1. תקציב השילומים
הממונה על התקציבים במשרד האוצר התראיין שלשום בתוכנית "סדר יום" ברשת ב', והודה לראשונה שתקציב 2015/16 הוא בעצם הבייבי של המחאה החברתית. במילים אחרות, יוקר המחיה IN, הרפורמות והשינויים המבניים OUT.
זהו תקציב בתשלומים, שההתחייבויות בגינו נפרסו על פני כמה שנים כמו עסקת תשלומים בכרטיסי אשראי. כחלון ניסה לרצות את כולם ולא תמיד היה מתואם. כך למשל, שר האוצר הודיע שבהסכמת שר החקלאות ויו"ר ועדת הכלכלה תוקם ועדה שתבטיח את הסיוע לחקלאות בשנים הקרובות. אלא שהשר אורי אריאל טען שאף אחד לא דיבר איתו, ושמבחינתו אין שום הבנות. אריאל אינו הגורם היחיד במגרש הנעלבים. קדם לו דרעי שהתעקש להפחית את המע"מ על מוצרי יסוד, ובסופו של דבר יסתפק במע"מ מופחת בתחבורה הציבורית החל מ־2016.
לדרעי קדמו נפתלי בנט והמפלגות החרדיות. כל אחד מהם דרש וקיבל אף למעלה מחלקו. אל דאגה, גם שר הביטחון לא יקופח. אלא שבניגוד לאחרים, משה יעלון אינו צריך להידחף בתור לקופאי. הוא כבר יקבל בחודשים הקרובים את המיליארדים שלו, עם או בלי ועדת לוקר.
כחלון החליט בתקציב הנוכחי לפנק ולפנק על חשבון הגידול בגירעון ובניגוד לעצת הנגידה. לא רק שהחליט שלא להעלות מסים או לבטל פטורים, כעת הוא שוקל להוריד מע"מ ומס חברות. "יהיו עודפי גבייה וצריך להחזיר את הכסף ששייך לאזרחים", הסביר. טעות. כל עוד יש גירעון, הכסף אינו שייך לנו אלא למלווים הבינלאומיים, שבינתיים חושבים שהכלכלה יציבה.
העמדה של כחלון מתכתבת יפה עם האג'נדה וההבטחות שנתן לבוחריו ערב הבחירות. אבל היא רחוקה מההיגיון הכלכלי של כלכלני קרן המטבע וחברות הדירוג, המסתכלים תחילה על גובה הגירעון.
בעוד הוא מרפד אותנו במה שהוא מכנה "רפורמות" בתחומי הבריאות, הפנסיה, הבנקאות והקצבאות, שינויים אמיתיים מחוללי צמיחה, הכרוכים בעימותים עם מוקדי כוח, כמעט לא נעשו. אין רפורמות במגזר הציבורי, אין שינוי העדפות בתחומי החיסכון והמס, אין טיפול שורש בעידוד היציאה לעבודה, ומובן שאין טיפול שורש בתקציב הביטחון. הפתרון של לתת ולתת הוא הכי קל. ככה זה היה בתקופת לפיד וכעת זה חוזר על עצמו.
כנראה ששר אוצר שאינו מגיע ממפלגת השלטון יפזול תמיד לבחירות הקרובות ולא לעתיד הרחוק. זה נכון במיוחד במפלגות טוטליטריות כמו כולנו של כחלון, יש עתיד של לפיד, ישראל ביתנו של ליברמן, ובוודאי במפלגות החרדיות. רק במפלגת שלטון שאינה קמה או נופלת בזכות איש אחד אפשר לבצע שינויים אמיתיים.
תתפלאו לשמוע, אבל האחרון שניסה לעשות עוד משהו בתפקידו כשר האוצר היה שטייניץ. שום שר אחר לא היה מעז לדוגמה להתעמת עם חברות הגז או עם כיל. זאת הסיבה לכך שהוא גם שילם מחיר גבוה בפריימריז בליכוד, אבל בזכות קרבתו למשפחת נתניהו הוא קודם לתפקיד מיניסטר. אחרי הכל, שטייניץ הוא בן יקיר לי של המשפחה.
2. נגוז החלום
מה שמעצבן בסיפור עיכוב מתווה הגז הוא לא רק התנהגות החלמאית של פקידות אטומה, הגורמת לאזרחי המדינה נזקים במיליארדי שקלים. מה שמרגיז במיוחד הוא השמחה לאיד על מציאת הגז המצרי. הרושם שנוצר הוא שהמאגר שהתגלה על ידי החברה האיטלקית ENI נמצא בכלל מול חופי ישראל ולא במצרים.
