדול מאוד במערכת החינוך. לפעמים אני שומע אמירות שמדהימות אותי".
הזיכרונות של דוד מתכתבים ישירות עם תמונות פארסת החייל שניסה לאזוק נער בן 12 וננשך על ידי אחותו: "כשהייתי בשירות ראיתי דברים שבני טובים ישראלים עושים לאוכלוסייה הפלסטינית, וכשחקרתי את הדברים מתוקף תפקידי הבנתי שזה במידה רבה בגלל חוסר ההיכרות שלהם עם העם הפלסטיני. הם פוגשים אותם בפעם הראשונה במחסום ומתייחסים אליהם מיד כמו אל אויבים. לא משנה אם הם רואים מולם אישה או ילד, מבחינתם כל העם הפלסטיני הוא אויב, כי הם מכירים רק את הנרטיב הישראלי. בגלל זה יזמתי את הפרויקט, שנועד להיאבק בגזענות. בעיני, לימודים כאלה חשובים לא פחות מלימודי מתמטיקה ואנגלית".
שני סיפורים, שכביכול אינם נוגעים ישירות למערכת החינוך וכביכול אינם קשורים זה בזה, צפו בשבוע שלפני פתיחת השנה. בשניהם מדובר במבנים לצורכי לימוד ושניהם נולדו בחטא ובעבירה על החוק. בשני המקרים העוברים על החוק עשו זאת באורח כוחני ובשם אלוהיהם. בסיפור הראשון ערערה המדינה על קולת העונש של מציתי בית הספר הדו־לשוני בירושלים. בשני דרש שר החקלאות אורי אריאל, בכובעו או כיפתו כאחראי על החטיבה להתיישבות, מראש המועצה המקומית מעלה אפרים, לבנות מיד וללא היתרי בנייה מכינה שהיא ישיבה קדם־צבאית.
כזכור, האחים שלמה ונחמן טוויטו הציתו את בית הספר הדו־לשוני מטעמים לאומיים, פטריוטיים ודתיים, נתפסו ונידונו למאסר של שנתיים ושנתיים וחצי והושתו עליהם קנסות בגובה 10,000 ו־15 אלף שקל. גם המאסר וגם הקנס הם כסף קטן אם רוצים להרוג באמת את השד הפטריוטי־גזעני. בדיוק מאותו טעם של הדת־שלנו־מעל־הכל שיגרו אורי אריאל וזאב חבר זמביש כלים כבדים להכשיר את הקרקע במעלה אפרים והציבו חמישה קרוונים. ללא אישור ובהנחה שהשרץ הבלתי חוקי יוכשר בהמשך כמו הבנייה בהתנחלויות. לא ברור אם המקרה ייחקר ואם יועמדו לדין. כלומר אין טעם להיתמם, השניים יורקים על החוק, ומבחינת המדינה מדובר בגשמי ברכה. היתרי בנייה (המינהל האזרחי)? לא בבית ספרנו.
הסיפורים האלה הם שני מקרי מבחן נוספים שבהם כשלה מערכת החינוך. בית הספר הדו־לשוני בירושלים הוא החינוך האמיתי לדמוקרטיה, והישיבה התיכונית הקדם־צבאית בשער אפרים מחנכת לחיילות בצבא ה' מול האויב בשער, כולל שער בית הספר. יש להם שם מיני טריקים, מעין ואהבת לרעך כמוך בחינוך ההצהרתי כאשר הגרעין הנוקשה הוא "יש רק אמת אחת!" נוסח שר החינוך בנט. יש רק אלוהים אחד נוסח כל רבני השטחים, ועכשיו לך תסביר למוצר שיצא מפס הייצור הזה מהי דמוקרטיה.
אלף פעם יספרו לך שהיהדות היא ויכוח על כל קוצו של יו"ד בתנאי שהיו"ד הזה הוא לא יהודי, והקוצים הם כל העולם ובייחוד בני דודנו. ה"ידע" שהתלמיד אמור לאגור הוא לא התמחות באגדות עם תנ"כיות וקבלתן כראה וקשקש, אלא הבנה עמוקה יותר של הנסיבות שבהן נכתב התנ"ך כתופעה רלוונטית לזמנה. גם הפלפול התלמודי איננו ידע אלא סוג של תרגול מחשבתי.
אם כבר מבזבזים חיים שלמים בסכולסטיקה שהולכת מהכא להתם ומגיעה לשום מקום, כדאי אולי להשקיע חלק נכבד יותר מן האנרגיה הזאת בכל אותם מקצועות שיש להם קשר ישיר ואמיתי עם הקדמה והנאורות של המין האנושי.