החיים על פי מאיר: לזכור את הדמות הפוליטית לא רק בשחור ולבן

על דעותיו הפוליטיות לא ניהלתי עם פעיל מעולם ויכוחים. אם היו לנו ויכוחים, הם היו על הפרשנות ההיסטורית ולעתים גם על העובדות. לפי אדליסט, פעיל ראה בימין אויב פוליטי, "בלי ששכח לרגע שהימין הוא לא רק אויב פוליטי, אלא אויב מסוכן מבחינתו", כדבריו, ומוסיף כי כך ראה גם את ה"פורשים". הכוונה לחברי האצ"ל והלח"י בתקופה שקדמה להקמת המדינה. פעיל ראה בהם "אבן נגף בדרך לעצמאות ונטל מוסרי על המאבק לשחרור הארץ". לכן נלחם בהם במסגרת הסזון. ראוי היה לציין כי הנהגת ההגנה סברה אחרת ממנו, ובשלהי אוקטובר 1945, יחד עם ה"פורשים", הקימו את תנועת המרי העברי. מפקד הפלמ"ח יצחק שדה, לימים אלוף בצה"ל, שתחת פיקודו יילחמו בגבורה חברי לח"י בצה"ל, יהיה למעשה רמטכ"ל תנועת המרי.
 

לדברי אדליסט, היה פעיל מפקד חוליית מודיעין שניסתה "למנוע פעולות כמו הטבח בדיר יאסין". מן הראוי להבהיר שפעולת האצ"ל ולח"י בכפר הערבי דיר יאסין נעשתה לפי הוראה בדפוס אל מפקדי האצ"ל ולח"י בירושלים מאת דוד שאלתיאל, מפקד ההגנה בירושלים. מי שלא סר למרותו היו אנשי הפלמ"ח. שאלתיאל מתח עליהם ביקורת נוקבת ודרש מהמטכ"ל (יגאל ידין) לפנותם מהעיר ולקבל תמורתם 400 לוחמים. גם ועדת החקירה הראשונה שנפתחה בישראל הייתה בנוגע לתלונתו של שאלתיאל בדבר סירוב פקודה של הפלמ"ח לחבור להר הצופים.
 

בעניין נוכחותו של פעיל בקרב בדיר יאסין - לא הייתה כל עדות לכך. לזכותו של אדליסט ייאמר שהוא מדייק וכותב: "הוא (פעיל – י"ק) הגיע למקום אחרי הטבח וסיפר כי ספר כ־250 הרוגים - גברים, נשים וטף, חלקם אזוקים". זה שממחזרים עלילת דם לא מאשש את העובדה שטבח לא היה ולא נברא בדיר יאסין. מעניין כיצד ספר "כ־250 הרוגים"? 
 

מי שהיה מפקד הגדנ"ע בירושלים, יהושע אריאלי, לימים פרופ' להיסטוריה וחתן פרס ישראל, העיד שהוא ופקודיו קברו 70 גוויות ופוצצו 40. כלומר 110 גוויות. וכך גם סבורים אפילו חוקרים מאוניברסיטת ביר־זית. תושב הכפר מוחמד עראף סמיר העיד ב־1981 כי להערכתו מספר הקורבנות הוא 94 (ד"ר אורי מילשטיין, "מיתוס הביטחון והפקת לקחים". מתוך "מדינת ישראל: משבר גיל הארבעים"). 
 

דרך אגב, הפלמ"ח היה בדיר יאסין במהלך הקרב של אצ"ל ולח"י, ואף פתח באש לעבר מטרות האויב הערבי. מעניין שמוסר הלחימה של ההגנה בפיצוץ מלון "סמירמיס" בירושלים (5 בינואר 1948), המערכה של הפלמ"ח בנבי סמואל (23־24 באפריל 1948), ובבלד א־שייח' וחוואסה (24 באפריל 1948), הטיפול של הפלמ"ח בשבויים של עין זיתון (3 במאי 1948) ובמקומות אחרים - לא הדיר שינה מעיניו. הם, בניגוד ל"פורשים", לא היו "אבן נגף בדרך לעצמאות ונטל מוסרי על המאבק לשחרור הארץ". מכל מקום, הימין מעולם לא ראה בשמאל אויב, אלא יריב.
 

לזכרו של מאיר פעיל אומר שבהרצאות שבהן הופענו יחד, כמו בסמינר "סוגיות בביטחון ישראל" - האצ"ל ולח"י במלחמת העצמאות (15 במאי 1991, אפעל, המרכז לתולדות כוח המגן ואוניברסיטת תל אביב), הוא היה מתון יותר ממה שתיאר חברו, שקול וענייני. אחד שכיף להיות איתו, על אף כל חילוקי הדעות. ראה את האירועים בראייה הייחודית שלו; ולא רק בשחור־לבן.