אז יחימוביץ' וחבריה כבר יכולים לנשום לרווחה. לא קרה שום אסון בכך שהגופים המוסדיים המנהלים את הפנסיות שלנו ספגו הפסדים של יותר מ־5 מיליארד שקל. מה זה לעומת העובדה שתשובה וחבריו הטייקונים איבדו כמיליארד שקל כתוצאה משחיקת שווי מניותיהם?
מבחינת הפוליטיקאים מהמחנה הציוני, עדיף שהגז במאגר "לווייתן" יישאר בבטן האדמה ושגביית המסים ממכירת הגז תלך לעזאזל. הלא בתקציב אין גירעונות, אלא עודפים של מיליארדי שקלים. הרי לטענת יחימוביץ', הגז במאגר "תמר" וחבריה יספיק ל־15 שנה ולא צריך לדאוג. לפתע נשכחו הטענות שקידוח "תמר" מחובר ליבשה בצינור אחד בלבד שמחזיק את כל הביטחון האנרגטי של המדינה וחברת החשמל.
לו היו מקבלים את המלצות יחימוביץ', הייתי רץ כבר בראשון בבוקר להום סנטר כדי להצטייד בעששית. אבל בואו נניח לרגע שהגז המצרי אכן ישווק גם לצרכנים ישראלים, ונתעלם מהעובדה שהמצרים צריכים אותו לתצרוכת עצמית. אם כך, מה הבעיה? בואו נאשר את המתווה ושצרכני הגז הישראלים (בעיקר מענף התעשייה), יחליטו בעצמם אם הם קונים גז ישראלי (במחירים "גבוהים") או שהם סומכים על הגז המצרי "הזול".
הרי לכאורה הגז המצרי הוא אלטרנטיבה. למען האמת, אחרי שנודע על מציאת מאגר במצרים בגודל של "לוויתן", הייתי בטוח שלמחרת ירוץ דרעי לכותל כדי להטמין בקשת מחילה על הנזקים שנגרמו, ורגע לאחר מכן יודיע לנתניהו שהוא חותם. כן. בניגוד לסרבן גט שבמשך שנים שיגע את אשתו וכשכבר הסכים לחתום היא נפטרה, הפעם דרעי חותם לפני קביעת המוות. אלא שבמקום זה הופיע האדון בכנס "כלכליסט", וגלגל את עיניו לשמיים - כאילו מה רוצים ממנו?
האחראי לתעשייה. אריה דרעי. אמיל סלמן, פלאש 90
אז ככה: אדון דרעי, אתה שר הכלכלה, האחראי לתעשייה. מה לעשות שסיפור החלם נפל דווקא במשמרת שלך, וסמכותך היא לעקוף את הממונה על ההגבלים. גם כך הרשעתך בפלילים הגבילה את תחומי עיסוקך במינוי דיינים ושופטים, אז עכשיו אתה מדיר עצמך גם מעניין הגז? אתה פוליטיקאי נבחר ולא פקיד פחדן החושש לעמוד מאחורי עמדתו המקורית הצודקת. האם גורל "השקופים" המועסקים במפעלי התעשייה המשוועים לגז אינו מטריד אותך?
רק עכשיו מתבררת עוצמת הנזק שגרם ההיפוך בעמדתו של פרופ' דיוויד גילה, שהמליץ במקור על מתווה פשרה לפירוק הריכוזית בגז, והגן על עמדתו בחירוף נפש עד שהתהפך. לו אני גילה, הייתי גונז את תוכניותי להביא את סיפור הגז כ"קייס סטאדי" לקראת חזרתי לאקדמיה.
לו אני נתניהו, הייתי מפקיע עוד אתמול את סמכותו של דרעי לאשר את המתווה לפי סעיף 52 וגואל אותו מייסוריו.
לו אני נובל אנרג'י, הייתי מתאזר בסבלנות עם המתווה עד "אחרי החגים", ולאחר מכן אלוהים גדול.
לו אני מנכ"ל וודסייד האוסטרלית, הייתי שולח זר פרחים ענק לרגולטור הישראלי על שהצליח לעצור אותי ומנע את הצטרפותי כשותף ל"לוויתן", בימים שבהם עוד ידע לשחות.
