בשנה החולפת השקיע בנימין נתניהו את מלוא כוחו ומרצו במתקפה חזיתית, בוטה וחסרת רחמים על נשיא ארצות הברית וממשלו כדי לסכל את ההסכם עם איראן. בכל שנות שלטונו הרבות של נתניהו אין ולו דוגמה נוספת לפעילות כה אינטנסיבית, כפי שהשקיע בנושא הגרעין האיראני.
אולם לנגד עיניו המשתאות של נתניהו התנפצו סופית כל תקוותיו שמא הקונגרס האמריקאי יסכל את תוכניתו ואת מהלכו של הנשיא. כל מאמציו של נתניהו היו לשווא.
אפשר לטעון שרוב העם האמריקאי אינו תומך בתוכנית הנשיא. אולם אין לאמירה זו כל משמעות, משום שעל פי החוקה האמריקאית, שבה תומך רוב העם, מותר לנשיא להטיל וטו על החלטות הרוב בקונגרס, בדיוק כפי שלרוב של שני שלישים מהסנאט ישנה היכולת לסכל כל וטו נשיאותי. זו הקונסטיטוציה באמריקאית, ואת זאת נתניהו לא יצליח לשנות לעולם.
אז מותר לומר כל דבר, ולנפנף בעובדות בלתי חשובות, אך אלה לא יעשו כל רושם בארצות הברית. נתניהו מכוון לכאן, פנימה. אין זה סוד שמרבית הציבור מקבל את דבריו כדברי אלוהים חיים. מבחינה זו נתניהו יכול להיות שקט: גם בבחירות הבאות הוא יהיה ראש הממשלה, והעובדות אינן חשובות כלל.
ולמרות הנאמר, מתבקשות כמה הבהרות ושאלות החייבות מענה. רבים היו אלה אשר המליצו לנתניהו לא להגיע לעימות פומבי עם ברק אובמה, כי עלולות להיות לכך תוצאות הרות אסון. אפילו חברו/יריבו אהוד ברק, בתור שר ביטחון שיחד עם נתניהו הכין מתקפה באיראן, יעץ לראש הממשלה לא להתלהם. כי את ארצות הברית נצטרך גם לאחר המהלך המדובר, אם ייעשה ללא ידיעת האמריקאים. ונתניהו בשלו.
זאת ועוד: רבים דחקו בנתניהו לא לנאום בקונגרס כנגד הנשיא. נתניהו טען שנאומו אינו נגד הנשיא אלא נגד ההסכם. ראש הממשלה לא היה מוכן לשמוע או להישמע לבקשתו של אובמה, שלא להתערב בפוליטיקה הפנימית של ארצות הברית. נתניהו נפנף את כולם. היו שהזהירו אותו שמהלכו בקונגרס ומעורבותו הגלויה בארצות הברית, בסיוע ארגונים יהודיים שונים, עלולים לפגוע ביהודי ארצות הברית. נתניהו ביטל את האזהרה במחי יד.
יש לומר בריש גלי: נתניהו נכשל כישלון צורב בסוגיה האיראנית. נשאלת השאלה, מי יישא באחריות לכישלון זה? נתניהו משוכנע שלא הוא. והוא צודק. מי שיישא בכך הם אזרחי ישראל. אין זו קביעה ערכית שלי אלא של נתניהו עצמו, שאמר בכל הזדמנות, בכל מפגש עם מנהיגי העולם בקונגרס, שאם ייחתם הסכם עם איראן, ישראל תימצא בסכנה קיומית ממש.
ההסכם נחתם, הממשל יצליח במהלכו, הסנקציות יוסרו. ומה יקרה לישראל? האם באמת נימצא בסכנה קיומית? נתניהו אינו יכול לטעון שהסכנה חלפה. לכן אזרחי ישראל יישאו בתוצאות, כי הרי אליבא דנתניהו, איראן תמשיך לצעוד לעבר פצצת הגרעין, וברגע שתשיג אותה, תטיל אותה על ישראל. ורק נתניהו לא יישא בשום אחריות.
זהו היגיון בלתי מוכר ובלתי מובן לי. אמחיש זאת בדוגמה: לאחרונה התייחס השר יובל שטייניץ למתווה הגז, באומרו שלא יעלה על הדעת שאין באפשרות הממשלה למלא את מדיניותה בגלל סחבת הנמשכת שנים. הוא צודק. הסחבת בלתי נסבלת, אלא ששטייניץ שכח לציין שהסחבת רשומה על שמו, כמו שהיא רשומה על שם ראש הממשלה ועל שמם של שרים נוספים.
אגב, שטייניץ היה שותפו הנאמן ביותר של נתניהו במדיניותו כלפי ארצות הברית ושליחו לגיבוש הקואליציה נגד אובמה. אך שטייניץ ופטרונו, כאמור, אינם נושאים באחריות. במצב נתון זה, נתניהו וחבריו מתחילים להתגונן תוך כדי הפרחת ססמאות נבובות. אך כאמור, אל לנתניהו להתאמץ יותר מדי, כי תמיכת הרוב בישראל מובטחת לו. זה העיקר.
הכותב הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי