אובמה לא סובל את נתניהו. וגם ההפך. הם מתעבים זה את זה אבל מתגברים. נפגשים פעם בשנה, לפעמים קצת יותר, מנסים לשדר ידידות ולא להעליב.
הם אומרים שיחסי המדינות מצוינים, ממתיקים שקר לבן ובו מחמאה שקרית על המנהיג האחר, מחייכים למצלמה ומכריזים באון ובגאון על הקשר הטוב בין ארה"ב לישראל. למתח הזה בין הרגש לשכל, בין מה שהם מרגישים למה שהם עושים, קוראים משבר אמון אישי וגם קשר אסטרטגי יציב בין מדינות. ככה זה אמור לעבוד.
זה הכל כאין וכאפס לעומת הכעס והטינה שיש בין פוטין לאובמה. נשיא ארה"ב היה מוכן לבלות נופש זוגי הכל כלול עם בני הזוג נתניהו, כולל יאיר, בקיסריה, עם אב הבית וכל הצוות, רק כדי להימנע מפגישה עם פוטין.
הדוברים שלהם לא הסתירו את העוינות כשדיברו על חשיבות הפגישה בין השניים השבוע בניו יורק. הדובר של אובמה אפילו נכנס לתיאור הפוזה שעשה פוטין בפגישה עם נתניהו כדי להציג אותו באור מעט נלעג.
כל אחד מהם, מהדוברים, הציג דגש אחר לפגישה. דמיטרי פסקוב, דוברו של פוטין, הדגיש את המצב בסוריה כמטרה שלה, ואילו ג'וש ארנסט, דוברו של אובמה, דיבר על המצב באוקראינה, שבעקבותיו הטילה ארה"ב שורה של סנקציות ומגבלות כלכליות על רוסיה ועל בכירים במדינה.
הם ידונו בשני הנושאים כמובן. המשחק של הגדולים כולל הנחת כמה קלפים על השולחן. מה שלא ידובר בפגישה אבל ירחף מעליה הוא משחק התפקידים והעובדה שפוטין ניצל את כישלונות אובמה במזרח התיכון למינוף עצמי ולכניסה למשחק. מעל לכל השיקולים האסטרטגיים, הטקטיים, הכלכליים והצבאיים בהכנסת הכוחות הרוסיים לסוריה, שעדיין לא נלחמו באיש ובינתיים עסוקים בהפגנת נוכחות, עומדת שאלת הנאמנות.
פוטין הכניס כוחות לסוריה כדי לאותת לשותפים במזרח התיכון: בניגוד לאובמה הבוגדני והפחדן, אני נשאר נאמן עד הסוף. לא אנטוש כמו שאובמה נטש את מובארק או הפקיר את טוניסיה או הפנה עורף לתימן, שכוחותיה נלחמים על עיר הבירה מול שלוחותיה של איראן בתמיכת סעודיה והקואליציה.
פוטין, כמובן, נאמן רק לעצמו ולפעמים לארצו ולפעמים גם לאחרים. זהו מסר מתריס מול הנשיא האמריקאי, כי ברגע שאובמה החליט באותה שיחה של 45 דקות עם הכלב בחצר הבית הלבן, יחד עם דניס מקדאנה, לא לתקוף בסוריה ולהביא את הנושא לאישור בקונגרס - פוטין נכנס לתמונה. הוא הביא את אסד ואת פירוק רוב הנשק הכימי והפך להיות שחקן משמעותי. האמריקאים נוטשים והרוסים באים. היום כשרוצים להגיע להבנות בענייני סוריה ותימן, נניח על פי הנוסחה שסעודיה תרפה בסוריה ואיראן תיסוג מתימן, באים לדבר עם פוטין. הוא יכול להביא משהו, אובמה לא רלוונטי.
אבל פוטין תלוי גם באובמה. הוא חתום איתו על עסקת הגרעין הבעייתית עם איראן. ובענייני סוריה, רוסיה יכולה להסתבך צבאית בלי תיאום ובלי שיתוף פעולה. למשל, קיים אולי צורך ליצור הבנות על מלחמה משותפת בדאע"ש בסוריה, תוך מניעת גלישתה דרומה, לירדן, ואז מעבר לשלטון מתואם בסוריה או חלוקה ושמירת האינטרסים הרוסיים ברצועת החוף הנמצאת בשליטת העלאווים.
כולם בסוכת האו"ם
והכל חוזר לעסקת הגרעין. בכירים מאוד בישראל חושבים, וגם אמרו לעמיתים באירופה, שהעסקה היא המקור לגל הפליטים ששטף את האיחוד. מה הקשר, שאלו גורמים בבירות אירופה השונות. התשובה היא זו: ברגע שנחתמה העסקה, הסורים - בעיקר הסונים והנוצרים, אלה שחיכו לראות מה תעשה ארה"ב (כלום) - הבינו שנגזר גורלם, שאסד לא הולך, שפוטין נכנס. זו הסיבה שהם הפסיקו לחכות לשיקום המדינה. הם התייאשו והחליטו לחפש מקום מקלט.
הפגישה בין פוטין לאובמה מתרחשת בדיוק בסוכות. כולם באים לסוכת האו"ם לחגוג 70 שנה לארגון. ראש ממשלת סין, פוטין, רוחאני, מרקל ואולי אפילו הקובני. כולם באים לבקר קצת באו"ם והרבה בניו יורק. זה מה שיפה בניו יורק. היא לא רק העיר הכי מגניבה ותוססת והעיר היהודית הגדולה בעולם, היא גם עיר בינלאומית. כולם באים לשם. בגלל האו"ם. וכולם מסתובבים בעיר, קובני ועיראקי, איראני וישראלי, רוסים ואקראינים, פלסטינים ואיסלנדים. אוכלים סושי, מנגבים צלע ומחפשים קפה קצר. באים לבקר, אולי לראות הצגה, אולי לתת הצגה.
אבו מאזן כבר הבטיח, לנתניהו יש רקורד של שימוש באביזרים - מפות של אושוויץ, ציורי פצצות והספר של חמינאי. מעניין אם יש לו רעיון, הברקה או בכלל מה לחדש. הוא ידבר על סכנות ההסכם, הוא ידבר להיסטוריה, הוא ידבר לקמפיינים של הבחירות בארה"ב, והוא יציג טיעונים והאשמות מול אבו מאזן.
בחודש הבא הוא יתחיל לדבר על אמת. הוא ישב עם אובמה בתחילת נובמבר. אחריו יבוא שר הביטחון יעלון לשבת עם שר ההגנה קרטר. הם ידברו על מה שישראל צריכה, בכסף ובנשק, ובעיקר ישראל תנסה לדחוף חזק לתוכנית מערכתית כוללת נגד תשתיות הטרור של איראן. התאים הרדומים בתאילנד, בקפריסין, בדרום אמריקה ובלבנון. נשק לחיזבאללה, אספקת נשק איראני לארגוני טרור. האמריקאים אמרו שיטפלו בהכל אחרי ההסכם. הגענו למבחן.
הבעיה בנסיעה של נתניהו לאו"ם היא שהוא נוסע בראש של דיפנס - הגנה. הוא יגן על עמדתו שהעסקה היא טעות, הוא יגן על האמת שלו שהוא מוכן לשלום - ויראה איך כולם נגדנו. אנשיו, שזלזלו ביוזמה המדינית של לפיד, לא נתנו תשובה מספקת לשאלה, ומה לגבי היוזמה שלכם? כל יוזמה? נתניהו משוכנע שצריך לחכות. לבחירות, לשינוי המציאות או למשיח, מה שיבוא קודם.