3. צמח בר
אין בכלל ספק שאת הפתעת השבוע במגזר הפיננסי סיפקה חדוה בר, המפקחת על הבנקים הנכנסת. כל אלה שטענו נגד מינויה ועתרו לבג"ץ בגלל קשריה כביכול לבנק לאומי מוזמנים לאכול את הכובע.
בר משכה את השטיח מתחת לרגליהם של הצדקנים מתנועות האיכות למיניהן, כשהכריזה בכנס "כלכליסט" על נכונותה למהפכה בשוק כרטיסי האשראי. זה אומר שבנק הפועלים יחויב למכור את ישראכרט, ובנק לאומי יחויב למכור את חברת כרטיסי האשראי לאומי קארד.
הכרזתה הדרמטית של המפקחת ניתנה כשוועדת שטרום יושבת על המדוכה ודנה בימים אלה בדרכים להגברת התחרות בין הבנקים. בר אומנם לא הפתיעה את דרור שטרום, יו"ר הוועדה, ועדכנה אותו מראש על עמדתה. אבל היא גנבה ממנו את ההצגה. ראשית, היא הוצגה כרפורמטורית שאינה חוששת מהמילה "תחרות". שנית, בניגוד לרושם שעלול היה להיווצר, בנק ישראל בעצמו הוביל את השינוי בענף האשראי, ועם כל הכבוד לשר האוצר הוא לא נכפה על ידי ועדה חיצונית כלשהי.
ועדיין, ועדת שטרום רשאית להמליץ שגם בנק דיסקונט והבינלאומי ימכרו את ויזה כאל. לחלופין, היא גם יכולה לקבוע שהפרדה כזאת לא תועיל באמת לתחרות בין הבנקים. בואו לא נתבלבל. מכירת ישראכרט ולאומי קארד היא לא פחות מרעידת אדמה. הפעם האחרונה שבה שינוי מבני רחב היקף כזה נעשה הייתה לפני עשור, כשהבנקים נאלצו למכור את קופות הגמל וקרנות ההשתלמות. ההרפתקה נגמרה בבכי לאחר שדמי הניהול ששילמנו הוכפלו.
אני לא מאלה המוחאים כפיים אוטומטית ליוזמה להפרדת חברות האשראי. אני לא מסתפק בססמה "תחרות". כבר היה לנו הרבה מזה וראינו לאן זה הוביל. יש לקוות שבניגוד לעבר, החברות לא תימכרנה לחברות הביטוח, שיהפכו למפלצת ריכוזיות פיננסית. עוד יותר יש להתפלל שרוכשי חברות האשראי, שישלמו עבורן מאות מיליוני שקלים אם לא יותר, לא יממנו את העסקאות בדרך הקלה של הכפלת העמלות והריביות, כפי שקרה בגמל ובהשתלמות. אז נמצא את עצמנו מתגעגעים לריביות של 10%־14% שגבו חברות כמו ויזה כאל.
המפקחת לא הסתפקה במקל והציעה בתמורה לבנקים את הגזר: כניסה למכירת פוליסות ביטוח (ללא חיתום). מה זה אומר? שאם ניכנס מחר לסניף הבנק, נוכל לקנות פוליסת אובדן כושר עבודה, פוליסת ביטוח חיים או ביטוח אלמנטרי לדירה. נוכל לקנות אפילו פוליסת ביטוח לרכב.
מדובר בשינוי מהפכני בגישה למערכת הבנקאית, שבשנים האחרונות נטען שהיא ריכוזית מדי ולכן אסור לתת לה להיכנס לתחומי פעילות חדשים. מכירת ביטוח בבנקים תוזיל ללא ספק את העלויות לצרכן.
חברתה של בר, המפקחת על הביטוח באוצר דורית סלינגר, הייתה מודעת ליוזמה. השאלה הגדולה היא כיצד תגיב עליה. השאלה המעניינת יותר היא כיצד יגיבו סוכני הביטוח על יוזמת בנק ישראל. עד היום הם היו בטוחים שהגזירות עליהם מגיעות מהאוצר, ולפתע מתברר כי האויב נמצא דווקא בבנק ישראל. נזכיר שבדיוק לפני עשור גם ועדת בכר המליצה להתיר לבנקים למכור ביטוח. אלא שאז הם כונו מפלצות פיננסיות והיוזמה נפלה בכנסת.
הסוכנים נמצאים כעת בדילמה לא פשוטה. אם יתנגדו ליוזמה, כפי שעשו לפני עשור, הם יואשמו בטרפוד רפורמה ברוכה להורדת יוקר המחיה. לו אני כחלון, הייתי בעניין זה מחבק את בר בשתי הידיים. לא לכל דבר הקשור לבנקים צריך להגיד אוטומטית לא.
