העצרת השנתית של האו"ם, שחוגגת 70 שנה להיווסדה, מתחילה מחר.
המאגרים של מחיאות הכפיים שצפויות להדהד באולם המליאה כבר נסגרו לפני זמן. קבלת הפנים הנלהבת כבר אוחסנה, מוכנה ושמורה לשני מנהיגים ששמותיהם קשורים ומזוהים עם הסכם הגרעין עם איראן - נשיא ארה"ב ברק אובמה ונשיא איראן חסן רוחאני.
גם מנהיגי המעצמות, שהיו מעורבות ושותפות במשא ומתן עם איראן והחתומות על ההסכם, יקבלו מחיאות כפים. אבל אובמה ורוחאני יהיו המחותנים הראשיים בחגיגה הגדולה, שבה יצוין מה ששגרירים, דיפלומטים בכירים ופרשנים במטה הראשי של האו"ם בניו יורק מגדירים בנימת גאווה וסיפוק "הישג מדיני היסטורי".
גם נאומו של האפיפיור פרנציסקוס במליאת האו"ם ביום שישי, הופעה ראשונה של הכס הקדוש בארגון העולמי, העניק רגע של חגיגיות ערב כינוס העצרת השנתית. בנאומו הפציר פרנציסקוס באו"ם לפעול לקידום שוויון בין כל האומות. "הניסיון של 70 השנים האחרונות מבהיר שתמיד יש צורך ברפורמה ובהתאמה לתקופה על מנת לקדם את המטרה העילאית של הענקת נתח לכל המדינות, בלי יוצאות מן הכלל, בתהליך קבלת ההחלטות ומתן השפעה אמיתית ושוויונית", אמר.
צריך לומר – תחושת החגיגיות באו"ם תהיה קצרה. כאשר יירגעו המחמאות על ההסכם עם איראן וישככו מחיאות הכפיים למשיגיו, תעלה ותתבהר תמונת המצב בזירה הגלובלית המשמשת השנה רקע לכינוס העצרת הנוכחית. זאת תפאורה מדכדכת ומתסכלת לאירוע העולמי בניו יורק, והיא עגומה בהיקף שאינו זכור במטה הראשי של הארגון העולמי זה שנים רבות.
במשרד דוברות האו"ם לא ידעו בסוף השבוע לנקוב במספר המדויק של הנשיאים, ראשי המדינות ושרי החוץ שישתתפו בעצרת השנתית הנוכחית. אבל ההערכה היא שיהיה זה מספר שיא, הצפוי להגיע ל־140 מנהיגים מכל העולם.
"זה לא רק משום שהעצרת הנוכחית מציינת יובל 70", אמר בשיחה עמו שגריר מערבי ותיק המסיים בעצרת הנוכחית חמש שנות כהונה בניו יורק, "זה המצב בזירה הגלובלית, זה המשברים, הסכסוכים האזוריים, המלחמות הפנימיות ומצוקות של מיליוני בני אדם, בהיקף ובעומק שלא נראו מאז תום מלחמת העולם השנייה".
מזכ"ל האו"ם, באן קי־מון, תיאר זאת בצורה פשוטה הרבה יותר: "60 מיליון בני אדם זקוקים היום לסיוע, לתמיכה ולהצלת נפשות", אמר במסיבת עיתונאים שערך בשבוע שעבר.
נתניהו, שיגיע לעצרת, צפוי להרגיש לא בנוח
האופטימיסטים בקרב הדיפלומטים והפרשנים, ויש כאלה, מעריכים כי שהייתם בניו יורק של כמה ראשי מעצמות ומנהיגי ארצות מרכזיות צפויה השנה להניב תזוזה חיובית או אפילו התקדמות ממשית ליישוב כמה מהסכסוכים המזוינים המתמשכים ועקובי הדם.
בסוף השבוע פורסם באופן רשמי דבר קיומה של פגישה שתתקיים בשולי העצרת בין אובמה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. שני המנהיגים לא נפגשו מאז שיחה קצרה שקיימו בנובמבר שנה שעברה, בשולי פסגה כלכלית בבייג'ינג. מאז שוחחו ביניהם בטלפון שלוש פעמים. יש להם הרבה על מה לדבר. להערכת דיפלומטים, פוטין יביא עמו לפגישה תוכנית מפורטת הכוללת יוזמה למאמץ רוסי־אמריקאי לשים קץ למלחמה בסוריה תוך הסכמה אמריקאית להשאיר בינתיים את אסד על כנו כשליט סוריה.
בסוף השבוע רווחו גם הערכות בנוגע לפגישה אפשרית בין אובמה לרוחאני, אבל בנושא זה ההערכות הן זהירות. אובמה ישמח מאוד להיוועד עם רוחאני, אבל נשיא איראן חייב להתחשב בגורמים קיצוניים בטהרן, הגורסים כי ההסכם עם המעצמות הוא כפירה בעקרונות המהפכה.
הסכסוך הישראלי־פלסטיני צפוי להיות אחד מהנושאים שיועלו ויוזכרו בנאומים רבים ב"ויכוח הכללי". מנהיגי הארצות שחברות בקבוצות המדינות הערביות והמוסלמיות לא יוותרו על ההזדמנות להתנגח בישראל באירוע עולמי מתוקשר. עובדה זו, נוסף לזרימת המחמאות והתמיכה בהסכם עם איראן, עלולה לגרום לראש הממשלה בנימין נתניהו להרגיש מאוד לא בנוח בעצרת. זה לא יפריע לו כמובן לשאת במושב הבוקר ב־1 באוקטובר נאום שיהיה, איך לא, בנוי לתפארת.