ביום שישי התהלכתי ברחבי באר שבע וכמו מרבית תושבי ישראל בימים האחרונים, חשתי מאוים. התחושה הזאת התגברה כשחבר צלצל אלי ושוחחתי עמו ברחוב בשפה הערבית. פתאום חששתי לדבר בערבית.



אני מניח כי רבים מאזרחי ישראל מפחדים להסתובב ברחוב לנוכח גל הטרור שפוקד אותנו. ואולם דווקא עכשיו, לנוכח הפוטנציאל הנפיץ ברחבי המדינה, אין לי ספק שהדבר הנדרש להרגעת הרוחות הוא השמעתו של הקול השפוי, הלא קיצוני והלא מתלהם, הקיים בחברה הישראלית. הקול הזה הוא הקול של רובה המכריע של החברה הישראלית, הרוצה לחיות את חייו יחד בדו־קיום, ללא פחד או חשש.



אנחנו הקול השפוי, שלצערי נותר דומם לנוכח המתרחש סביבו. אני מאמין שזה הזמן להשמיע את קולנו ולקרוא לדו־קיום במובן של חיים משותפים מתוך כבוד הדדי והכרה, או כמו שאמר כבוד נשיא המדינה ראובן ריבלין - "ע'סבין ענו, אנחנו חיים יחד!".



דווקא בתקופה כזו חייבים להשתיק את הקולות הקיצוניים המגיעים משני הצדדים, ובהם פוליטיקאים וארגונים שונים המלבים את האש ומנסים לשמר את תרבות הפחד כדי לקדם ולשרת את האג'נדה שלהם. והדרך לעשות זאת היא באמצעות השמעת קולנו.



המזרח התיכון כולו בוער. אל לנו לתת לאותן קבוצות קיצוניות להבעיר את מדינתנו ולחבל במרקם יחסינו. את האזרח לא מעניינת האג'נדה הקיצונית, הוא רק רוצה לחיות במדינתו בשקט.



כשמתרחש אירוע בנתניה או בעפולה מיד שומעים “מוות לערבים" ו"מוות ליהודים". למילים יש כוח, ולכן על ההנהגה משני הצדדים לגנות ולהעניש בחומרה, בדיוק כמו בחוקה הקנדית. אנשים הקוראים קריאות גזעניות נגד כל קבוצה – חייבים להיענש.



בואו כולנו, יהודים וערבים, נראה שאנחנו יודעים לעבוד ביחד, ללמוד ביחד, לאכול זה אצל זה, לטייל ולבלות ביחד. אלה דברים שקורים אצלנו בשגרה, זה הסטאטוס קוו. אם כל ערבי יאמץ קשר עם יהודי וכל יהודי יפתח קשר עם ערבי; אם הערבים והיהודים יכירו אלו את אלו וייתנו לילדיהם לשחק ביחד - אולי אז הריחוק יישבר. ברגע שמכירים איש את רעהו הדעות הקדומות משתנות. ברגע שנכיר לעומק נימנע מהכללות. אלה הערכים שאנחנו במכללה האקדמית אחוה מובילים ומקדשים. 



אנו חייבים להבין שעלינו מוטלת האחריות להגיע זה לזה, ושהכל מתחיל במערכת החינוך, שמשחקת תפקיד מרכזי מאוד בעניין. עלינו להמשיך לשלוח מורים ערבים לבתי ספר יהודיים ולהיפך, ושילדים מדימונה יבקרו ברהט ולהיפך. דווקא בעיתוי הנוכחי עלינו להיות חזקים, להראות אחדות ואחווה משני הצדדים, לא להישמע לקולות קיצוניים, לא להרים ידיים ולעשות הכל כדי להוריד מחסומים, לפתוח את הלבבות ולהימנע מדעות קדומות.



הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית אחוה