4. התעשייה ומקרה פניציה
דרעי, סרבן החתימה על מתווה הגז, הוכיח שגם הוא מצוין במילים: "הכלכלה זקוקה בימים אלה לסיוע כדי שתוכל ליצור מקומות עבודה ולתמוך בכלכלה, וזה מה שאנחנו עושים". וכמובן יש לנו את כחלון, המעלה בכל הזדמנות את התעשייה על ראש שמחתו.
אבל בואו נקפוץ רגע לשטח ונראה איך מתרגמים את כל המילים היפות ומגנים באמת על התעשייה. יצרנית הזכוכית פניציה מכינה בימים אלה כתב תביעה נגד ממשלת טורקיה על מכירה בהיצף של זכוכית בישראל. למי ששכח, פניציה - המייצרת זכוכית שטוחה במפעל ציפורית שבגליל - עמדה לפני שלוש שנים על סף פשיטת רגל. בסופו של דבר, רגע לפני שקרסה סופית, קרן ההשקעות פורטיסימו שלפה את היד והוציא אותה מהקרב. מאות מעובדיה ניצלו.
מצבה העסקי של פניציה השתפר מאז דרמטית והיקף מכירותיה זינק ל־80 מיליון דולר בשנה. אחת הסיבות לכך היא חיבורה לגז. כן, אותו גז "יקר" שכל "יקירי" התעשייה טוענים לו, חסך לפניציה הוצאות של מיליון דולר בחודש.
מנכ"ל החברה ערן חיימוביץ אומר לי שזה עשה את כל ההבדל בין סגירת המפעל להמשך קיומו. אבל כבר עסקנו מספיק בגז העצבים, וזה לא העניין.
הסיפור נוגע למכירותיה של פניציה. כמחצית ממכירות המפעל הן לחו"ל, ועד לאחרונה 30% מתוכן היו לטורקיה. אלא שהטורקים, בניגוד לישראלים, יודעים להגן על התעשייה המקומית. הם טענו שפניציה מוכרת בהיצף (כלומר במחירים נמוכים ביותר) ולכן החליטו לחייב אותה בהיטל של 30%. סובלים מכך גם יצרנים נוספים, כמו קיבוץ צובא, המוכר זכוכיות למכוניות.
ההיטל הפך את היצוא לטורקיה ללא כדאי ופניציה נאלצה להפסיק למכור שם. אלא שבמדינת חלם ששמה ישראל, ובמשרד ששמו היה פעם משרד התעשייה (ואפשר להחליף את שמו למשרד היבוא), מאפשרים לטורקים להמשיך למכור זכוכית בישראל ללא מגבלות. חלקם של הטורקים במכירת זכוכית בישראל אינו זניח כמו זה של פניציה בטורקיה. על פי האומדנים, היקף המכירות של הזכוכית הטורקית בישראל הוא כ־10% מסך המכירות. אז מה היו עושות מדינות נורמליות אחרות באירופה? כמובן, מטילות מס מגן על הסחורה הטורקית. אך לא כך אצלנו.
בנט, שהיבוא הפך אצלו למנטרה, לא היה מוכן לשמוע בכלל על התלונות של פניציה ולא היה מוכן לקבל את ראשיה לפגישה. כנראה שהמנכ"ל שלו, עמית לנג, לחש משהו באוזנו. וכך, במשך שנתיים ניסתה פניציה לגייס את משרד הכלכלה להגשת תלונה נגד הטורקים, אך ללא הועיל. רק בחודשיים האחרונים, מאז כניסת דרעי לתפקיד, משהו השתנה. במשרד הכלכלה כבר מוכנים לשמוע את התלונה, אך טוענים שאין להם מספיק כוח אדם, ושאת עבודת ההכנה להגשת החומר צריכה לעשות פניציה בעצמה. וכך מצא עצמו המנכ"ל ערן חיימוביץ עמל במשך שנים על הכנת נתונים סטטיסטיים.
אגב, מצב אבסורדי דומה קיים גם בקרב יצרנית הכבלים סינרג'י (שבבעלות פורטיסימו), בענף תעשיית הקרמיקה ועוד.
