כל צבעי הקשת: כמה רשתות חברתיות בנאדם צריך?

“הא! התשובה של טוויטר ל־MEERKAT! למה לא אמרת?!", אני משיבה בציניות. “מה זה, לעזאזל, MEERKAT?!".
 

בשיחה שהתקיימה לפני כמה שבועות נחשפתי לשורה ארוכה של רשתות חברתיות חדשות שלא היה לי מושג על קיומן: כאלו שבאמצעותן אפשר להעביר שידורים חיים לעוקבים שלך (כל השלושה), כאלו המאפשרות לך להקליט ביצועי קריוקי ואפילו לזייף יחד עם משתמשים מרחבי העולם, עוד כמה רשתות לשיתוף תמונות שאין לי מושג מה ההבדל בינן לבין אינסטגרם, ואפילו רשת אחת שמיועדת לבעלי כלבים. 
 

היא חברה בכולן כמובן. ג'אנקית קשה של רשתות חברתיות. עד שפגשתי אותה בנסיבות מקצועיות (היא מנהלת מדיה חברתית, איך לא), חשבתי שהמצב שלי חמור: אני מתחזקת חשבונות פעילים מאוד בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. יש לי גם פרופיל ב–VINE, שאליו אני לא מעלה דבר, אלא רק עוקבת אחר צעירים מוכשרים ויפים ממני מעבר לים, ופרופיל בסנאפצ'ט, שבו אני עוקבת אחר אותם צעירים יפים ומוכשרים מ–VINE. 
 

היא לא רואה אותי ממטר. “אני מצטרפת לכל רשת חברתית חדשה", היא מדווחת בגאווה, ואני מביטה בה בחמלה מהולה ברחמים. אישה בת 36 שחייה מדלגים מרשת חברתית אחת לאחרת. היאחזות נואשת בנעורים, אני מניחה. כנראה לא שמעה על בוטוקס.
 

ואולי זו רק אני שמרגישה לאחרונה מיצוי גורף מכל העניין הזה. אחרי הכל, כמה רשתות חברתיות אדם צריך? הרי האנשים שנמצאים בהן הם אותם האנשים. העוקבים שלך מפייסבוק נודדים בעקבותיך גם לטוויטר ולאינסטגרם. אתה לא באמת חושף את עצמך לנתח קהל חדש, אלא אם כן אתה פונה לשוק הבינלאומי להפצת התכנים המשובחים שלך, כמו למשל ממים של גראמפי קאט שתרגמת מאנגלית לעברית וסרטונים בני 15 שניות של האחיינית שלך בת ה־3 שחובטת בעצמה בדלי פלסטיק על חוף הים. 
 

האמת עצובה וכואבת: תחזוק של יותר משלושה פרופילים ברשתות חברתיות הוא משרה שנייה לכל דבר. אם אתם לא בני 18, או לחלופין לא שולטים בז'אנר ביד רמה ויודעים בדיוק איך מלהטטים בין כל אלה בלי ללכת לאיבוד באוקיינוס התכנים הגואה, אולי עדיף שתעשו משהו מועיל יותר עם הזמן שלכם, כמו לקרוא ספר. 
 

אני מכירה לא מעט אנשים שהחליטו שהם צעירים ומגניבים מספיק כדי לפתוח לעצמם פרופיל ברשתות חברתיות שונות, ואחת לזמן מה הם מתחילים לעקוב אחרי בטוויטר או ב–VINE, רק כדי להפוך במהרה לחשבונות רפאים חשוכים ונטולי שימוש. ההתלהבות והסקרנות הראשוניות אינן מבטיחות הצלחה ושגשוג. התמצאות ברשת חברתית דורשת סבלנות והתמדה. לא לכולכם יש אפשרות לעשות את זה. לחלק מכם יש חיים אמיתיים. 
 

לי, לעומת זאת, אין באמת חיים, אבל אני כן מרגישה שהגעתי לנקודת הרוויה הזו. מכסת הרשתות החברתיות שלי מלאה עד אפס מקום. לא אכפת לי אם מחר תיפתח רשת נוספת, שכולם יכתירו אותה בתור “הדבר הבא" - כנראה התואר הכי מכובס לשיגעון אינטרנטי כלשהו מאז המצאת התואר - אני דבקה בשילוש הקדוש, פייסבוק–טוויטר–אינסטגרם ושם אני מציבה את הגבול.
 

כמובן, עם ביקורים חוזרים ונשנים ב–VINE ובסנאפצ'ט, רק כדי להשאיר את האצבע על הדופק. 
 

ואולי גם אבדוק את הפריסקופ ואת ה–MEERKAT האלה, אבל רק כדי להבין על מה כולם מדברים. 
 

ואולי גם אציץ ב־EYEIN החדשה, המציעה דיווחים של משתמשים מאירועים שונים ברחבי העולם, אבל ממש זהו. באמת. כמה אפשר? .