בכל העולם שומרים על התעשייה המסורתית כי היא מספקת את התוצר הגבוה ביותר לעובד. בכל העולם מבינים שחשוב לשמור על מקומות העבודה כי עובד מובטל הוא עובד מתוסכל. ורק בישראל מוכנים להציף את המדינה בכל זבל המסופק ממדינות כמו סין וטורקיה, שנורמות העסקת העובדים שלהן
מזכירות לא מדינות עולם שלישי, אלא עולם עשירי.
נתניהו ודרעי מדברים על חשיבות התעשייה בישראל, והאקט הסמלי הראשון שעליהם לעשות הוא להחליף את השם האניגמטי "משרד הכלכלה" ב"משרד התעשייה". כשהדיסק מתחלף, כל הדברים האחרים מגיעים כמעט באופן אוטומטי.
5. השיטה של הרבלייף
"לצערי, לא. המצב לא השתנה. כדי לשנות את המודעות להרגלי האכילה יש צורך בחינוך ובהשקעה ארוכת טווח. אנחנו עדיין לא שם".
בעבר תמכה הרבלייף בקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה. עם כניסתו לתפקיד לפני כשנה, החליט פורת על הפסקת מתן החסות. "כששאלתי את מאמן הכושר מה אוכלים הכדורגלנים לארוחת הבוקר, הוא אמר לי 'קורנפלקס'. זה הספיק לי. המשמעת העצמית של הספורטאים בישראל בענייני המזון נמוכה", מסביר פורת.
עם זאת, הוא שמח מאוד לתת חסות לנבחרת הבנות של ישראל בהתעמלות אמנותית. "הן מודעות מאוד לנושא התזונה ואני מקווה שהן יביאו תוצאות באליפות העולם הנפתחת בשבוע הבא בשטוטגרט".
הרבלייף אינטרנשיונל היא חברת תזונה גלובלית, הנחשבת לבין המובילות בתחום הבריאות וסגנון החיים. היא מעסיקה 7,800 איש, המייצרים מחזור מכירות של 5 מיליארד דולר בשנה. מניותיה מפוזרות בקרב כמה קבוצות השקעה ונסחרות בבורסה של ניו יורק.
החברה מתמקדת בפיתוח מוצרים המשמשים לניהול משקל גוף תקין, לצד מוצרי כושר וטיפוח אישי ומוצרי אנרגיה. החזון של מייסד החברה האמריקאית היה טיפול במגיפת ההשמנה העולמית. "מחקרים הוכיחו כי ההשמנה מתמקדת בשכבות האוכלוסייה המוחלשות שאינן מודעות לבריאות ואוכלות את הג'אנק פוד. בישראל עיקר הבעיה הוא בקרב אוכלוסיית המיעוטים", אומר פורת.
החברה מפעילה קרן לסיוע לילדים נזקקים לקבלת תזונה טובה ונכונה. בעולם היא מממנת 190 ספורטאים ברמה עולמית, ביניהם כריסטיאנו רונאלדו וקבוצות כדורגל כמו לוס אנג'לס גלקסי. לפעילות בישראל היא הגיעה בשנת 1990. מוצריה נמכרים באמצעות 6,500 מפיצים והיקף המכירות נאמד בעשרות מיליוני שקלים בשנה.
"בעצם כל אחד יכול לשמש מפיץ. הוא מקבל ערכת מוצרים בסיסית תמורת 257 שקל, ואם השיטה עבדה עליו אין סיבה שלא תצליח עם אחרים. לרשות המפיצים עומד מחסן לוגיסטי בראשון לציון שבאמצעותו או דרך אתר האינטרנט של החברה מבוצעות ההזמנות", אומר פורת.
איך הגעת לסיפור התזונה הנכונה ומה הצד הכלכלי של העניין?
נראה לי שגם חברות המזון מודעות הרבה יותר לענייני הבריאות. תנובה מפחיתה בצורה ניכרת את המלח והסוכר. מקדונלד'ס משווקת קציצות דלות קלוריות, וחברות המשקאות עוברות מממתיק אספרטיים המזיק יותר לממתיק סטיביה המבוסס על צמחים. האם הן לא תופסות את המקום שלכם?
"ראשית, המפיצים עושים עבודה מצוינת גם כך. אחדים מהם גילו את השיטה ומגיעים להכנסות של עשרות אלפי שקלים לחודש בלי שאפילו יצטרכו לפתוח דוכן. אנחנו מעדיפים להיות ממוקדים יותר ולתת חסויות. זאת שיטת העבודה הנוכחית שלנו, אבל אנחנו פתוחים לכל שינוי".